אני אסיר תודה למקום הנפלא הזה שבזכותו החיים שלי ניצלו פשוטו כמשמעו
על הנס הנפלא הזה ששומר אותי נקי מאז י"ח אדר תשע"ו 
על חיים הרבה יותר רגועים ושלווים
על תחילתה של דרך שיש בה קרבת אלוקים בלי בכיות ודרמות
על חברים טובים שצועדים איתי בדרך
על אינספור מתנות גדולות ועצומות שאני מקבל כל יום - לדוגמה, קשר עם אשתי, אהבה לילדים, ועוד כהנה וכהנה

אני אסיר תודה לאבא אוהב שבשמיים שהביא אותי לפה ומכאן הדרך הייתה פתוחה לקבוצות החיות עם כל הטוב שיש בהן.

איזה כיף לקרוא דברים כאלה.  שנזכה כולנו!

בימים האחרונים נכנסתי לסוג של הכחשה כאילו אני כבר לא מי יודע מה מכור, אני לא כל כך צריך לעשות פעולות דבר יום ביומו, מי אמר שבכלל צריך כל החיים להישאר בתכנית, אולי אני יכול כבר לחשוב על זינוק החוצה לחיים נורמטיביים ורגילים, ועוד כהנה וכהנה, 
עלו בי מחשבות מתריסות נגד הרבה דברים שאני שומע מחברים, נגד זה שבראש השנה התהלכתי בסוג של רוגע כזה, סלט של הכחשה עם הלקאה עצמית.
היום זה התפוצץ לי בפנים, 
דבר ראשון, הייתי בטינות נוראיות על אשתי על הילדים שלי על אח שלי ועל כל מי ומה שזז או שהפסיק לזוז מסביבי, ממש עצבים נוראיים וחוסר שקט משווע, זה הגיע למצב שאשתי אמרה לי ' די, אני כבר לא מסוגלת לראות אותך כך עצבני, צא לעיסוקים שלך, אל תשמור על הילדים בצהריים, אני מוותרת על המנוחה, העיקר אל תהיה כל כך עצבני'
השלב הבא בתהליך היה חיפוש תאווה ברחובות באופן אובססיבי אבל עם המון הכחשה, מסתכל, מעיף מבט, ומיד מחזיר אותו, כי אני הרי כבר לא מכור, בהמשך ניסיתי כבר למצוא פרצות בסינון במחשב, ועלו בי פנטזיות על תאווה.
הרגשתי רע, נורא רע.
ואז הבנתי, אני חייב להוריד את הראש ולעשות מה שחברים ותיקים ממני עשו, ולא לחשוב שתוך חצי שנה של החלמה, החיים שלי ישתנו עד כדי כך שאני יוכל לצאת החוצה, 
כן, אני עדיין מעיז לחשוב שאפשר יום אחד לחיות ולהתקדם גם בלי התכנית, שמעתי באזני בכנס האחרון חבר שיצא החוצה ומספר על חיים מחוברים מאוד, אבל כמו שהוא בעצמו אמר, לא לפני שנה וחצי של צעד עשר יומיומי.
אז כרגע זה ממש לא רלבנטי.
רק להיום (מחר), אני צריך לעשות פעולות ולהתקדם בצעדים באינטנסיביות אפילו שאני בימים עמוסים בטירוף.
תודה שהקשבתם, 
אני מתפלל לאבא שלי, שיתן לי את האמונה ששום דבר לא קרה ואני יכול להמשיך בדרך למרות הניתוק הזה שחוויתי ואני עדיין חווה.

שלום חבר
כשיש לי רגשות כאלה, שאני חושב שאני יכול להתמודד לבד, התוצאות הם בהתאם.
אישתי שואלת אותי עם עדיין נקי. ואז אני רואה את הכאב בעיניים שלה, שזה דבר שלבד אף פעם לא הצליח להשאיר אותי נקי. אבל הוא מספיק לפעמים להזכיר לי שאני חולה ושאני הורס לעצמי את החיים. וגם שאמנם אני חסר אונים על התאווה, אבל יש לי אחריות מלאה על ההחלמה שלי, ועל הפעולות. לפעמים כל מה שאני יכול, זה לבקש מאלוקים את הנכונות בשביל הנכונות לבקש נכונות לעשות את הפעולות שאני צריך.
אני סקסוליסט שצריך להוציא לאור, שהסתכלתי על  נשים יוצאות מעזרת נשים בראש השנה עצמו. וחשבתי לעצמי שאני בסה"כ גבר נורמלי. אבל זה ממש לא נכון לדעתי, אני מכור. אני אפילו לא מלקה את עצמי, אני פשוט עושה את מה שאני צריך. כיף לדעת שאלוקים אוהב אותי לא משנה מה. והרגע עשיתי וידוי, שזה התחלת התשובה לכבוד יום כיפור. הרב ד"ר טווערסקי שליט"א אומר שאין תשובה כמו 12 הצעדים.
יום טוב

