כל פעם שאני נתקל במשהו לא צנוע אני פשוט מרגיש את האבדה של הזרע.
אני החלטתי שכל פעילות שחורגת מהלימודים תעשה בסופי שבוע או בשעות הערב.
וחזרתי לשמוע שיעורי מוסר בMP
אני ממש רוצה להמשיך לדגול בזה, זה מחזיר אותי למוטב

מעכשיו זה יהיה כמו יומן מסע... כנראה שקיבלתי בסוף הסבר מאסיר תודה שאפשר לקבץ הרבה הודעות תיעוד באשכול אחד.
שאלות אשאל בפורום וגם הם יצמדו לפה.


אז הזמן דוחק והמלכה גוברת, ופה נכנסים שיעורי המוסר כי אני הבנתי שאני פשוט לא יכול בלי.
אני כמובן לא משתף מסקנות אישיות כי אחרי שאני משתף מסקנות אישיות, אני כבר לא מביא אותן למעשה ולא חושב עליהם יותר.
איך אני שונא את התכונה הזו אצלי.

לפני יומיים זכרתי את המשפטים מההרצאה של הרב פינטו על הסבלנות:
"אולם חסד יבנה", "החסד נשמר לדורות" "עולמות נבנים מחסד" (שזה אברהם)

מזל טוב על פתיחת היומן מסע!!

שיהיה המון הצלחה!

תודה רבה לך.

אני אסיר תודה היום על השתתפותי היום בשיחה של הקבוצה הפתוחה, השתתפתי גם במשך כמה דקות,
אני הרגשתי שאני לא לבד ועד עכשיו אני עדיין מרגיש כך.

קמתי ב30 דק' אחרי שהגדרתי את השעון המעורר, איך... כמו תמיד.
אבל הרגשתי יותר נקי ופחות עייף ושבור ממה שהרגשתי פעם.

מה שרציתי להגיד בקולי קולות, שאני נזהר ומשתדל לא להחשף לגירויים ואם מחוסר ברירה אני נחשף לזה רק ברגע הזה אני יודע שהשאננות צריכה להעלם ועכשיו מתחילה לי המלחה האמיתי עם היצר הרע.
אני יודע... "בתחבולות תעשה לך מלחמה" אבל אני לא רוצה יותר תחבולות, אם תהיה מלחמה, אני רוצה לדעת שהיא פה כאן ועכשיו, ואם אדע שהיא כאן ועכשיו אז אני לא אהסס להלחם.
בגלל זה אני יותר לא מרמה את היצר הרע, אין בינינו יותר משחקי תחבולות, אני אומר, "אם יש לך משהו עלי אז תביא", אני יודע מתי אני צריך להחזיק את עצמי בידיים, זה קשה, אבל אני לא מרמה יותר לא אותו ולא את עצמי.
הוא מלאך, אין סיבה שאני ירמה אותו, זה לא בכוחי, אבל אם אני ילחם בו בכל הכוחות, השם יעזור לי ואני בטוח שגם הוא לא ירמוס אותי בנקודת השיא כי זו השליחות שלו.

התסכול חוזר והולך, אחרי 3 ימים נקיים התסכול ירד מהאש הגדולה והוא על אש קטנה ואני חושש יותר מתמיד.
תאווה ותסכול הם שתי דברים שונים במהותם. והמלחמה בתאווה צריכה להמשך עד כלותה ואין שום גורם או התגברות אחרת שיעצרו את זה.

אני מפחד אם אחרי שבועיים נקיים, היצר הרע ישאל אותי את אותה השאלה, "האם אתה בטוח שאתה עוד יכול להביא ילדים לעולם? האם אתה בטוח שהאיבר שלך עוד תקין ומתפקד?" (אני מתכנן לרוץ ישר לשאול פה בפורום מה לעשות כשזה יקרה.)

