התכניות של אלוקים בשבילי...
אני תכננתי ופנטזתי שהשנה חנוכה ייראה אחרת, במקום לעשות מה שעשיתי תמיד שזה אומר להדליק נרות חנוכה בשיאי שיאים של ריכוז עצמי, לשקוע בכל הכוח בתוך הבועה ולהתרגז בלב על אשתי שלא שמה לב שהילדים מפריעים לי לתפוס מלאכים, לבכות בדמעות שליש על המצב שלי בענייני קדושה ולהתפלל לאלוקים שיסיר ממני את החרפה הזו כי הרי חנוכה זה חג שמאיר בתוך הגלות ובתוך החושך...
והשנה, חשבתי לעצמי שאני פטור מכל זה, אני הרי יודע כמה שזה חולה, כמה ריכוז עצמי יש לי שם, אז כמכור אמיתי תכננתי לעצמי איך זה ייראה אחרת, אני ידליק נרות ברוגע ובשלווה בלי דרמות מיותרות, נשחק עם הילדים קצת, נשיר נרקוד, בקיצור נעשה לסובבים אותי קצת יותר טוב.
אבל מה, כנראה שגם זה היה בשבילי חיפוש מה אני יכול לקחת משם, רציתי לקחת משם ערך, שיהיה לי אחר כך מה לספר לעצמי ולחברים... 
ועוד כהנה רבות.
ואלוקים ריחם עלי וסיפק לי משהו אחר כנראה בשביל שאני יוכל לצמוח משם.
כמעט כל הילדים קיבלו חום גבוה, היו אורחים שלא עזבו עד מאוחר, כל הבית בלגן, עד שהדלקתי נרות כבר נהיה מאוחר ואני בכלל איבדתי כל עניין בהדלקת הנרות, גם כשרציתי לרקוד עם הילדים ולעשות להם שמח הבן שלי החליט שהוא חייב להביא איזה חליל בשביל לצפצף בו ולשם כך הוא היה חייב לשבור את המגירה בצורה שאיימה לתלוש לי את המוח מרוב עצבים פנימיים, (נס גדול לכשעצמו, כי בעבר הוא היה חוטף כהוגן, פיזית.)
כל רגע ילד אחר בוכה, והתינוק צורח מהעריסה, בקיצור ברדק אחד גדול.
אסירות תודה שלא פעלתי שם בצורה חולה, יכולתי לשאול את עצמי כל הזמן מה הפעולה הבאה הנכונה, להודות בחוסר אונים ולעשות מה שביכולתי.
התיש אותי כהוגן, אני אסיר תודה לאלוקים על הלילה הראשון של חנוכה שהיה משהו אחר מכל מה שחשבתי שיהיה, כי היום הגעתי בלי שום תכניות או ציפיות וגם היום היה לא כל כך רחוק מאתמול אבל אני כבר היתי הרבה יותר שפוי ומחובר והיה לנו הרבה רגעים של אור ביחד.
תודה שאתם איתי.
