אריסטוטולוס, חן חן על הדברים,
-------------
אני שיכורה ולא מיין,
מייחל לשנת הלילה שתעטוף אותי בשמיכתה המרגיעה,

''אלי תן בי את השלווה שבשינה,
אומץ להתעורר בבוקר,
ואת התבונה להבחין בין שניהם, אמן, ........

והשינה מסובכת כדת...
גם אני סובל מאוד מזה...

הבטחתי לעצמי היום בבוקר שאני לא שותה טיפה אחת של אלכוהול, אבל הייתי חסר אונים מול קברנה סובניון שגיסי הציב על השולחן, וגמאתי ממנו שלש כוסות עד שמאן דהו לקח ממני את הבקבוק כשהסרתי את עיני ממנו,
כנראה שעברתי את מבחן הקבלה ל AA ,........
--------
לאחר מכן התקשר עלי הספונסר ושיתפתי אותו במחשבותי השתויות,
מתפלל לאלוקים ומקווה שגם הוא היה במצב דומה כי אם לא זו סתם פדיחה.........,
---------
היה לי קשה מאוד מבחינת מבטים, למרות שבאזור שלי הצניעות אין לה אח ורע, בכל זאת הייתי חסר אונים בקטע הזה,
הרמתי טלפונים,

אוהבים אותך 

שישים יום!
כל כך מהר, כל כך לאט,
בעצם זה לא משנה, העיקר עוד יום שפוי ונקי,

תודה אבא!
תודה על שישים יום שלא מובנים מאליהם,
תודה על החמלה הגדולה ויתירה שחמלת עלי ברגע האחרון!
תודה שהבאת אותי למקום הנפלא הזה,
תודה לחברים הנפלאים,
תודה לספונסר הנפלא,
תודה למנהלי האתר והפורום,
תודה,

זכית. תשמור על עצמך ! כבר חודשיים שאתה נקי זה מעולה!

תודה אריסטו! בקרוב אצלך!
-----
היום קבוצה
------
כמעט גמרתי לכתוב את הצעד הראשון,
רק גורם לי להכיר כמה אני אדם חולה, כמעט ואין רפואה למכתי, כמעט.

הייתי אתמול בקבוצה, היה מדהים!
חבר מסר מסר, הרגשתי כאילו הוא מדבר מתוך גרוני.
הייתה נקודה שציין שמאז שהוא זוכר את עצמו תמיד היה אומר לעצמו 'כשאגדל היה כך, כשאגדל אעשה כך,' ועם כל שנה שחלפה לה האמירה הזו המשיכה ללוות אותו, ובעצם הוא גדל וגדל ותמיד היה אומר כשאני אהיה גדול....
ממש הזדהיתי עם מה שהוא אמר, גם אני נהגתי לומר לעצמי אותו דבר שוב ושוב, ובאיזה שהוא שלב בחיי, בגיל מתבגר יותר, אחזתי שאינני אותו ילד קטן שהייתי פעם, וכל אלו שסביבי גדלו וצמחו, ורק אני נשארתי באותה משבצת ולא מפסיק לומר לעצמי ' כשאהיה גדול, כשאהיה גדול,'
היום אני יודע שהאשמה לכך תלויה במחלתי.
-----------
אתמול בבוקר היה לי 'פיצוץ' על הבת שלי,
אני מנסה שעה להעיר אותה, הבן אדם שוכב כמו בול עץ, ולא שומע כלום. ניסיתי להלביש אותה תוך כדי שהיא ישנה, והכל מפאת הזמן ההולך ואוזל, והחצאית שלה כמעט נקרעה מהמאמץ. היא כבר בת שש וזה לא קל להלביש ילד בגיל הזה בזמן שהוא ישן.
מאוכזב מהמאמץ הכושל להלביש אותה נתתי לה מה שנקרא 'פאצ' קל מאוד על המקום שבו נהוג לשבת.
פתאום היא קמה לתחיה. פתאום היא התחילה להרגיש ולחוש. יכולתי לעמוד חצי שעה ולקרוא לה שתקום, בטובות וברעות, והיא לא שומעת, ופתאום את זה היא כן הרגישה. את הפגיעה הקלה בכבוד שלה היא הרגישה, וזה מה שגרם לה להתעורר.
היא קמה בבכי ובצעקה 'למה הרבצת לי, למה הרבצת לי,'
ופה התפוצצתי עליה.

