ממשיך להיות קשה
התפרצתי על הילדים והרגשתי גלי כעס בלתי נשלטים
חסר אונים לגמרי מול עולם רגש חולה
אבדה לי השליטה על חיי המין והרגש שלי
מישהו מוכן לקיים השבת אבידה?

בצעירותי הייתי הבנאדם הכי עצבני שיש. 
בחסדי ה' מאז הצבא שהבנתי שלא יעזור להתעצבן כי זה לא משנה כלום נהייתי אדיש.. תנסה לא להגיע למצבים שאתה "חייב" להתעצבן, לי עוזר בחינוך(גם של אשתי

אחיד,



כשאני עושה צעד 3 ומוסר את חיי לאלוקים

ועושה צעד 4 ומשחרר את כל הכעסים הכל משתחרר לי,



בעבר לא הבנתי מה מדברים אלי וזה היה נראה לי דימיונות וקישקושים



היום  כשאני עושה את זה "לפעמים" אני חוו שיחרור



אשרינו לגמרי.

אחיד בשמיא כתב on 15 מאי 2016 11:55:

כן. ה'. אבל צריך לבקש את האבידות ממנו. ככתוב בתורתו: "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו" ורק אז "והשבותו לו".

 

טהרני כתב on 16 מאי 2016 05:37:

דוד המלך כותב:
"תָּעִיתִי-- כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ:  כִּי מִצְו‍ֹתֶיךָ,    לֹא שָׁכָחְתִּי." תהילים פרק קיט, פסוק קעו.
 

תודה לכולכם,
אתמול בלילה ישבתי עם חבר ותיק, דיברנו בכנות, היה טוב מאוד.
חזרתי הביתה הצלחתי לשחרר את מה שרבץ בפנים, אסירות תודה.
דיברתי עם הספונסר, אסירות תודה.

עכשיו התמלאתי שוב בטינות, אני חסר אונים מול זה, אני פשוט גוש טינות מהלך, זה גומר אותי. 
רק בשביל זה הייתי רץ קילומטרים לעשות תוכנית...
ולחשוב שאני זה שאמרתי על עצמי שאני בכלל בלי טינות, אני רגוע מאוד.
לא, זה לא התעורר עכשיו, אפילו לא התחזק בגלל שאין לי את הסם, זה פשוט היה שם כל הזמן ולא זיהיתי את זה, אוי איך זה כואב.

הנחמה היחידה שלי זה שבהמשך הדרך יהיו לי יותר כלים להתמודד עם זה, כך טוען הספונסר שלי, אם הוא לא צודק, אני פשוט יתאשפז יום אחד (סליחה על ההקצנה, כך אני מרגיש.)

אחיד בשמיא כתב on 16 מאי 2016 11:32:

מזדהה מאד עם דבריך הכנים.
תודה על השיתוף.

גם אני חשתי בשבת האחרונה שאני מתחיל לקלוט שאני לא לגמרי מכיר את עצמי באמת.
אני כן חושב שאצלי הסם שהיה תמיד ברקע עזר לי לצלוח הרבה קשיים,
ועכשיו שאני מקלף קצת את שכבות האיפור וההסתרה ממני,
אני מתחיל לגלות את עצמי יותר.
וזה בהחלט לא נעים לקלוט שאני הרבה פחות מלאך משחשבתי תמיד..

חש בודד במערכה וללא כלי מלחמה,
מתפלל לאבא אוהב שיעזור לי במערכה.
שאצליח להתקדם בהקדם,
ולרכוש כלים להיכנע ולהיחלם (הטעות במקור..).

בהצלחה אח יקר
אוהב 
 

היי! איך שכחתי?

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות ל... נקיות

תודה אבא, אין מילים, כפשוטו,
הייתי אסיר ופתאום הגעת אילי ואמרת לי די חמודי, די, סבלת מספיק, עכשיו בוא איתי ותהנה מהחיים.
היום אני אסיר תודה, ותאמינו לי, יותר כיף מלהיות אסיר תאווה.

אז תודה אבא 

"הרחמן הוא יחזיר העבודה למקומה", בדברים ששווה להשקיע בהם אנרגיות...

כל הכבוד!
הרחמן ירחם  שלא תפסק הספירה...

