טוב, נראה לי שאני צריך להתחיל מהתחלה,

קוראים לי אחיד, ואני סקסוהוליסט.
לא, לא מכור לתאווה יפה כזה, אלא פשוט סקסוהוליסט.
מכור לזה, מנסה להחלים.

איבדתי שליטה על הרגשות שלי, מנוהל כל היום מהתאווה,
כל כך קשה לי לכתוב את זה, זה רק סימן כמה אני צריך לכתוב את זה.

מבקש שחרור מהגאווה, מבקש מריבונו של עולם, מתחנן אליו לענווה לרוגע לשמחה 
ליום נקי ומפוכח, משוחרר מתאווה ומפנטזיות וכל הנלווה.
אמן.

אוהב. מזדהה.
שה' יתן לך מפוקחות והחלמה כל יום עד מאה ועשרים.
בהצלחה

חוסר אונים משווע מול קוצר רוח ועצבים

אני יודע שאסור לי להיות רעב, אבל זה פשוט הורג אותי העצבים האלו.

מתחנן לשחרור.

אוהבים! יש כל מיני פעולות חשובות של התכנית שאתה בטח מכיר אבל יש גם כמה פעולות "סודיות": לאכול, לשתות, לישון, להתקלח, לצחצח שיניים, לשטוף כלים, וחבר אחד אמר לי שעוזר לו במיוחד לנקות אסלות...

מזל טוב על הכותרת החדשה לשרשור. לא שיערתי בנפשי שגם אתה משומעי לקחו של אביתר בנאי...

טהרני כתב on 25 מאי 2016 15:53:

זהו, שאצלי לאכול ולשתות זה חלק ממש קריטי בעניין, הבעיה שכשאני חוזר הביתה בצהריים ולא אכלתי עדיין כלום היום, והאסון הגדול שאני משכנע את עצמי שהעצבים הם אמיתיים ונכונים והפעם באמת הילדים מעצבנים וזה בכלל לא קשור לאוכל, ורק אח"כ אני מגלה כמה זה קשור, אוהו קשור.

אז זה לא חלק מהתוכנית אבל מבחינתי כל חלק חסר שפיות בחיים שלי זה חלק מההתמכרות.

בנוגע לר' אביתר שליט"א, השיר הנ"ל צרוב לי עמוק בנפש...
אחרי ערימת שימושים מטורפת, נסעתי בטרמפים להשתחרר באיזור גוש עציון,
לאחר טבילה קפואה במימות מעיין בת עין, עליתי על טרמפ וזה השיר שהתנגן הלוך ושוב.
מאז שמעתי את השיר הזה עשרות פעמים. והמילים פשוט מדברות אילי כל פעם מחדש

אוהבים.

עולים לי גלי תאווה לחוסר מפוכחות,
מתפלל לשחרור.

אוהבים! מצטרף לתפילותיך.

גם אני אוהבים

המצב לא ברור בכלל
חוסר אונים משווע
רוצה לשוחח עם הספונסר

יש מצב שצעד ראשון יוקרא על ידי השבוע בקבוצה בירושלים
אבא, בבקשה היה עמי שם.

וואו, בהצלחה.

לא יודע אם אני עושה נכון שאני משתף בדברים האלו, אחרי הכל הסיבה המרכזית שלי זה צורך בפידבק...
אבל יש מצב שזה אולי יועיל למישהו, לי בכל אופן הייתה הרבה תועלת בעבר מדברים שנכתבו בפורום על ידי חברים מחלימים.

נסעתי על הבוקר, לא הספקתי לעשות טלפונים קודם ולא יכולתי להתקשר מהאוטובוס, (היו לידי חברים לא מהתוכנית) הרגשתי שאני בריכוז עצמי, שאני מסתובב סביב המחשבות שלי וסביב הרגשות שלי וידעתי שזה יכול להוביל לתאווה אבל לא היה בי כוח ויכולת לנסות לשנות את זה.

אסירות תודה, באמצע הדרך חשבתי לעצמי, בסדר, אין טלפונים ואין את הספר הלבן/גדול לעיין בו אבל הפנקס והעט נמצאים דרך קבע א"ת, אני יכול לכתוב.

התחלתי עם עשר פחדים כמידי בוקר, ואז עלה בי רצון לכתוב משהו ממני לריבונו של עולם, הפחדים הציפו בי את מה שהיה קבור בתוכי.

אצטט מה שיצא ממני דרך הפנקס הקטן שלי באופן לא מתוכנן בעליל, פשוט התפרץ ממני ועל כן הניסוח הינו ילדותי ובלתי מסוגנן.

