מרגיש ככה לפעמים.
בדיוק היום חשבתי, שאם לא הייתי מכור, איזה מין בן אדם הייתי ממשיך להיות כל החיים? מלא פגמים וטינות, מנצל אחרים וסובל, לוקח. מנותק מהחיים, מנותק מאלוקים.
אסיר תודה, אלוקים ראה לנכון שיהיה לי מקל גדול מעלי, התאווה. שאם לא אעשה תוכנית - היא תכה שוב, מאיימת להשתלט עלי שוב ולהרוס את מה שנשאר.
אם לא היה לי את זה, הייתי נשאר ממשיך להתבשל במיץ של עצמי.
אסירות תודה, יש גם מפוכחות חיובית בהמשך הדרך, חיים של חיבור ושלווה.

כמו הפנטזיות, מרגיש ככה כמעט כל יום,מדפדף ...

איזה בושות, כבר עשר ימים שלא עדכנתי פה, 
האמת, זה לא היה מעצלות אלא נמנעתי מלפתוח את המחשב חוץ מלצרכים דחופים ומידיים מעומס מטלות,
אוהבים אותי.

עשיתי הערב צעד 3 משמעותי ביותר מבחינתי, 
רציתי להיות עם אשתי... והתברר שיש איזה מעכב שבעבר הייתי עושה כל טצדקי שבעולם כדי להסתדר איתו ואילו היום עשיתי שם צעד 3 נוקב וחסר פחד, (כן, גם שם צריך נוקב וחסר פחד...) והתברר לי כמה ניהלתי שם את הענינים לפי הרצונות שלי בלי לספור מה אלוקים תכנן פה ובלי לספור מה יהיו הרגשות של אשתי אחר כך, כי אפילו שבשעת מעשה היא תזרום אבל אחר כך יכולים לצוף שם רגשות קשים ולא ברורים.

ואחרי שויתרתי שם ומסרתי לידיו את מה שאף פעם לא היה באמת בידיים שלי, מצאתי כמה אני באמת שמח עם הסיטואציה הזו, כמה גאולה וצמיחה מונחות שם בקרן זוית, מחכות ליום שאני אסכים להתכופף ולקבל את רצונו יתברך ממני,
ותאמינו לי, זה היה ממש מיוחד ומשחרר.

כיף לשמוע! 
אוהבים.

עבר עלי יום קשה.
המון טלפונים שקשורים להחלמה כמו שירות וכדו' אבל לא טלפונים של שיתוף ובקשה מאבא אוהב, התברברתי אי שם, ולא ממש הייתי מחובר, מתפלל לאלוקים ללילה נקי ומחובר, שרצונו ייעשה בחיי, 
בידך אפקיד רוחי ואז פדית אותי ה', אמן.

אני מקבל הרבה טלפונים של שיתופים, בלי אלוקים, תוכנית או צעדים.
אני פסיכולוג ששומע קשיים בחיים של אנשים.
אני חושב לפני הטלפון על מה בדיוק אשתף ומה ישתנה. הרי אף אחד לא יכול להשאיר אותי נקי.
אז בשיתוף של עוד אדם, אפרט את ההיתמודדות, אשחזר את החסרות אונים שלי, אפנה לאלוקים לעזרה,
ואחליט מיד איזה פעולה לנקוט כדי להישאר נקי. הרי עיקר התוכנית זה פעולות.
להוציא מהראש זה ההתחלה. אבל יש לי עוד הרבה לעשות.
אוהב

אני סובל מאוד עכשיו מהתסמונת הזו, לא מה שאתם חושבים 
אני מכור להיי, לתחושת התרוממות, ועכשיו אני בדאון, נחיתה לא רכה ומאוד כואבת.

חזרתי מקבוצה, אשתי הייתה עם הילדים באיזה פארק עם כל המשפחה, רימזתי לה לפני זה שכנראה היא לא תיהנה בכלל וזה יהיה לה קשה ו'נכס' אבל היא בחרה ללכת, כמובן שאני צדקתי, והיא חזרה עיפה ועצבנית, השכבתי את כל הילדים לישון לבד, היא ישבה על הספה והחזיקה את התינוק ובהתה בי, וכשרגע אחד התעצבנתי על הבת שלי, היא עוד העזה לגעור בי על זה שאני מתעצבן, 

כמובן שנחתתי קשות על האף, ובכלל, תכננתי ערב שפוי של ביחד, לדבר לצחוק ולשתף, ובסוף, היא במיטה כנראה פגועה ולא יודע מה,

טוב, לעבודה.
אני רוצה למסור את כל הפגיעות בכל הפרמטרים האפשריים שאין כאן המקום לפורטם, לאלוקים.
הוא יודע יותר טוב ממני איך צריך להיראות הערב שלנו.
אני לא אחראי על מה שאשתי היקרה תעשה או לא תעשה.
אני צריך לעזור תמיד במה שאני יכול בלי לחשבן מה נעשה באשמתה ולמה היא לומדת מטעויות.