ברוך הבא למועדון! 
אבל מוטב שזה יתפוצץ היום, מאשר לאחר תקופה ארוכה...
אם תעזוב את התכנית יום, השפיות יומיים תעזבך.
ואם תעזוב אותה שנה שלימה - כמוני (כתיבה יומית וקבוצות - זה לא תכנית...) - אזי תעזוב אותך שנתיים (אוף, אז אני צריך לחכות הרבה עד שהשפיות הזו תחזור כנראה...).

לגבי לעזוב את התכנית - אם יגיע היום לכך, תדע את זה.
כרגע, אנחנו אמורים לחיות בחיים ארוזים באריזות של 24 שעות ("לחיות בפיכחון", AA).
אז רק להיום כנראה אתה עדיין צריך את התכנית.
(אם אתה מסופק - שאל את אשתך לאחר שעשית צעדים וחזרת לעצמך, האם אתה עדיין צריך את הדבר הזה שגרם לך את שינוי מצב הרוח כל כך מהר... ).

לגבי אותו חבר:
א. הרשה לי לתקן - הוא דיבר על צעד 11 מאוד אינטנסיבי. ולא על צעד 10. זה אומר לקיים כפשוטו ממש "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ולהיות איתו בדיאלוג בכל דקה.
ב. לא נראה לי שאתה רוצה לעבור במסלול כואב כמו שלו. עדיף להישאר במסלול סטנדרטי (יחסית ) כמו שלך.
ג. הוא עצמו אמר שבהחלט ייתכן שעשה טעות בעזיבת התכנית.
ד. אותו חבר נקי פחות מחמש שנים. זה לא פרק זמן משמעותי מספיק כדי לדעת האם זה עבד לו. אני מכיר אישית חברים שלפני התכנית היו נקיים פתאום חמש שנים (בצבא או אחרי חתונה וכדו') ואח"כ חזרו לזה.
ה. אחרי הכל, "יש לנו פתרון. אנחנו לא טוענים שהוא טוב לכל אחד, אבל עבורנו, הוא עובד" (הקדמת הספר הלבן). "על תרפיה לסקסהוליזם לבטח אין לנו כל מונופול" (ע"פ הקדמת הספר הגדול. עם זאת, גם שם מציינים כי זוהי "הדרך הראשית שמובילה אל החופש"...).

אוהבך טהרני

אחיד בשמיא כתב on 22 ספט' 2016 11:56:

מדהים. אני זוכר איך בתחילת הדרך (או שמא תגדיר זאת לפני תחילת הדרך ) סיפרת לי כמה הקשר טוב ביניכם (האמת שגם נורא קינאתי... ). אז כנראה שאפילו קשר טוב התכנית יכולה להפוך לטוב יותר...

לוחם אמיץ כתב on 05 אוק' 2016 22:23:

קצת קשה לי להבין את זה.
תשובה שייכת לקטגוריה של דת. הצעדים לעומת זאת, למרות שהבסיס וכל המהות שלהם היא הרוחניות, אבל זה לא דת. דת זה משהו שאני עושה בשביל האלוקים, ואילו צעדים הם משהו שאני עושה עבור עצמי ולא עבור אלוקים, עבור עצמי להישאר שפוי ולחיות חיים טובים.
שמעתי פעם שהרב יהושע שפירא רצה להקים, או אולי אפילו הקים, קבוצת צעדים לצורך עבודת השם, ורבו עצר בעדו משום שהדרך הזאת לא יועדה על ידי הקב''ה על מנת לעבוד אותו. 

יתכן שאפשר לומר, שאדם שכבר נמצא על מסלול הצעדים, קל לו יותר לעשות תשובה, שדורשי צעדות דרשו '' היכל הצעדים קרוב להיכל התשובה'' 

לי זה דווקא לא מסובך להבין.
תשובה היא שיבה והתקרבות בחזרה לאלוקים לאחר הריחוק ממנו.
לא מכיר פלטפורמה שמאפשרת את זה טוב יותר.

זה כל כך נכון ומדוייק בשבילי, בפרט האריזות של ה24 שעות זה ממש קריטי בשבילי, אני רוצה לקנות כאלו אריזות, איפה יש? 