אני סוף שבוע הזה נוסע הביתה, הבית הרגוע, איפה שאני יכול ללמוד או להתבטל... אם לא הייתי הולך לאוניברסיטה אולי לא הייתי יוצא אף פעם מהבית.
הבדידות של הבית שונה מבדידות בכל מקום אחר, המלחמה בבית יותר חזקה מבכל מקום אחר, כי יצר העצלות מאוד גובר במקום הזה.
אני מנסה להפתח אל העולם, כן עובד עם המחשב וכן פותח את טריסי החלונות מאט, ומנסה לא להציץ החוצה...
אבל כן מנסה להפתח ואני יודע שזה מה שהיצר הרע רוצה ולכן אני לא ממהר לפתוח את הטריסים והעדיפות שלי זה להזהר מלהחשף לתאווה מאשר להתמודד עם מצוקות.
בבית לא יהיה קל אבל אני צריך למצוא את הכוחות כדי שגם בבית אני ירגיש בנחת אמצא את אותן הכוחות להתגבר על התאווה, כי אם בבית אני אנצח אז גם בחוץ אני אנצח. אם אדם בביתו מלך אז גם בחוץ הוא יהיה מלך.

תודה על היום הנפלא שעבר. הקושי של התאווה אני יודע שהוא לא נעלם, הוא רק מתחבא והוא מאוד חזק.
כמו דוב/ דרקון שיושן במנהרה שלו.
(יש פתגם ברוסית "אל תעיר את החיה הישנה")

עוד מוסר ועוד מוסר.
אבדוק מתי בשבוע אוכל להוסיף לעצמי את אחד המפגשים של הגיבורים הנועזים שמתמודדים ברמ"ח כוחם ולהצטרף אליהם.

אני אסיר תודה לשם ולכם ועל היום המבורך שעבר עלי.
מקווה שלא אשכח לקרוא את "שמע" שעל המיטה (לפחות שורה אחת) ולהרדם קליל (בפעם הראשונה מזה שנה)
גם כי לא ישנתי כמאט היום וגם בגלל ששמרתי ימים בודדים על בריתי, אז אני מבקש רק את הנחת הקל הזה של שינה ערבה ללא תרדות רק הלילה.

ברכה לכל העם הזה.

כמו כן, שמעתי הרצאה של הרב יעקב בן חנן של ארגון שומרי ברית קודש (שם זה פרוייקט של 40 יום) למה 40? כי 40 יום מעיד על נחישות ואמינות של בן אדם.
לאישה גרושה אסור להתחתן 40 יום וזאת כדי לדעת שהיא לא בהריון מהבעל הקודם.
וכך לפי כמה פוסקים הוחלט כי 40 יום מעידים על כנות והחלטיות של הבן אדם, ואני פשוט חייב את זה לילדים, לזרעים (ז"ל= זרע לבטלה) שכבר איבדתי, אני פשוט רוצה להגיד להם בכך שאני מקדיש 40 יום כדי שיאמינו לי שאני מצטער.
וכן שערי השמים נפתחים לבן אדם שחטא אחרי 40 יום שהוא לא חטא בשנית (בפגם הזה) {יש עוד הסברים לא ארחיב}

שיהיה לילה שקט לכולם

אני רוצה במידה מסויימת לחיות רגיל ולא לנסות להלחם כל החיים, אלא לנסות איכשהו להחסף כן לגירויים אלא במידה מואטה ולנסות להתגבר על זה ולנסות להתרגל איכשהו.
אני וודאי טועה, אבל על זה אני חושב כרגע.
אם מישהו רוצה להניא אותי מכך, אשמח לשמוע.
פיתחתי הרבה סבלנות לחכות עד שיגיבו לי פה, כי לוקח זמן לקבל תשובות ועדיף לא להחליט לבד בינתיים

לפני כמה חודשים הצלחתי להיות נקי שלשה שבועות, והרגשתי שאני ממש צריך פורקן, ושאני מת לאונן.. חשבתי לעצמי האם שייך להתגבר על ההתמכרות שלי, אבל עדיין למצוא פורקן מידי פעם? האם אני יכול לשלוט בתאווה, לאונן אחת לתקופה ולשלוט בזה? הרי באוננות עצמה אין בעיה כלשהיא (במידה ונניח לרגע מהצד הדתי שבעניין, מה שמכור כמוני עשה כבר ממזמן..). כנראה שהמחשבה הזאת שכנעה אותי ואוננתי באותו היום. מאז לא הצלחתי לחזור להיות נקי יותר מיומיים, ואני נופל שוב למקומות הכי קשים והכי תאוותניים שלי..
אולי אתה תצליח, אצלי זה לא עבד..

היום התחיל בשנתי ואני עדיין עייף מאז 7 בבוקר כשקמתי

אני מבין את האסון וצריך לתפוס את עצמיך.

