בעצתך תנחני כתב on 10 יולי 2016 09:18:

כל החיים עשיתי את מה שתיארת, זה היה גיהנום עלי אדמות. עד שהגעתי למבוי סתום.

מרגיש שהיום לא וויתרתי עד הסוף על התאווה
מרגיש עכשיו רצון לברוח למשהו, מתכנן לשחרר קצת הלילה בענייני סרטים ומוזיקה.
מרגיש קצת במצב לא מאוזן, אולי עייף ומותש מחוסר שינה בלילות האחרונים.
מתפלל להשאר נקי ולפתוח מעגל.

הסתכלתי בזבל וכמעט קפצתי פנימה
עברתי ליד מיכל האשפה שמתחת לבית ובחלקיק שנייה העיניים שלי צדו תמונה של אשה, מתוך שקית מטונפת..
התבוננתי עוד שנייה או שתיים וקלטתי שזה עלון של מוצרי הגיינה - חוסר אונים בשבילי. מיד רצה לי מחשבה להוציא את השקית זבל מהפח ולהוציא את העיתון הזה.. לא שפוי. אסיר תודה שוויתרתי על זה, אפילו התפללתי עליה..
כמובן זו לא הפעם הראשונה שחיטטתי בפחי אשפה...

איזה כנות, רק ככה נייצא מהזבל שלנו, באהבה.

הייתי היום בצעד ראשון מאוד מעניין. רוב הזמן הדובר לא דיבר על שימושים מיניים, רק בסוף הוא פירט קצת. הוא התחיל במה שהוא הגדיר "פגמי האופי שהובילו אותי לבריחה לתאווה", סיפר על חוסר יכולת להודות בכשלון, שהוא היה מכניס הכל פנימה ולא משתף, בדידות פנימית, בריחה.
זה היה ממש מדהים, כי הבחור קודם כל הראה את החוסר יכולת לנהל את החיים, ורק אח"כ סיפר איך התאווה נכנסה למקום הזה בתור משהו לברוח אליו, להתמלא ממנו.
הוא היה גם לא דתי, אז בכלל זה נתן לי פורפורציות שזו מחלה והבעיה שלי לא עם הדת. ולא יעזור לי אם אהיה חילוני או אתנהג כך.

כל כך הרבה פנים לכניעה
לפעמים כניעה בשבילי זה לקבל את זה שאני רוצה להשתמש ולא להלחם ברצון אלא לוותר עליו
לפעמים זה לקבל את העובדה שאני אלרגי לתאווה, ואם אפעיל את אלרגיה הזאת - אין לי שום סיכוי לשלוט בה, והיא תשתלט עלי
לפעמים זה להתקשר ולהגיד "אין לי מה להגיד, אבל אני צריך לעשות פעולה"
לפעמים זה להגיע למפגש בדיוק מתי שלא נוח לי או להתקשר בדיוק  בזמן שאני לא רוצה. אני חייב.
לפעמים זה לקבל בשלווה דברים מעצבנים בחיים
לפעמים זה להזכיר לעצמי שגל האובססיה שעובר עלי הוא מהמחלה ולא "רצון" בריא. להוריד את הראש וגם זה יעבור
לפעמים זה להזכיר לעצמי ששימוש בשבילי = הרס עצמי. גם כשנדמה לי שלא
לפעמים זה להביא את הגוף שלי למקומות של החלמה למרות שנדמה לי שאני בסדר גמור

גם אני חסר אונים, אבל לא חסר אחריות.
ראיתי כמה דברים מיניים, וזה ניכנס לי, אני במצב אלרגיה.
שמעתי ממשיהו חכם, שהנפילה מתחיל כמה שבועות או חודשים לפני.
אז צעד 2,3 היו קצת חלשים אצלי, אני עכשיו עובד עליהם.
אז ראיתי כמה דברים, אין צורך באשמה, אני חסר אונים.
יש לי קרקס בראש של.... פשוט חסר אונים !
צעד 1 טוב הוא חיוני לצעד 2,3 טוב. כי בשביל מה לימסור את חיי, אם אני יכול לנהל אותם ?
אז אני צועק חסר אונים !!

בימים האחרונים סובל מקריזים פיזיים, הגוף שלי משדר שהוא ימות בלי תאווה ומין (הוא לא). ממש כמו מכור לסמים.
אסירות תודה על נס נקיות מתמשך.

גם אני חושב שהוא לא ימות 
אם כבר, הכניעה הרגה את האובססיה.
שנזכה. אמן.

אחיד בשמיא כתב on 17 יולי 2016 20:33:

העומק והפשטות של המסרים שאומרים כל הזמן.

