מזדהה איתך.
אני זוכר בכיתה א', שהייתי יושב הפסקות שלמות ומפנטז ומדמיין.
משחזר סרטים מצוירים בראש שלי. שום דבר מיני, אבל בריחה.

משהו שהייתי עושה ממש בתחילת הדרך ומאוד עזר לי ליישם צעד 1:
כל פעם שהייתה עולה לי אובססיה רצינית לפעולה על תאווה הייתי עושה פעולות ואח"כ כותב ביומן איך זה היה ומה הרגשתי בתוספת תפילה וכניעה לאלוקים. כך יש לי ביומן כתיבה שמשקפת לי בדיוק מי אני ומזכירה לי שכשהתאווה באה לביקור, אני חסר אונים..
מקווה לחזור לעשות את זה.
(צעד קדימה לפעולה עמ' 22)

אסירות תודה על ההעצה,  שנזכה..

שלום חברים יקרים, הרבה זמן לא כתבתי פה
אסירות תודה לאלוקים ממשיך בדרך וקיבלתי מתנות בהחלמה שלא חלמתי אי פעם שממקומות נמוכים כמו שהייתי אפשר לקבל.

לכל מי שסובל מתאווה ועדיין לא עלה על דרך: תמשיכו לבוא! אל תעזבו לפני שהנס יקרה לכם. זה נס.

סתם רציתי לשתף שבדיוק היום למדתי בספר חובות הלבבות (שבכלל בגישה שלו מרגיש לי מאוד מתחבר עם התוכנית), הקטע הזה מזכיר לי צעד ראשון:
"אופני קנות הכניעה ..והשני כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הניסיון ברעב ובצמא ובקור ובחום ובחולאים ובפגעים ובדאגות, אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במוות, וכאשר ייתן האיש הנלבב אל לבו כל זה, ויבין חולשתו ומיעוט השגתו וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה - יכיר מצורת מעמדו. כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה, אבל הוא אסיר באמת. וייכנע כניעת האסיר המושם בבור, אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו.
כמו שכתוב (תהלים עט) תבוא לפניך אנקת אסיר.
ואמר (שם קמב) הוציאה ממסגר נפשי." (שער הכניעה, פרק ה')

בהחלמה ויום נקי. זה הכי חשוב.

טוב לראות אותך שוב כאן, ולשמוע על המתנות שבדרך (אולי תפרט אותן כך שנתבשם מהן ותשרה עלינו רוח הנכונות).

מזדהה עם החיבור בין חובות הלבבות והתכנית. אפילו התחלתי לכתוב על זה משהו... ושוב, כמו תמיד - יש ניואנסים. דברים שאני פחות מדגיש ויותר מדגיש. לימוד כפי שאני מבין אותו כמקדם ומצמיח אותי, ולא כמחליש, גודע ומפיל.

מדהים!
ממש צעד ראשון עם כל העמקויות שבו.
לפי איך שאני מבין אותו.

מצחיקים אותי המכורים האלה..
לפעמים אני שומע בקבוצות חבר חולק שהוא חושב כל מיני דברים מקסימים על עצמו, שאולי יש חלקים שכן בשליטתו, או שאולי חלק מהתאווה שלו כן הייתה בסדר, אבל כמעט תמיד חברים כאלו תוך כדי דיבור אומרים שהם נקיים ימים ספורים...
אין מה לעשות.. חייבים להכנע, רק להיום. בלי התחכמויות.
אותו הדבר על עצמי - אם יש יום שאני חושב על "אני רק אסתכל/וכו'" אני בסכנה. מתפלל לזכור את זה ולהפנים את זה. ראש חולה.
אותו דבר הרגשתי כשנכנסתי לפה אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי כאן וראיתי את ימי הניקיון של כמה חברים שאני זוכר פה מלפני חודשים (!).. אחח.. לא נעים. "עד שלא נדחפנו לנקודה של ייאוש, עד שבאמת רצינו להפסיק אך לא היינו מסוגלים - לא התמסרנו לתוכנית הזאת של ההחלמה."
אני הגעתי לקבוצות ולתוכנית רק בגלל שהתייאשתי.
וקיבלתי מתנות שבחיים לא חשבתי שיהיו לי. חיים אחרים.
מאחל לכל מי שסובל מהבעיה שלנו - התמכרות להתאווה - שנתייאש לגמרי מהתאווה או מהניסיון לשלוט בה. ויפה שעה אחת קודם.
יש בעיה,
יש פיתרון,
אם אתם רוצים, אשמח לשתף אתכם בפיתרון שמצאתי.
(אפשר ליצור איתי קשר כאן, בפרטי, בטלפון)

בסוף כולם חוזרים...
התגעגענו אליך פה, מאוד.
תישאר עימנו, אוהב מאוד גם את הכתיבה שלך, (בנוסף לטלפון...)

