התחברתי מאוד.
אני מקווה שהבנתי את כוונת המשורר (אהבת חסד), ואכתוב את הבנתי הצנועה.
אומרים שבחיים של מכור יש שלב שבו כבר אין הנאה מהסם שלו, רק בריחה מהכאב.
לפני שהגעתי לכאן, לא היה לי מספיק זמן נקיות בכדי להרגיש את הכאב בלי הסם שלי.
אבל אחרי שצברתי קצת נקיות, הרגשתי את הכאב ואת הצורך ליברוח (ממנו אליו).
והנפילות שלי היו כבר אחרי המודעות למה שאני עושה לעצמי, אז נכנס גם מצפון ואשמה כבדה לסיפור.
ההנאה נעלמה עם המודעות, אבל הצורך בו נישאר. ואז גם הוכפל ההלקאה העצמית, שינאה עצמית, גועל עצמי, ועוד...
גם מכור מספיק זמן, אפילו אם לא ינסה להפסיק, הוא יאבד את ההנאה באיזשהו שלב.
וירגיש חייב וכבר לא רוצה.
מזל שהגעתי לכאן עכשיו, ולא מאוחר יותר.
אוהב