יוסיפונוס כתב on 10 אפר' 2016 09:21:

אהבתי מאוד את הדימוי. נראה לי שלמי שלא עשה צעד שני זו סינית, אז אולי כדאי שתפרט.
 

חלומות של קדושי עליון.
אני מדי פעם חולם שאני משומש...

טהרני כתב on 10 אפר' 2016 10:54:

תודה על ההערה.
אשתדל להרחיב למרות שאני ממש חדש בצעד זה וחוששני שאחטא במטרה.
בצעד השני אנו אומרים '' הגענו לאמונה כי כוח גדול מאתנו יוכל להביא אותנו לשפיות'', הגענו לאמונה כי רק אלוקים יכול
לפעול עבורנו את מה שניסינו להשיג עד ליום זה ללא הצלחה.
כאן עולה השאלה שהרי כולנו יהודים מאמינים בני מאמינים ויודעים שכל מעשינו נפעלים מלמעלה, ואם כן, מה מיוחד בגילוי הגדול שלכאורה גילינו?
התשובה היא שמטרת התוכנית היא לגלות לנו כיצד להשתמש בחיי היום יום במושגים שנחלנו מאז באנו בשערי הגן.
עד להיום הידיעות שלנו על אלוקים שימשו כמשהו תאורטי  ולא הפעילו את חיי המעשה שלנו. במקום זאת אלוהים אחרים הם אלו שהפעילו אותנו, ואת הידיעות שלנו על אותם אלוהים אחרים שאבנו מבעלי הסמכות שסבבו אותנו מאז שריאותינו שאפו אויר אל קרבם. בתת המודע שלנו ראינו את אותם בעלי סמכויות ואת מגבלותיהם ועל פיהם שפטנו כיצד אלוהים אמור להראות. כל זה נעשה בתת המודע.
בצעד שתיים אנו עובדים להעמיד מול האור את כל אותם אלוהים אחרים יחד עם מגבלותיהם ולסמן עליהם איקס. מכל איקס שנסמן יתברר באור אלוקי האלוקים האמיתי ולא אל זר. כדי לדעת מיהו אותו אלוקים אנו צריכים פשוט לסמן מה לא.

העבודה הזו מביאה אותי לדמיין את אברהם הקטן, בן השלש, עומד על שפת הנהר בארם נהריים. אבא תרח נמצא אי שם בעבודה, מאכיל ומשקה בובות אבן, ואברהם הקטן יושב לו ומנסה לברר במוחו הקטן מי א-ל אמת.
מול הילד הקטן עולה השמש במלוא הדרה ועוצמתה. אבריימל'ה הקטן מבחין בכוחה האדיר וקובע אותה כאלוהים. אבל, בסוף היום כאשר השמש שקעה, שקעה גם אמונתו של אברהם, הוא רצה אלוקים שאינו מוגבל בכוחותיו ואינו צריך ללכת לישון כדי להמשיך להאיר ביום המחרת.
ככל שהחשיכה התעבתה, הבחין אברהם הקט באורה של הגבינה הצהובה האלמותית, הירח. חשב אברהם בליבו אולי הירח ביופיו ובכוחו המיוחד להאיר גם כשחשוך, אולי הוא יואיל להיות לי ל-אל הנכסף, אך כשעלה היום והירח נמוג מול אורה של השמש, נמוג הוא גם מליבו של אברהם, הוא אינו רוצה באלוהים שמתפוגג מול סמכויות חזקות ממנו.

אותו סיפור התרחש איתי, אך במקום לדחות את אותם אלוהים אחרים, קבעתי אותם על לוח ליבי.

כילד רך בשנים ראיתי את אבי, חזק ואיתן כמו השמש, מפיץ קרניים של חום וביטחון שעטפו אותי מכל עבר. אבל כשאבא שלי היה חוזר כל ערב בשעה מאוחרת עייף ורעב מן העבודה וכתוצאה מכך בקושי מסוגל הוא להעיף מבט לעברי, הבנתי בליבי הקטן שאלוהים צריך ללכת לישון בלילה כדי שיוכל להרעיף על ראשי את טובו וחסדו הגדול.

ראיתי את אימי, בהירה כלבנה, מאירה גם בשעות שחשוך ועצוב בתוך הלב, כשבא לבכות וידה הענוגה באה לאסוף את הדמעות. אבל כשהגיע הרגע בו היא התקפלה בהבטחותיה אלי מול החלטותיו של אבי, הפנמתי אי שם עמוק בתוכי שהאלוהים שפורש עלי את כנפיו, מתפוגג מול כוחות חזקים ממנו.

