ראשית, בת זה כמו אלף בנים! זכית... .
שנית בסדנא של ד.פ.מ.ז אתמול היה קטע כזה שאחד היה אלוהים והשני היה מכור וגיליתי שממש קשה להיות אלוהים, וגם קצת מכור...

וואו! אז יש לי שלושת אלפים ואחד בנים....
--
יפה, תודה.

ברכה שאני אוהב לברך כשנולדים ילדים היא, עד 120...

----------------------
ואני אסביר,  במשחק היית צריך להגיד למישהו כל מיני משפטים כמו, אוהב אותך, רוצה בקיום שלך וכ'ו. במשך כמה פעמים ושום דבר מעבר והמכור שופך את אשר שעל ליבו, ואתה מת להגיד לו שאתה באמת אוהב אותו ורוצה בטובתו והוא לא תמיד מרגיש ואי אפשר...

סליחה על הבורות,
אבל לא הבנתי...  

חסר אונים מול נהגות חרדיות.
אוהבים..
(מזכיר לי בדיחה של רבי ברוך מרדכי אזרחי שנאמרה שלא בהקשר הזה.הכלל בכביש הוא, אחורי למ''ד ולא אחורי אישה....)

מזדהה ממש עם הקטע של 'נהגות חרדיות'.
בפרט אם יש להם מכונית רצינית ועבודה מכובדת. כל הפגמים שלי עפים לי ישר לפרצוף. להן יש עוצמה ואני מעוך.
להן יש כסף וכבוד, ואני מכור.
להן יש ולי אין... 
התשלובת הזו של נשיות + עוצמה = אני גמור...

מתפלל שאלוקים ייתן לי למצוא בו מה שאני מחפש בהן. רוצה מקור ולא תחליף. אמן.

עוזרני אל חי כתב on 17 אפר' 2016 08:23:

לא יודע אם בכוונה, אבל במשוואה שלך, יש את הפיתרון גם.
נשיות + עוצמה = אני גמור --> מכאן יוצא ע"פ כללי המתמטיקה ש:
אני גמור - נשיות = עוצמה.


 

איזו לומדה מתמטית, אהבתי!

תודה לך עוזרני, אמרת את זה.
אצלי אני מוסיף לתחושות שלי גם את העובדה שלי אין רישיון נהיגה, וכמובן בגלל שאני מכור, ולנשים הללו יש בנוסף לכל מה שיש להן.

פנימה, גאוני.

שמונים (ואחד)

תותח!! בהצלחה! 
אתה חושב על מה יהיה ביום ה91?

כל הכבוד על ההתמדה!
כה ייתן לך ה' וכה יוסיפ(ונוס) עוד ימים עד בלי די די די די די 

אריסטו - ביום ה 91, כנראה השמש תזרח הציפורים יצייצו והתאווה תמשיך להתקיים בעולם..
וזה יהיה בסך הכל עוד יום, עוד יום שהוא 'רק להיום', שידרוש מכל מחלים, וותיק וטרי כאחד, פעולות וחיבור לאבא אוהב כדי להישאר על דרך השפיות וההחלמה.

כל עניין ה - 90 יום זה מסלול ההמראה, אבל גם כשאנחנו כבר טסים אסור לזרוק את מיכלי הדלק מעל האוקיינוס..

בהצלחה רבה אח יקר!
אוהבים אותך (אני, 'פנימה', ובטח עוד כמה פה) 

aristo כתב on 18 אפר' 2016 09:20:

מה? 
 

תודה לכם אריסטו ופנימה.
----
אתמול, 12:00AM
עומד בקופה, מסיים קניה של מוצרים לפסח יחד עם אשתי. אשתי שילמה קודם על מספר דברים שחמותי ביקשה שתקנה והניחה בצד כדי לשלם עבור הקניה שלנו.

1:00AM
מגיעים יחד הביתה, מגלים ששכחנו את השקית של השוויגער.  משהו בשווי שלוש מאות ש''ח. שכחנו? אשתי שכחה. הזדמנות מצוינת להוכיח לה כמה שהיא לא מושלמת כמו שהיא חושבת. אפשר להוסיף גם כעס, טינה ורחמים עצמיים (אני הוא זה שיצטרך מחר לחזור לחפש את השקית האבודה) לשלל הרגשות שעטפו אותי באותו רגע.
11:55PM
בחזרה לחנות. אחד לפנינו בתור עומד כרגע ומשלם. זה הרב רענן נאמן. הטייס ממלחמת יום כיפור שהתרסק יחד עם המטוס שלו ויצא חי בנס למעט מספר אצבעות שאיבד בכף ידו השמאלית, לאחר מכן חזר בתשובה ונהיה חרדי.
זיהיתי אותו מהתמונות. היד השמאלית חסרה שלש אצבעות ונראית יותר כמו מלקחיים. אני לוחש לאשתי שתראה אותו. אשתי מחזירה לי בלחישה שנראה שהוא מסתדר עם הידיים שלו יותר טוב מאשתו.
אני עומד לא רחוק ממנו. נפעם, נדהם מהדרך בה הוא חי ומקבל את המצב שלו.
1:01AM
בחזרה לבית. נזכר במה שראינו. משתדל ללמוד ממנו וליישם.
הכל תוכנית מלמעלה.
היה קשה מאוד, אבל אחרי כמה דקות הרגשתי הרבה יותר טוב, הרבה יותר רגוע.
(אוהבים....)