יום חדש...
אסירות תודה על רוגע
אסירות תודה על שיחה עם הספונסר

מתפלל ליום נקי ורגוע

אם אני נקי 51 יום זה אומר רק דבר אחד

יש חיים לאחר המוות, יש אלוקים!

כשעדכנתי אתמול בטבלה, פתאום ראיתי שהוגדרתי כירא שמים, 
בהתחלה גיחכתי, אח"כ נזכרתי שהדבר שהכי חבט בי בבטן הרכה היה המחשבות שאין לי אפילו טיפת יראת שמיים.
הייתי אומר לעצמי, תראה אתה יודע שאסור ובכל אופן עושה מה בא לך, כל החברים שהשתמשו איתך הפסיקו, (כמעט כל) ואתה?
זה חיסל אותי, הייתי אומר לעצמי שאין לי טוב מוחלט, תמיד יש לי פינה של רוע ואדישות שאני נפגש בה והיא משתלטת עלי.

זה מה שתפס אותי ברגע שראיתי את המילה מכור, באותו רגע נפל לי האסימון.

אסירות תודה.

קשה לי עד כאב לשבת ללמוד כהרגלי,
אני לומד יום שלם - שני סדרים מלאים, כשהייתי משומש לא היה קשה לי ואפילו נהניתי, 
היום, אני פשוט סובל, אין לי עצבים ללמוד וזה פשוט שובר אותי.

גם בתפילות המצב לא פשוט בכלל, מדלג המון תפילות ולעיתים יש ימים שלמים בלי תפילה,

לא מבין למה?
ההרגשה שלי שעד היום כל מה שעשיתי היה מכוון בשביל לא ליפול, כאילו אם אני אהיה טוב בהכל, אני יהיה טוב גם בעניני קדושה, וזה היה המנוע להתחזקות בלימוד ובתפילה.
ברגע שקלטתי שאני פשוט מכור ולא לשם אני צריך לכוון, כאילו נכבה לי המנוע.

בהתחלה לא היה כך, הפוך, התפללתי הכל ויותר טוב מבשימוש, פתאום אני מוצא את עצמי לא בעניין

חסר אונים

מזדהה מאד.
גם אני בתקופה כזו. בקושי מקיים מצוות, ממש בקושי. הלימוד גם הוא לא מה שהיה.
גם אני מרגיש כאילו עשיתי איזשהו ריסטארט על כל החיים הרוחניים שלי. אני מאד רוצה להאמין שזה ממקום טוב.

אני מנסה להלהיב את עצמי ולתת לעצמי דחיפות חיוביות לעשות הכל ממקום מחובר, מנסה קצת לא לשכוח את הדברים שבאמת התחברתי אליהם ואני רוצה לעשות אותם, שוב, ממקום בריא יותר.

תודה לך שעוררת את זה אצלי, הרבה זכויות יזקפו לזכותך בעז"ה..

בהצלחה!

מזדהה מאוד. אוהבים.

אולי יעודד אותך שבשלושת הימים האחרונים התפללתי שחרית במניין, מתוך חפץ ורצון, לאחר שכבר כמה שנים הדבר מאוד קשה לי (דבר שהתחיל כבר בשנים האחרונות של השימוש).

לא מפוקס כרגע, אז מתקשה להאריך, אבל ככלל המקום הזה של התפילה מאוד פצוע אצלי. זה אחד הדברים שתמיד ניסיתי שיעזרו לי להפסיק וזה לא הצליח. יש לי שם כנראה טינה ומשבר אמון, וכאשר אני כנה עם עצמי ומפסיק לשחק, התמונה האמיתית לגבי העניין מתחילה לצוף ולהתגלות (בדומה למה שגילית על הטינות שלך).

זה תהליך, אבל כפי שכתב אהבת חסד וכיוון לדברי הספר הגדול (עמ' 101):  "למרות שבניינים ישנים יוחלפו, בסופו של דבר, בטובים יותר - זה ייקח שנים כדי להשלים את הבניינים החדשים".

בחיים האמיתיים, שלא כבחיים המדומיינים של התאווה, דברים לוקחים זמן ודורשים תהליך. אין פתרונות בלחיצת כפתור.

אוהבים מאוד!
לילה טוב ונקי!