וואו. אני מסריח עד שמי שמיים. תודה על התזכורת.

הייתי היום בקבוצה בה נמסר מסר לגבי יחסי ספונסר-ספונסי.
הייתי צריך לשמוע את זה. הוארה לי נקודה, שאני לא מרבה לשאול את הספונסר שאלות.. אני בעיקר מדווח. וזה לא טוב, כי אני צריך לתרגל כניעה.
או שחסרה לי כניעה ואני פועל מתוך מחלה, גאווה, חוסר כנות, זלזול בעצמי ובהחלמה, או שיש לי כניעה לאלוקים וחוויה רוחנית כל כך משמעותית, שאני לא צריך לשאול..
אז הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להתקשר לספונסר ולשאול מה לעשות בקשר לזה, אבל הוא לא ענה, ואני חושב שאולי אוסיף לכתיבה היומית 'שאלות לספונסר'.
לא סגור עדיין, צריך לשאול אותו..

זוכר שכשקראתי את הספר הגדול בפעם הראשונה, חשבתי לעצמי: זה ה"ספר מוסֶר" שהכי השפיע על החיים שלי.
ואני למדתי באופן קבוע ספרי מוסר, וידעתי ורציתי אבל..
ספרי מוסר אומרים לך איך אתה אמור להיראות, שורה תחתונה, תוצאה.
היום אני חושב שאנשים רגילים עם שליטה על החיים יכולים לקחת מוסר וליישם. אבל מכורים, חסרי שליטה שכמונו, צריכים שיגידו להם בדיוק מה לעשות צעד אחר צעד.
המתנה הגדולה של המכורים, זה שהמכור יודע שאם הוא לא יעשה את הצעדים ויחיה בדרך רוחנית - הוא יחזור לשימוש. ושימוש בשביל המכור = הרס עצמי הולך ומתמשך. זה הורג אותי.
עוד מתנה של המכור-המחלים זה שהוא חווה על בשרו את כוח האלוקים שמשחרר אותו מטירוף האלכוהוליזם/סקסוהוליזם. אותו כוח שהביס אותו..
האם נותרה עוד סיבה לברוח מאלוקים אחרי חוויה כזאת? להתכנס בריכוז עצמי?

אני כותב את הדברים בעקבות זה שאני רואה אנשים מסביבי ש רבים וכועסים בריכוז עצמי שנראה לפעמים ממש שטני. זה פשוט סבל ועינוי נפשי ללא מוצא. אני אסיר תודה שאני מכור ופשוט לא יכול להנות ממריבות כאלו.. (משתדל מאוד)
להבנתי להיות כנה זו חוויה רוחנית (צעד 5?). וכשאני מנסה לעשות את זה אני זוכה בשחרור.

(תזכורת לעצמי, "לא משנה.. עד כמה הובנו.. הצעדים לא עובדים אלא אם כן אנו מבצעים אותם")

שמעתי היום מוזיקה שנתנה לי השראה וחלפה מחשבה בראשי שלמעשה מדהים עד כמה המחלה שלנו מעוותת את האישיות, כך שאותו אחד (אני) שהיה רץ למקוואות בשעות לא שעות בדרך שאורכת שעתיים, בשבתות ברגל (ניסיון להדחיק/להלחם בתאווה), הוא אותו אחד שהיום אובססיבי לגבי שימושים שונים ומוכן לכלות עליהם את כל ממונו וחייו.. חטפתי סוג של הלם רגשי.
אין לי ברירה אלא לקבל את שתי האישיויות האלו. מרגיש שהמיזוג הזה מתחיל באיטיות בתקופה האחרונה.
מרגיש תחושה עמוקה שמישהו (אוהב?) היה איתי כל הדרך כבר משם.. זה לא סתם שאני פה. זה נס.

רוצה להיות מוכן לוותר רק להיום.
לא מבקר פה הרבה לאחרונה, אוהב אותכם חברים, אין לנו ברירה אלא קבוצות קבוצות קבוצות צעדים צעדים צעדים.

שמחתי לקרוא. אוהבים.

מזדהה עם כל מילה שלך,
ממש כל מילה.

אוהב אותך, אח לדרך.

תודה חברים.

בדיוק נזכרתי שהייתה תקופה ארוכה שהייתי משוטט רוב שעות היום כשבכיסי מחזיק מפתחות שמצאתי באוטובוס עליו כתוב "אין אבידה כאבידת הזמן"..
רושם פה כדי לא לשכוח.

מתפלל להרפות מרצון לדרוש דרשות ולחלק עצות

אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל בזכות התוכנית אני נקי לראשונה מזה... 90 ימים

זוכר שהגעתי לכאן לפני 7-8 חודשים, הייתי בטוח שאם אגייס מספיק כוח רצון - אשאר נקי לעולמים. זוכר שבהתחלה חשבתי שהטבלה של ה-90 יום לא בשבילי, מספיק שאבקר באתר מדי פעם ואשאר נקי..

כמה התאכזבתי ליפול שוב ושוב ושוב, ניסיתי לעשות שריר ולהחזיק כמה ימים, שוב נופל, השימושים נעשו יותר ארוכים ויותר פעמים ברצף. עברתי גם עוד כמה גבולות בצורת השימושים.

זוכר את התקווה לראות את השם שלי בטבלת ה-90 יום, נקי יום אחד, ועוד אחד.. נופל, שוב, ושוב ו..שוב. התייאשתי כבר לעבור את המחסום הבלתי נראה.