תודה לאלוקים ששומר אותי נקי עוד יום. ושנה.
אני לא יכול לבד. אני אסיר תודה.

איזה יופי, ברכות חמות על הדרך שאתה עושה.
כל כך לא מובן מאליו.

אסירותודה שאתה כבר לא כל כך חסוי היום, ואתה זוכה להועיל לי ולעוד המון חברים בדרך.
אוהב אותך מאוד ושמח לי שאתה איתי בדרך.

החסוי כתב on 06 יוני 2017 21:06:


מה שהולך כאן היום... הניסים מתרחשים בסיטונאות. 

לפעמים אני שומע כל מיני השגות על האחוזים הנמוכים של ההצלחה בגמילה מהתמכרויות, ואני שואל את עצמי עד כמה ההבטחה שלנו "בא לתכנית, יש כאן פיתרון" היא באמת הבטחה עם כיסוי. אבל אז מגיעים ימים כאלו שבהם פתאום הפורום מוצף באנשים שעוברים ציוני דרך והספקות נעלמים.

ברשותך אציע שתכתוב קצת על התהליך ועל הדרך שבזכותה הגעת לשנה נקיה. יש כאן הרבה חברים שזה יכול להועיל להם.

סוד הכניעה כתב on 07 יוני 2017 01:16:

סוד שלנו היקר!
האמנם?
אתה הוא האחרון שהייתי חושב שהוא שואל כך את עצמו.
דומני שמשפט זה נכתב רק כדי להתחבר עם החושבים כך בטעות.
או אולי הבעיה היא בי שאני יותר מידי שיפוטי וביקורתי....

וואי, מתרגש בשבילך ואיתך,
זה נס מהלך.

ברכות על הציון דרך. אולי לא תישאר כל כך חסוי... תן לנו קצת החלמה פה...

תודה חברים. אוהב אותכם גם. זה הדדי.

אשתדל בתקופה הקרובה לכתוב פה קצת ממה שעבר ועובר עלי.
קודם כל אני אסיר תודה שכיום במקום להיות דבוק למסך רוב היום או להיות שקוע בחיפוש תאווה ובפנטזיות, ומאידך רחמים עצמיים, פחדים, וחוסר אונים כללי בחיים - אלוקים הפך את החיים שלי לטובה והיום אני כל כך עסוק בעשייה בריאה (מקווה לפחות), שבקושי יש לי זמן להכנס למקום החשוב הזה.
את המתנות האלו קיבלתי אך ורק בזכות התוכנית והגישה החדשה של התוכנית בחיים שלי.

כיום אני יכול סתם ככה לשבת בערב במרפסת, לשכב עם עיניים לשמיים ולהתבונן בכוכבים וביקום המדהים שאלוקים יצר, ולהנות מהנוכחות שלו. הוא שם אותי כאן למטרה מסויימת (שאני אשרת אותו), ואני שווה ובעל ערך בזכות זה.
כיום גם אם קשה לי מול תאווה ובפרט מבטים ברחובות וכו', למרות הפיתויים שנמצאים בכל פינה וגם בתוך הראש - אני פחות ופחות מרגיש אובססיות.
לא הבראתי, אני עדיין מכור. אבל קיבלתי חופש, ליום אחד בכל פעם.
כמו במקום לימודים או מקום עבודה, כשאתה יוצא לחופש אתה עדיין 'שם', אבל משוחרר ליום אחד..
אני צריך לזכור שהתאווה מסוכנת בעבורי היום יותר מאי פעם. אם אגע בזה - אני אגיע שוב למצב הגרוע שהייתי בו לפני שהגעתי לתוכנית - וגרוע מכך.
כיום אני לומד להכיר את עצמי ואת החסרונות שלי. אני לומד לא לסמוך על הראש שלי, ולהתייעץ עם אחרים.
אני לומד לסמוך על אלוקים, לפעמים בדרך הקלה, ולפעמים בדרך הקשה..
אני לומד איך עושים טעויות חדשות, במקום לחזור על הישנות.

זה לבינתיים על היום..
יום מפוכח לכולם.