יכול לצמוח מכזה ערב הרבה דברים טובים, 
כמו, לתת שירות עכשיו בבית (לסדר את הבגדים שנשארו זרוקים מהלבשת הפיז'מות אפילו שממש מתחשק לי דווקא להשאיר את הכל ככה כולל הכל.)
כמו, לנסות להשפיל את האגו ובכל אופן להתנצל על החלקים שבהם אני לא הייתי בסדר.

מתפלל לאלוקים לכוח ונכונות לבצע את הנדרש ממני, ולמסור אליו את התכניות ואת הרצונות.

תודה על ההקשבה.

תודה על השיתוף הכנה.
מזדהה מאד עם תחושת התסכול מזה שהתכניות לערב זוגי עפו מהחלון.

אהבתי את הכותרת, גם אני סובל מתסמונת הדאון הרבה מאד.
שמעתי לאחרונה רעיון שאהבתי בקשר להיי ולדאון, שבעצם שניהם שווים מבחינת ההשפעה שלהם על הנפש שלי, בשניהם אני מתרחק מנקודת האיזון הפנימית שלי, מהשלווה שלי, לדוגמה יש מושג במתמטיקה שנקרא "ערך מוחלט", זה משהוא מוזר שאומר שאין הבדל בין מספר בערך חיובי לבין המספר הזה בערכו השלילי כשמסתכלים על הערך המוחלט שלו, כלומר מינוס עשר שווה לעשר, מינוס חמש שווה חמש, וכו', הרעיון הוא שבערך מוחלט מסתכלים על המרחק של מספר על ציר המספרים מהמרכז של הכל שזה המס' אפס שנמצא במרכז הציר הזה.

מתפלל לשחרור וקבלה. וחזרה למרכז ולשלווה 'רק להיום'.
אוהב.

תמיד חשבתי שאני יודע להתנצל, ושאני לא בן אדם ששומר טינה.

היום בבוקר גיליתי בפעם המי יודע כמה מאז שנכנסתי לתכנית שאני מחזיק את הטינות בכוח (ממש כוח גדול ממני ) ובקריאה היומית בספר הלבן היה חייב שבדיוק אני אקרא על צעד 10 ואת התיאורים המפורטים של איך לבקש סליחה וכמה זה חשוב ואיזה פעולה נפלאה זה פועל על הנפש אבל לא הסכמתי בשום אופן לעשות את זה,
'שהיא תתנצל קודם' ממש מכור לטינה.

אסירות תודה על כנות שהייתה בי לשתף על זה ולבקש מאלוקים נכונות וכוח לעשות מה שצריך ואחרי בערך שעתיים פתאום הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות ופשוט הרמתי טלפון וביקשתי בפשטות סליחה ואמרתי לה שאני מרגיש שזה עושה לי רע לדעת שיש בינינו משהו לא פתור וההתנצלות התקבלה באותה פשטות ואפילו הייתה שם הבעת הערכה על הטלפון הזה.

הדבר הכי גרוע בשבילי זו טינה צודקת.

אוהבים אותנו.

ביל וצ'ארלי מדברים על טינות, זה ממש טוב, לדוברי אנגלית.
טינות זה סוג של תענוג, בו אני לא צריך לקחת אחריות על כלום.
יש מי שדפק לי את החיים או את היום, ואני פטור מאחריות.
אני יכול ליפול להיתמכרות שלי בלי אשמה, ואני יכול להרגיש רחמים העצמיים,
ולהרגיש מוצדק על כל העבר הדפוק שלי שרודף אותי, ולהצדיק את כל הבעיות בהווה שלי.
קשה להשתחרר מטינות כמעט כמו ממין.
חובה צעד 4 והלאה.

מה זה מזדהה
עמוס טינות על אשתי
ולכן נפלתי הערב, שעות שימוש, ובסוף נפילה מגעילה.

יש אימרה מ-AA שלנטור טינה זה כמו לשתות רעל ולחכות שהשני ימות..

האברך הלמדן כתב on 03 אוג' 2016 21:27:

אוהבים אותך!
אני לא זיהיתי בתחילת הדרך שזה קשור בכלל
נראה לי שזו התקדמות לכשעצמה.

שיהיה לנו יום נקי, אמן.

אסירות תודה על זה ששמתי לב שבחסדו הגדול של אבא שבשמיים אני כבר לא חווה ימים של חושך כמו שחוויתי לפני שהצטרפתי לתכנית, ימים שבהם ייחלתי למות או להיות חילוני או להתגרש או כל סוג של בריחה מהחיים המגעילים האלו,
והיום, יש רגעים קשים ואפילו קשים מאוד, אבל זה בלי החושך הסמיך והנורא הזה.

קשה לי עם הוויתור על התאווה בבית, אני מתחנן לאלוקים לזכור שתאווה עושה לי רע, לא משנה איפה ולא משנה באיזו צורה, זה מכניס אותי לאובססיות ולריכוז עצמי, מתחנן אליו שיתן לי את הכוח לוותר ולא לפעול שם על תאווה.

לילה טוב ומפוכח לכולנו
אוהב אתכם וצריך אתכם. 

תודה רבה שהזכרת לי את הימים האלו ... 
"ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחושך, 
להחזירם אל הקדושה"