הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו.
האמת, בכל מה שקשור לתאווה אני מודה בקלות שאני חסר אונים, הרי כמה שניסיתי לנהל את זה, לא הצלחתי.
החלטתי שאני יותר לא... ואחרי כמה שעות כבר היה כן...
שמתי סינון על המחשב, ולמרבה ההפתעה, הורדתי אותו... באמצעים שונים ומשונים.
החלטתי שאני לא משקר על אשתי יותר, אבל אחרי כמה ימים הייתי פשוט חייב ליסוע לשם שוב לפעם אחת ודי.
אוהבים.
אבל אבדה לי השליטה על חיי?
למה ומדוע?
אני נשוי, אשתי עובדת, אני בכולל, יש לנו 4 ילדים חמודים, כמעט לא רב עם אשתי, חברים טובים בכל מקום, מתנהג יפה (בד"כ) לילדים, וכו' וכו'.
אז בסדר, אני ממש מתוסכל מעצמי שאני נופל שוב ושוב, אבל זו הבעייה היחידה, אם זה יפתר אני יוכל לשלוט שוב בחיים שלי לגמרי, לא?
מה עשה לו אלוקים?
הביא עלי התקפות זעם בלתי נשלטות על הילדים החמודים שלי שבכלל לא אשמים, ואחרי ההתקפות, מגיעות המתקפות של רגשות האשמה, וההחלטה שיותר זה לא קורה, (אני הרי לא חסר אונים בכלל) ושוב עצבים ואפילו מכות וחוזר חלילה וחלילה וחלילה וחס ושלום על כל עם ישראל ואמרו אמן.
ואני לתומי חשבתי שאני צריך לכתוב עליהם צעד 4 כי יש לי טינות עליהם.
באסירות תודה, בדרך אגב, הספונסר שלי רצה להסביר לי מה זה להודות בחוסר אונים והוא הביא לדוגמה מתוך מה שסיפרתי לו,
"העצבים על הילדים זה לא קשור לצעד 4, זה צעד ראשון, אתה חסר אונים מול החיים שלך, אתה מנסה לנהל את הרגשות שלך ולשלוט בהם, ולמעשה אתה לא שולט בהם וכשאתה מנסה לנהל אותם משום מה זה תמיד נדפק"
וואו, מכירים את זה שפתאום הענן זז, וזוכים למבט חטוף על עצמנו ? (כמ"ש בספר הלבן)
פתאום אני מבין כמה אני חסר אונים, כמה אנשים מסביבי שהם פחות מיוחדים ובעלי אינטליגנציה רגשית מפותחת , הם אנשים רגועים עם רגש מאוזן ותקין, ואני עם אוסף הרגשות הבלתי פתורים שלי, יוצר סלט בלתי ניתן לאכילה פעם אחר פעם, ועוד מגיש אותו בגאווה לסובבים אותי.
הריצוי הבלתי נגמר שלי, במטרה לקבל עוד ועוד אישורים וליטופי אגו.
אבל אני לא איש רע, זה פשוט אוסף רגשות שרוצה להחלים ולקבל קצת רוגע.
כל השבת הודיתי שוב ושוב בחוסר אונים שלי וניסיתי לפנות לכוח הכי גדול שיחזיר אותי לשפיות, היה טוב, קצת מדמיע, להכיר שוב ושוב בדרעק שלי ובחוסר היכולת להתמודד איתו, אבל תכל'ס, היה מרגיע.
תודה שאתם איתי.