מקנא בכך אחיד. אני מרגיש שאני לא יכול לספר לאשתי על המעידות שלי. זה לא יתקבל בשמץ הבנה, ורק יגרום לטלטלות של טינה שתדחפנה אותי עמוק אל תוך השימוש.

באמת אני אסיר תודה על קשר חדש שהולך ונרקם בינינו אחרי הרבה חוסר הבנה והכלה שליוו אותנו במהלך השנה האחרונה.
אין לי מילים להודות לך אבא.
מתפלל להעמיק את האחיזה שלי בך, היום.

דברים קורים, אני בתהליך של התחלת עבודה חדשה, מלווה אצלי בהמון מתח וחוסר ודאות, התחלתי גם קורס בעניין, מרתק ומחכים.
מתפל למסור את זה לאלוקים ולמסור לו את המושכות לגמרי.
מתחנן לאבא אוהב שיכוון אותי.

שמח לשמוע. אוהבים.

כבר הרבה זמן שלא התיישבתי לכתוב ביומן שלי.
אני מאוד עמוס, וזה אסירות תודה ענקית, ובנוסף לזה האינטרנט שלי איטי מאוד מה שעוד יותר מקשה עלי את הכתיבה.

נתחיל בזה שבלי התכנית וניסיה, בלי עבודת הצעדים והספונסר שכל כך מחברים אותי לאלוקים ומלמדים אותי איך לא לפעול לפי הפגמים שלי, לא היה לי סיכוי להיות איפה שאני היום, לפני חודשיים בערך, הציעו לי לנהל מקום מסוים, וכל כך הרבה פעמים במהלך ההיכרות שלי עם המקום ואנשיו עשיתי טעויות שאפילו לא הייתי מודע להם, אם לא שאני מתייעץ על כל צעד ושעל.
ההמשך הטוב היה שהם כל כך נהנו ממני שהם נתנו לי הרבה יותר מרחב פעולה עם המון אמון ואהבה.

ביומיים האחרונים אני סובל מאובססיה מוגברת, כל אישה ברחוב מעיפה אותי ממבט ראשון, למרות שאני לא ממשיך למבט שני, אשתי הייתה אמורה לטבול וזה התפשל בפעם השנייה בתוך שבועיים, מה שגם מוסיף לי למכבסה במוח.
התייעצתי עם הספונסר והוא לא התרגש, הוא אמר לי שאני עושה את הפעולות וזה מה שחשוב, יש גם ימים כאלו.

היום בבוקר הבנתי משהו מאוד חשוב בשבילי, אני פועל על התאווה במבטים הראשונים שלי, אני רק בודק אם יש שם משהו מעניין שלא טוב לי להסתכל עליו, ואז אני לא מסתכל עליו, אבל אני מרעיל את עצמי עם כל מה שמתרוצץ מסביבי, סוג של מלחמה.
ואנחנו (אמור להיות ש)הפסקנו להילחם במשהו או במישהו.

ניסיתי עכשיו בצהריים לא להפנות את הראש שלי או את המבט שלי בכלל לכיוון שאני לא צריך להסתכל לשם, אם אין לי סיבה מיוחדת לבדוק מה קורה שם, אני לא חייב להסתכל לשם.

היה טוב.

מזדהה עם המבט הראשון שהוא בעצם שני ושלישי... 
חשוב לי להיות כנה עם עצמי, וזה לא פשוט בכלל. 
אוהבים. 

לא קל לי בכלל.
נהגתי בחוסר כנות משווע כלפי אשתי בשביל תאווה איתה, ועכשיו אני לא מסוגל לסבול את עצמי, זה קרה אחרי שבוע שלא דיברתי עם הספונסר שלי וכמה ימים בודדים שלא התקדמתי בצעד 4 שאני אמור לעסוק בו עכשיו, אני מרגיש שכל מה שהתקדמתי עד עכשיו, הפסדתי הכל וחזרתי בבת אחת למחלה שלי עם כל העוצמה.

מה שכן, בהתחלה חשבתי לא לספר את זה לאפחד, ואלוקים נתן לי כוח לחשוף את זה בקבוצה ולספר הכל לספונסר.

כרגע אני ממתין להכוונה, מתפלל לקבל כוח ממי שלו מלוא הכוח.

אסירותודה על המון ניסים, אני לומד בימים אלו על כוחו ההרסני של הריכוז העצמי ולא משנה כמה הוא מוצדק, משתדל להיות יותר נוכח ויותר מחובר.

אני שם לב יותר ויותר כמה הבעייה שלי היא לא תאווה, אלא בעיקר חוסר היכולת שלי להתמודד עם פגמי האופי שלי והריכוז העצמי, פשוט משוואה, כשאני מחובר ונוכח אין לי צורך בתאווה, ואילו כשאני מחובר לעצמי ולפגמי האופי שלי, התשוקה מתעוררת והעיניים משוטטות.

חבל שאין לי יותר זמן כדי לשבת ליד המחשב ולכתוב קצת יותר בפורום, האינטרנט שלי בבית איטי נורא ואני צריך להיות ממש רגוע ולא עסוק כדי להיכנס לפורום ולשתף ולקרוא.

בסך הכל זו אסירות תודה שאני עסוק ואין לי זמן, זה חתיכת נס.

אני רוצה לבקש כוח מאלוקים, להיות נוכח בבית, לעזור כמה שאני יכול, להקשיב, להכיל, לתת גב ותמיכה.

בהצלחה חבר

תודה שאתם איתי בדרך.
אסירותודה שיצאתי לחופש ויש לי יותר זמן להיות בבית עם אשתי והילדים, קצת מפריע לי שאני לא מרגיש שמח ומאושר אלא יש לי קצת הרגשת ריקנות שמזכירה לי ימים שבהם נמרחתי בבית בחוסר מעש, למרות שהיום ממש לא נמרחתי אלא נתתי לילדים ארוחת ערב ואני באמצע להשכיב את הקטנטנים לישון, כנראה שאני בריכוז עצמי למרות שאני עוזר בבית, מתפלל להיות נוכח.

חוצמזה, במקום העבודה שלי יש הרבה מתחים וחילוקי דעות בין המנהלים ואני בתווך, ממש לא קל לי להיכנע שם ולא לפעול על פגמי האופי שלי, מתפלל להכוונה מהכוח העליון שלי.

מאחל לך בהצלחה אחיד

כבר כמע חמישה חודשים שלא שיתפתי ביומן,
הגיע הזמן.

אסיר תודה על למעלה מ4 חודשי ניקיון ומפוכחות, ויותר משנה בלי פורנו.
כל כך הרבה ניסים קורים לי בחודשים האחרונים בפרט ובכל חיי בכלל, התחלתי לעבוד בעבודה חדשה ותובענית באמצע הקיץ, מקום עם הרבה אתגרים והרבה הזדמנויות לצמיחה, ובתקופה האחרונה נשאבתי לעבודה על חשבון החיים שלי, ואני לא מתכוון על חשבון הבית אלא על חשבון עצמי, אני מוצא את עצמי פחות נותן לעצמי רווח להתבוננות, זמן לכתיבה, לקריאה בספרות, וממילא שמתי לב איך אני יותר ויותר לוקח שליטה ופחות ופחות מודה בחוסר אונים, וכמובן נכנס יותר לאובססיות ולא רק בהקשר לתאווה.

מתפלל להמשיך לשחרר, לא לפעול על הבריחה הזו, לזכור שהחיים שלי חשובים יותר מהכל, אלוקים שם אותי בעבודה הזו בשביל לעזור לי ולא בשביל שאני יעזור לו לנהל את העולם.