אבא! אבא אוהב שלי!
תן לי להרגיש אהוב באמת, אני כל הזמן עם מחשבות מחלישות ומקטינות, שאתה! כן, אתה! לא מאמין בי ובטוב שלי, אתה לא מרשה לי להיות טוב ואני צריך להילחם על הטוב שלי ולמשוך את זה בכוח וגם להוכיח את עצמי שאני מצליח, ואין לי כוח להילחם על זה, תן לי להרגיש שאתה רוצה שאני אהיה טוב ואתה נותן לי את זה בחום ובאהבה אמיתית, לא רוצה להילחם על התפילה, על הלימוד, על המבטים, על הנקיות, אני רוצה לקבל את זה ממך, אני רוצה שתעטוף אותי בחיבוק ותגיד לי, 'ילד שלי, טעית, זה לא אשמתך, אתה חולה, בחרתי לך את הדרך הזו, כי זה מה שטוב לך, אני רוצה שתהיה טוב אבל לא בגלל שאני נלחם איתך, אני רוצה שיהיה לך טוב כי אתה מתוק שלי אתה בן יחיד אצלי,'
אוי, אבא ! איך אני רוצה להרגיש את זה.
אני רוצה להפסיק להילחם על המקום שלי, על החיים שלי, תן לי להרפות ולעשות פעולות פשוטות מתוך התמסרות אליך, כי אתה אבא שלי יותר אוהב אותי מכולם

עד כאן לציטוט.

התפרקתי לרסיסים, אני הייתי משוכנע לחלוטין שהקשר שלי עם ריבונו, הוא מיוחד במינו ובלי שום מעצורים, פשוט בכיתי את נשמתי (אף אחד לא ראה, אל תדאגו...) זה היה מטלטל....

הגעתי למירון רגוע אבל מיובש, בלי שום חשק לרקוד או להתפלל, רק לא להעיף מבטים ולא להיכנס לתאווה.
הסתובבתי כך זמן מה, באחת מרחבות הריקודים, החלטתי כן להצטרף למעגל הרוקדים לאיזה שני סיבובים, בכל אופן יש עניין לשמוח...
וגם כאן באופן בלתי צפוי לחלוטין מצאתי את עצמי מקפץ כמו תיש בשמחה עצומה, בהתרגשות ובדמעות לא נשלטות.
"אביכם שבשמיים, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים, וכו' וכו'"

אין לי מילים, תודה ענקית לך אבא .

תודה 'אחיד בשמיא' היקר על הפוסט המרגש והכנה,

התחברתי מאד לרחשי ליבך שהעלית על הפנקס.

איזה כיף להיווכח שלא צריך לנסוע לאף מקום כדי להתחבר אל אבא אוהב שלי,
מספיק נכונות ופנקס קטן.

מתפלל בשבילך ובשבילי,
שגלי הסערה ישככו,
וקרני האור יתגלו.

במהרה בימינו.
אמן.

מתרגש מאוד.

מסירת צעד ראשון בקבוצה ביום שלישי,

מתפלל לאלוקים שיהיה איתי שם.

תודה על הלייקים,

מתפלל לאלוקים שמסירת הצעד הראשון תפעל אצלי את פעולתה, לזכות להיות כנוע ומחובר, להמשיך בעבודת הצעדים - עבודת החיים.

היום נזכרתי איך במהלך החורף האחרון, עברו בי מחשבות למה בכלל כדאי לחיות? נניח שבורא עולם מגיע אילי ואומר לי, אף אחד לא יסבול מזה לא האישה לא הילדים לא ההורים, בקיצור הכל בסדר, האם אתה רוצה להמשיך לחיות? 
בכנות, עניתי לעצמי שלא, אין לי בכלל טעם בחיים האלו, הרי תכל'ס רוב היום לא כיף, עובדים קשה, גם אם הכל חלק, אבל החיים מלאים עבודה, ואי אפשר לראות פורנו כל היום וגם כשרואים בסוף נהיה דפוק, אז מבחינתי לא יכולתי לענות שאני רוצה לחיות,

זה לא היה פשוט, הרגשתי שמשהו לא תקין אבל לא ידעתי מה אני עושה עם זה.

אסירות תודה, הגעתי לתוכנית ולא שקיבלתי תשובה על השאלה אבל השאלה פשוט נמוגה מאיליה, כי החיים זה הדבר הכי מתוק שיש, רק צריכים חיבור לאלוקים.
כשיש חיבור, חווים שחרור מידי יום ובכל תחומי החיים.

פשוט טעם החיים...  

אחיד בשמיא כתב on 29 מאי 2016 12:17:

קצת הצחיק אותי לקרוא ולהיזכר, איך (כמוני) לפני זמן לא ארוך היה קשה לך להיכנע ל"תכתיבי הניסוח של התכנית", ואיך אתה עכשיו כותב כך בכזו טבעיות...

ולגבי "טעם החיים" - מאוד מזדהה. בשנים האחרונות של השימוש ממש הרגשתי שאני רוצה למות ולמה לי חיים (אם כי היום אני חושב, שגם הרגשות הללו היו מהולים בלא מעט מניפולציה עצמית). גם היום זה קורה לי לפעמים, בעיקר כשאני לא מחובר כראוי, אבל אין מה להשוות את המינונים...

בע"ה מקווה להגיע מחר לצעד הראשון שלך