היום, מה שמוטל עלי לעשות הוא, לסמן פס על כל אלוהים שכזה, לקום ולנתץ את כל האלילים שסבבו אותי מאז הצגתי את כף רגלי על הארץ, כמו אברהם שהלך וניתץ את הבוסים של אבא שלו, ואז אוכל להבחין באלוקי, אלוקים אמת.

 
 

מקסים. קיבלתי הרבה. תודה רבה. למייל היומי 

תודה יוסיפונוס, דבריך מאד עוזרים לי להתכונן לצעד הבא, שיגיע בעזרת ה' בקרוב. אמן.

ראיתי מאמר קצר מהרב קוק שמאד אהבתי שקשור לדעתי לצעד שתיים ולמה שכתבת.
בהצלחה רבה עד 120 עם 12 הצעדים..

עקירת הדמיונות
כשחושבים על אלוקים ללא שכל,
נוצר ציור אפל ודמיוני,
מלא בשטויות ובהבלים.
ולאחר מכן,
כשהאדם עובד את אותו ציור דמיוני של אלוקים,
הוא גורם לעצמו רע,
בגלל שהוא דבק בדברי תוהו והבל.
                    ♦
כשהתופעה הזו נמשכת במשך דורות,
מוכרחה לצאת כנגדה כפירה,
ולעקור את זכר אלוקים.
אבל את מה הכפירה עוקרת?
את ההבלים והדמיונות
שמפרידים בין האדם לבין אלוקי האמת.
ועל חורבות הכפירה,
תוכל האמונה הטהורה להיבנות.

(מהספר 'ניצוצות' ע"פ שמונה קבצים קובץ א, קז)

תודה פנימה, דברים יקרים מאוד.
--------
לאור שיחה מוקלטת ששמעתי  היום מהחבר דוב, נדמה לי שיש טעות במשפט מסויים שכתבתי,
כתבתי ''בצעד השני אנו אומרים '' הגענו לאמונה כי כוח גדול מאתנו יוכל להביא אותנו לשפיות'', הגענו לאמונה כי רק אלוקים יכול לפעול עבורנו את מה שניסינו להשיג עד ליום זה ללא הצלחה.''
לאחר ששמעתי את השיחה נדמה לי שטעיתי כאן בשתיים. טעות ראשונה, בצעד ב' לא נאמר שהגענו לאמונה שאלוקים יעזור לנו להתמודד מול התאווה או להחזיר את השליטה על חיינו או כל דבר אחר.יש רק דבר אחד שמוזכר, שפיות. היינו חסרי שפיות. אם תהיה לנו שפיות לא נחסר דבר.
טעות שניה, בצעד לא נאמר שאלוקים הוא זה שיכול לפעול את השגת השפיות, נאמר רק שהגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יוכל לעשות זאת. הכוח הזה יכול להיות כל אחד אחר חוץ מאתנו. הוא יכול להיות פסיכולוג או רב או כל דבר אחר שגדול מכוחותינו אנו, אלא שמניסיון שלנו כסקסוהוליסטים אנו מכירים באמת המרה והמתוקה שאף אחד לא יוכל לפעול זאת עבורנו מלבד אלוקים, ולכן אנו הסקסהוליסטים מכניסים בצעד שני  את אלוקים אל תוך התמונה.
--------
כאב לי על שנבצר ממני מלהשתתף בכנס. עוד יבוא היום...

כאב לנו לא פחות, 
ממש רציתי לפגוש אותך
אין לי מילים, אני חנוק מהתרגשות ושמחה

תוהה אם היית מוצא בי עניין. אני מכונית ללא הגה, סירה ללא מפרש.

 

אני מכונית ללא הגה,
סירה ללא מפרש,
מול הרוח הנושבת אני עלה נידף.

אני עלי שלכת בשולי המדרכות.
למדרך כל רגל, מגיב באנחות.

 
אני שאלה ללא תשובה,
חידה לא כה פתורה.
נשמתי כבשה תועה,
אלוקים הבין דרכה.

היה מוצא בך. די להלקאה העצמית...

אני מפרש ללא סירה,
דווקא מוצא עניין בסירות ללא מפרש

יוסיפונוס,

שיר יפה מאד. נהניתי מאד.

אני חושב שגאווה וקנאה מונעים ממני להגיב בשרשור שלך  אז הנה, מקווה שזה יזיז אצלי משהו...

בדיוק לפני רגע עשיתי את אותו צעד שלך והגבתי לשרשור שלך.
אוהבים אותך!

טהרני, קיבלתי. בשמיא, אהבתי.

בנותיי שיחקו במשחק קצת חריג. הבכירה פנתה אל הצעירה 'רחלי, את השם, השם, אני יכולה לעשות לי קוקו בשיער? ואז השם ענה נחרצות 'לא'....
ברוח הצעד השני זה היה די משעשע.... (להסברים עיין לעיל)