ביהירותי חשבתי שאם אלמד על הצעדים, ואם אחשוב עליהם מספיק - אשאר נקי. כמה כואב היה ליפול שוב ושוב מלא בידע על הצעדים. ידע מעולם לא היה כוח. ואני זקוק נואשות לכוח מול התאווה והחיים שאני חסר אונים מולם. הסכמתי גם להיחשף בקבוצות טלפוניות ולא נשארתי נקי.

ניסיתי דברים שונים שאמורים להפחית את הדחף המיני, הוספתי בלימוד חסידות ומוסר, לא עזר.

הרגשתי "אני שחשבתי שאוכל לעבור כל מכשול נלכדתי לבסוף בפינה".

עם ההרגשה הזאת הייתי מוכן לעשות הכל, כולל מה שהחשבתי כהתאבדות מדעת - ללכת לקבוצות חיות.

אני אסיר תודה לחבר יקר שהסכים להפגש איתי לכמה שניות ולמכור לי ספר של התוכנית. איכשהו זה הנחית אותי על הקרקע שבקבוצות יש אנשים נורמליים ולא דמויות רעבות לטרף.. (כמה המחלה שלי הכניסה לי פחדים!)

נסעתי להפגש עם חבר נוסף והגעתי בפעם הראשונה לקבוצה חיה. פחדתי. מאוד.

התעצלתי בעבודת הצעדים והפעולות, כלומר לא עבדתי אותם בכלל. ואז שוב נפלתי, בתוך התוכנית ובתוך הקבוצות.

היה לילה אחד שהלכתי לישון מורעל מתאווה עם בקבוקים בבית ובראש, קמתי מוקדם בבוקר עם רעידות בידים במצב אלרגיה - ופשוט הגוף שלי נלקח משליטתי ונפלתי.

הבנתי שזה לא עובד ככה, ותוך יומיים מצאתי ספונסר והתחלתי לעבוד פעולות וצעד.

רק להיום אני לא חייב לחיות בסבל.

אני אסיר תודה לאלוקים שהביא אותי לתוכנית

אני אסיר תודה על האתר הזה והחברים כאן



רוצה לזכור שכל יום הוא רק להיום ואם אני רוצה יום חי אני חייב לעשות פעולות ולהתקדם בצעד כמיטב יכולתי, אחרת יהיה יום מת..

בס"ד
שלום לך "חסוי" יקר!
עברתי על הפוסט שלך מההתחלה שאתה עדיןן חושש מקבוצות
מנסה ללמוד את הצעדים 
שואל ומגיב מתלבט ומהסס
ושמחתי לראות את השינוי הגדול 
בהליכה לקבוצות 
בהגעה ל90 ימים נקיים
בקבלת ספונסר (למרות שאתה עדיין מתלבט אם אתה צועד איתו נכון...)
אין ספק שעברת דרך אמיתית ומיוחדת
מה שמוכיח שוב שהתוכנית הנפלאה הזו 
של שיתוף חברים בהחלמה
בשילוב עבודת הצעדים
עושה מהפכות אצל אנשים
המשך כך ותראה עוד הרבה ישועות 
מאחל לך הצלחה מכל הלב 

ואווו...
לא מובן מאיליו. כל הכבוד.
לך תקבל את הצ'יפ (או מטבע, או איך שאתם קוראים לזה) של 3 חודשים.
אני מרגיש כאילו אתמול הגעתי בעצמי ל 90 יום. מיד אחרי ה 90 הזמן רץ לי.
אני מאחל לך להישאר מפוקח עד היום האחרון שלך.
מי היה מאמין, לפחות על עצמי, שלא אאונן יומיים תמימים.
חצית אוקינוס. אני שולח חיבוק. יש לי ים של רגשות, כי אני מכיר את התהליך הזה.
בהצלחה, אוהב

מזל טוב לך אח יקר.
אח לדרך.
אנחנו נפגשים לעיתים מזומנות ואני תמיד מתפעל מהנכונות ומהכנות שלך. אני לומד ממך הרבה איך צריך לקחת את התכנית ברצינות.

מאחל לך עוד הרבה ימים נקיים ומחוברים מתוך עבודת המידות שלווה ורוגע.
וגם לי. 
אוהבים

בהצלחה אחי היקר!!
ומזל טוב על 90 יום של נקיות!!!

הרבה , זה בכלל לא מובן מאליו בכלל, אני מאוד שמח בשבילך על הדרך שאתה עושה, ובנימה אישית, בהתחלה של התכנית אנחנו רוצים תקוםה ארוכה של נקיון ואנחנו מרגישים באיזה שהו תחרות, אחרי שהגעת ל 90 יום, הגיע הזמן לתרגל את היום, אני צריך להישאר נקי היום, לא משנה מה היה אתמול 7מה יהיה מחר, זה מאוד חשוב לתרגל את זה להמשך החלמה מפוכחת,
תמשיך לשתף באהבה ממני אבי גולן.

אחיד בשמיא כתב on 06 ספט' 2016 20:55:

תודה, ואני לומד ממך גם איך ללמוד מאחרים, שזה דבר מאוד קשה לי

אם תרצו, תמצית המחלה שלי:

נזכרתי שכילד בכיתה א' הייתי מנותק מהחברה, והייתי חומק החוצה מהת"ת בהפסקות. ובמקום להיות מחובר עם החברים בפנים חיפשתי ריגושים בחוץ.  ..העניין הוא שברחוב הסמוך היתה חצר עם עצי גפן יפים למראה.. זוכר שלקחתי אשכול ענבים וסחטתי "יין" ושתיתי..

מתנתק ובורח מחיבור בריא > ומחפש את היין הגנוב שבחוץ..