שלום חברים
אתמול לגמתי לגימה קטנטנה, פנטזיה ותכנון לעשות משהו, כל זה לקח אלפית שניה. זה ריגש אותי לרגע. לא הייתה לי הגנה בפני הלגימה הראשונה.
התוצאה הלא נעימה היא שמאז נכנסתי למצב אלרגיה ממש ממש לא נעים. חוסר יכולת להתרכז בדברים בלי לחשוב כל כמה שניות על תאווה. אף פעם זו לא לגימה אחת! תאווה מובילה לעוד תאווה, עוד תאווה מובילה לעוד ועוד. ממש סבלתי מזה. פתאום בבת אחת מתנתק לעולם הדימיוני של הפנטזיה, מתקשה לתפקד במציאות. קמתי היום בבוקר עם עוד בקבוקים ללגום מהם בתוך הראש.. לגמתי.. לא הייתה לי נכונות לקום מהמיטה ולעשות טלפונים. אסירות תודה אלוקים אוהב אותי וסידר לי מתקפת טלפונים של כמה חברים על הבוקר ושיתפתי..
אסירות תודה, היום לפנה"צ עשיתי טלפונים מיוזמתי ומרגיש שהמצב די נרגע.

אני בנאדם לא שפוי, בנאדם עם הזיות. כשאני מחובר - אני מוכן להתאבד על נקיות. כשאני לוגם, או לא מחובר - אני מוכן לזרוק לעזאזל את המשפחה שלי, הכסף שלי, ההיגיון שלי, הדת שלי, הערכים שלי, הזוגיות שאין לי, החברים שלי, העיסוקים שלי, החיים שלי, את עצמי. בשביל להשתמש. אשליה עגימה כאילו האשה הבאה תושיע אותי (או הפיתוי הבא, השימוש המיני הבא).
חסר אונים.
שמעתי במסר מוקלט של הארווי, שסיפר שהספונסר שלו ב-AA ציטט משהו שאמר בחור שיכור שהגיע מהרחובות לפגישה. הוא (הספונסר) אמר "אני לא יכול לדעת דרך מי אלוהים ידבר איתי היום, אז אני משתדל להקשיב לכולם".
אתמול שמעתי מסר בנושא ויתור, מי יודע? אולי אלוקים דיבר אלי שם. מתפלל לוותר.

מזדהה, הייתי שם בדיוק שבוע שעבר.
סובלנות, וזה חולף.

יש משהו שבשבילי הוא קרש הצלה בכאלו זמנים.

מותר לי להיות בקריז, אבל אני לא חייב להשתמש,
קשה לי, אז מה?
מתחנן לאלוקים שיעזור לי להישאר נקי, ותו לא מידי.

איך אמר לי חבר ותיק?
אם תצליח להביא יום נקי, מחר לא משנה מה הרגשת היום אלא מה עשית.

אזהרת דת..
שמעתי מסר מוקלט מחבר ותיק והוא הזכיר את המדרש הזה בעניין המחלה. רואים בו את הנקודה שאצל המכור, למרות שההתמכרות הורסת לו את החיים, עדיין הוא מרגיש שדווקא השימוש יתן לו תחושת גן עדן בעוד "בנו החסיד" (פרשנות שלי: האור שעוד נותר במכור) שואל את נפשו למות.

"ראו מה כתיב בבני אהרן, שהיו סגני כהונה ושגו ביין, כי כן אמרו זכרונם לברכה, כי שתויי יין היו, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא אחר מיתתן להזהיר על היין, שנאמר, יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך. אמר הקדוש ברוך הוא, הזהרו על היין. ראו מה עשה נח. שהוא התחיל לשגות בו, שנאמר, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם (ברא' ט כ). וכתיב, וישת מן היין וישכר ויתגל (שם שם כא). מי גרם לו להתבוזז. היין. וגרם לו להביא קללה על זרעו, שנאמר, ויאמר ארור כנען (שם שם כה). ולכך הזהרו מן היין, כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם, לזנות, ולשפיכות דמים, ולגניבה, ולכל עבירות שבעולם. והלא משמח לב האדם, ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר, ויין ישמח לבב אנוש (תה' קד טו). ואומר, פקודי ה' ישרים משמחי לב (שם יט ט). ועוד, כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן, כמו שנאמר, כי היא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ). והשכור בעוד שהיין בו, הוא יושב בשמחה כמו שהוא יושב בגן עדן. כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד, והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא. ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא, אתו עולמיא ומכין יתיה באבני ובצרורין, וצווחין וקורין בתרוי חזו שיכרא. וכשרואה בנו החסיד, הוא מכלים ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לו, אבא, אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה, ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו, שיעשה כמו שהוא אומר שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד, שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה, ומישנו במטתו ואחר הולך לו. פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק והיה הולך לבית הכנסת לתפלה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו, והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד, אמר בלבו אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן. הלך אצל השכור ושאל לו, באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד, אבא, בשביל זה קראתיך אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו, בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה. כששמע החסיד, הלך לו במפח נפש. אבל לא שמחת היין הפקודים והתורה, כי היין כשיצא מגופו, והיגון בא בלבו, זה יוצא וזה בא. והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר, כי היא חייך ואורך ימיך (דב' ל כ), בעולם הזה ובעולם הבא שכלו ארוך." (תנחומא, שמיני, י"א)

שמעתי מחבר ותיק: אני חייב לעשות פעולות היום. כמו שאני צריך להתקלח היום, וזה לא משנה שהתקלחתי אתמול, או שהתקלחתי כל יום בשנה האחרונה.. אם לא אתקלח היום - אני אסריח..
אם לא אעשה פעולות היום - אני מסדר לעצמי נפילה