בהמשך היום, לאחר שנרגעתי, הגעתי למסקנה שלמרות שהיא לא הייתה בסדר, גם אני לא התנהגתי כלפיה כמו שצריך.
בשלב הזה נמלאתי רחמים עליה, חשבתי על כל הפעמים שהתנהגתי כלפיה כך, חשבתי על כך הפעמים שברחתי ממנה כדי לשרת את המחלה שלי ולא הקדשתי לה תשומת לב כמו שמגיע לה,
מאשתי כמעט ולא ברחתי בפניה למחלות שלי, כי היא יודעת להשיב מלחמה.  אבל הבת שלי לעומת זו לא יכלה מעולם למנוע ממני לברוח ממנה, ולכן תמיד היה קל לי לעשות כך, על חשבונה כמובן.
חזרתי הביתה בערב, הושבתי את בתי על ברכי, ופניתי אליה בקול רך, 'ילדתי', ' התנהגתי כלפיך בצורה לא ראויה, אני מבקש ממך סליחה, סולחת לי?,' והיא סלחה והשיבה בחיבוק גדול.
עשיתי את זה למרות שהאגו שלי לא נתן לי ולמרות שעלו בליבי מחשבות שאולי אולי זה לא חינוכי (אני מעולם לא זוכר את אבא שלי נוהג כך, את אימא שלי כן),
אבל לא יכולתי לא לעשות כך מול לב הבשר של בתי, מול לב בשר שלי.
מנסה היום לאחר שנים של התעלמות להשיב את הגזלה שגזלתי מבתי במשך שש שנות חייה, את עצמי.

 

מרגש לקרוא!

תודה על השיתוף אח יקר,
גם אני זקוק לעזרה עם 'פיצוצים' על הילדים,
ההחלמה בהחלט עוזרת, ממש ניסים גלויים,
ויש לי עוד הרבה מה לשפר.

יום טוב ומבורך אח יקר
ובהצלחה בהמשך בקבוצות כל הכבוד!
 

עשית צעד גדול בהחלמה, ההורים שלי גם לא ביקשו ממני אף פעם סליחה, אבל אני ביקשתי כמה וכמה פעמים מילדיי סליחה, ילדים מותר להם לדעת שלהורים יש גם טעיות,
שמחתי לראות אותך, תמשיך ותתחזק,

יפה מאוד. סוג של יישום של צעדים 4-9. ברגע שאנחנו מאמצים את התוכנית, אנחנו בעצם מאמצים את כל הצעדים אל תוך חיינו, גם אם עדיין איננו מתמקדים באותם צעדים.

וואו אחי, שיתוף מדהים, צעד גדול עשית, שמח שאתה איתנו...

(תודה דניאל על התגובה, היית נראה נורא בקבוצה, מקווה שאתה מרגיש טוב יותר)



אני יושב כעת באיזה בית כנסת במקום שקט, המנקה הרוסייה ממש עתה סיימה לנקות ולמול עיניי ההמומות היא פושטת את בגדי העבודה (כולל גופיה) ולובשת את בגדיה הרגילים

'אבא עזור לי, אני חסר אונים'

גם אני. אוהבים.

'טהרני', מחזק, תודה,
-------
אני מגלגל את סליל זיכרונותיי תשעה שבועות אחורה,

קשה לי להאמין שדפוס היום שהיה אז, מושבת במשך זמן כה רב,
בזמנו היה נדמה לי שלעולם זה לא יפסק, שכך נגזר עלי לבלות את שארית שנותי, ובהתחשב בגילי הצעיר יחסית, נכונו לי עוד המון שנות גהינום,
אין לי שום הבטחה שבגלל שכל כך הרבה זמן הייתי נקי שהערב לא אשתמש, לא, אין.
נשאר לי רק להתחנן שהנס ימשיך.
----
דבר נוסף שעשיתי בזמן הזה הוא לקנות משקפים חדשות,
העולם נראה מבטיח יותר מבעד למשקפיי הצעדים.