אני שואל האם זה בסדר להחסף מאט לתוכן כזה או אחר לזמן קטן.
נגיד אתמול ראיתי תמונה מעניינת, נגיד אישה בתחתונים וחשבתי אולי לחפש תמונות דומות...
וכשחשבתי על לחפש תמונות...
פתאום עצרתי לעצמי לרגע ושאלתי: מדוע לי תחתוני נשים, למה שאני אתעניין בזה? (יש סיבה בגו?, הרי אין לי סיבה מוצדקת חוץ מהתאווה להיות בנושא... אז עזבתי אותו)
*רציתי לשתף (:

אני פתחתי הפעם באופן עצמאי את אתרי התועבה ואפילו הבאתי את עצמי לכישוי והחלטתי שזה בידיים שלי אם להמשיך עם זה או לא.
לא פגמתי עדיין.
השאלה היא האם בעקבות כך לאפס את המונה שלי שהוא גם ככה לא גבוהה

העייפות שוב פעם עוטפת אותי

איפוס זה רק הוצאת זרע, אבל תזכור שהמעידות הללו הם סכנת מאוד חזקה בשבילנו זה לשחק עם אש ועם התאווה, אנחנו חייבים להיות בניצחון גובר והולך על התאווה,
מאוד מזדהה עם כל החלוקות שלך בפורום, תמשיך בדרך בסוף תתחבר למקום אמיתי שלך ותמצא מרגוע לנפשך.

אין שום סיבה לגרות את עצמנו זה הכול מאותו מחלה, אנחנו חייבים להיות נקויים לחלוטין, ולזכור שכל הלגימות האלו, אנחנו לא יודעים אייך זה יגמר.

תודה.

נכנסתי לזה למשך כמה דקות ויצאתי, עכשיו חזר אלי הבלבול, העייפות ומאט מהתסכול.
חשבתי שאני יגיע למצב בו אני לא אחלש מזה.
לא פגמתי.
אבל אני לא יודע מתי אוכל שוב פעם לצאת ממה שהכנסתי את עצמי אליו

צעד 2: "הגענו לאמונה כי כוח גדול מאיתנו יוכל להביא אותנו לשפיות."
זה ביטוי של החוסר שפיות שלנו. אפילו כשהחיים שלי יתנהלו באופן הכי נוח לי, יקפוץ לי משהו קטן בראש "בוא נעשה את זה רק עוד פעם אחת/רק קצת/רק.."
זה לא שפוי ואני צריך להכיר בכך.
המרדף לא יסתיים אם אני אשתמש רק עוד פעם אחת, כי יביא אותי לרדוף אחרי הפעם הנוספת
אותו הדבר המרדף לא יסתיים אם אני אשתמש רק בגירויים בינוניים, כי זה יביא אותי לשלב שבו אני אתחיל לרדוף אחרי גירויים גדולים יותר.
כזה אני, יש בי משהו חולה ואני לא יכול לטפל לבד.

אז מי יעזור/ יטפל בזה אני ???

התעוררתי היום על הצד שמאל.
אני חש ממש לא בטבעי.
חש כאילו נולדתי בהמה.
אני לא מצליח להתפקס על עצמי.
אני לא יודע איך יגמר היום.
הלוואי והייתי מתחיל ללמוד ולעשות מה שתכננתי היום.
אולי אלך לחדר כושר, אבל לא בא לי ללכת כי אני מרגיש שהיום אני לא בשליטה, אני לא יודע מה יקרה לי אחרי
*אני מרגיש לא אני היום, וזה לא התסכול שהיה לי, זה משהו אחר, אולי אפילו יותר גרוע.
לחטוא לא יעזור לי, אבל גם למה שעובר עלי עכשיו שום דבר לא יעזור לי.
שיעבור מצידי היום ואפילו כל השבוע, וכל החיים העיקר שאני אשאר נקי... כבר לא אכפת לי מי עצמי.
אני משאיר את "נפשי וגוויתי"  בידי השם וכבר לא אכפת לי... המצב בטח גם לא קשור לא לגוויה ולא לנפש.
*אני מרגיש יותר טוב אחרי שכתבתי את זה (אני חושב שהתפללתי את זה ב"שמע שעל המיטה" או ב "שחרית" שהשתדלתי לקרוא בא כמה שיותר... למרות העייפות ששברה אותי).
עדיין משהו שובר אותי