הוא דיבר כיום על צעד 11 אבל כששאלו אותו איך הוא עזב, הוא אמר שלפני שנה וחצי בצעד 10 אין מה לחשוב בכיוון.

לא הבנתי בדיוק למה דבריך מכוונים.

תודה על כל התגובה הארוכה והמפורטת, זה ממש עזר לי.

לוחם - כתבת אותי במדוייק, מזדהה עם כל מה שכתבת ותיארת כל כך ברור, שנזכה.

יוסיפונוס - אני גם חושב כמו טהרני, שבפשטות תשובה זה קודם כל להפסיק לחטוא ולשוב אל ה' וזה מה שאנחנו עושים כל יום בתכנית, הלוואי.

תודה לכולכם חברים מתוקים.

אחיד בשמיא כתב on 05 אוק' 2016 21:18:

מאוד מזדהה, אצלי אני מרגיש שזה חלק מהחוסר אונים. אני חסר אונים מול המחשבות והרגשות החולים שהמחלה שלי מייצרת.
בשבילי זה נקרא להתמקד בבעיה. "אם אני מתמקד על בעיה, הבעיה גדלה, אם אני מתמקד על התשובה התשובה גדלה." (הספר הגדול עמ' 152)
שמעתי חבר ותיק שאמר - בלי פעולות, 12 הצעדים הם כמו י"ג עיקרי אמונה (בלי מצוות).. כתובים בסידור ונשארים שם..

אריזות כאלה הן מאוד יקרות.
הן קצת כמו הסבלנות שלא קונים אותה בשום חנות.
ובכל אופן, אי אפשר לקנות אריזות כאלה.
בכל יום אפשר לקנות רק אריזה אחת,
את האריזה של אותו היום...

א. טוב, כאן בא לי להתחיל להתווכח איתך ולומר לך שכך שמעתי ממנו במפורש גם בשיחה טלפונית אישית וכו' וכו'. אבל זה כנראה לא כזה נכון בשבילי, וגם סותר את צעד 3. אז אחרי שתי השורות האלה, בהן אני מנסה לומר באלגנטיות את המילה האחרונה - אני מניח לזה.

ה. התכוונתי לומר שאולי יש עוד פתרונות, ואולי יש חברים שהתכנית לא עובדת להם. לא יודע. לי זה עובד כשאני עובד את זה. זו האמת, גם אם היא לא תמיד נוחה לי.

טהרני כתב on 06 אוק' 2016 14:29:

השאלה היא מה המטרה ומה האמצעי. בנושא של תשובה, ההתקרבות לאלוקים היא היא המטרה. בצעדים, המטרה היא לחיות חיים נורמליים, אלוקים הוא האמצעי. כך לעניות דעתי וסליחה עם אני מנפץ כאן הבנות קודמות

כוונתי היא שאכן הצעדים משמשים כפלטפורמה, אך עדיין לא כהתשובה עצמה

חברים, שבוע טוב.
נראה לי שהצעדים כלל לא קשורים לתשובה, הרי השימוש בהם נעשה גם לשאינם יהודיים, ומצוות התשובה והחסד שניתן בה ניתנו רק לעם ישראל ולא לגויים.
הצעדים בנויים על חיים נורמלים אבל באיזה אופן, באופן של ידיעה והכרה כי לא כל מה שקורה סביבי אני יכול לנהל אותו ולשלוט עליו, וזה כל עניין תפילת השלווה.
כשאדם חי באופן כזה, גם אם לא מוסר את חייו לאלוקים, אלא מוסרם לכח עליון מכיון שאינו מודע בכח האלוקים מכיון שהוא גוי או אתאיסט, אדם כזה גם יכול לעשות את הצעדים ולהצליח להיגמל ולהחלים מעישון סמים אלכוהול ותאווה למין.
אדם כזה פשוט חי בשלווה ואינו נצרך לשיחרור העצבים או לברוח למקום מסויים מחוסר שליטה וניהול בחייו.
בזה נפתרת כל הבעיה ואלו הנקראים חיים נורמליים להבנתי בכל התוכנית.

גם בצעדים כפי שאני מבין אותם המטרה היא התקרבות לאלוקים.
הסבל האישי שלי מהחומר שבו אני משתמש, הוא רק השער שדרכו אני נכנס למהלך הזה.
החומר מוזכר רק בצעד הראשון, ואילו כל שאר הצעדים עוסקים בעבודה הרוחנית שהיא העיקר - "אלוהים [הוא] בראש ובלב העניין..." (הספר הלבן עמ' 171).
.