אחי היקר תמשיך להושיט יד והעזרה תגיע. תעשה פעולות
 

aristo כתב on 19 אפר' 2016 19:26:


קודם כל תודה לחסוי, אני כבר שבועיים רוצה שמישהו יתייחס אלי ויגיד לי משהו אך לשווה

אני סטודנט באוניברסיטה, ישיבה זה גדול עלי (או לא משהו שניסיתי או יש לי נגיע בזה)... מה שכן יש לי טיפה רקע
בעצם יש לי הרבה מאוד, אבל ביחס לתלמידי ישיבה או כל דתי אחר או אחד שמקיים מצוות אני ממש חלוש במיעוט.
אני לא יודע למה..., זו העצלות לקרוא טקסט? זה החוסר רצון? פשוט לא לוקח טקסט כתוב ומדפדף בו עם העיניים כדי לקרוא... , אולי התאווה לקחה ממני את היכולת הזו (מרוב הזבל המוחשי שראיתי, קשה לי לראות ולעקוב אחר טקסט שחור לבן)
מגיל 0 לא קראתי ספר קריאה שלם עד סופו ... ברבים המקרים גם לא פתחתי אחד (הלכתי לשחק במחשב) ... עכשיו גם אם אני רוצה זה קשה לי...

 

legopart כתב on 19 אפר' 2016 19:39:

אחח... כמה אתה מזכיר לי את עצמי...
כילד מאוד אהבתי לקרוא ספרים, וכשהתבגרתי שקעתי במחשב, משחקי מחשב וכו'.
הפעם האחרונה שקראתי וסיימתי ספר מודפס הייתה לפני שנה וחצי, היה מדהים.

החסוי כתב on 19 אפר' 2016 20:07:

הגירסה שלי יותר גרועה משלך... אני בתור ילד, ישר נפל לידי המחשב (שכעיקרון יש בו יותר תוכן כתוב)
ומאז ועד היום לא נגעתי בספר.
אז גם בתור ילד לא זכיתי.

איך את מסתדר באוניברסיטה?
אישית אני מעדיף שיגידו לי את הפואנטה מאשר להתאמץ, אבל לפעמים אין על קריאה...

לא ישנתי כל הלילה ולא התיישבתי ללמוד כבר מלא זמן.
מצבי מתדרדר. (כושר למידה והרגלי שינה)
אני פשוט צריך להתחיל. וכל יום להתחיל עד שזה יצליח

השבוע אם אני זוכר זה בלי תפילין
שנה שעברה הייתי יותר קרוב לדת ועשיתי טעות שהכרחתי את עצמי להפסיק את ספירת העומר

כך התחילו להם 40 יום...
m.he.chabad.org/holidays/sefirah/omer-count.asp?date=24/4/2016
ב5 לפנות בוקר נזכרתי בזה שלא התפללתי ולא התחלתי את הספירה אז קראתי את התפילה של יום ראשון, אני מקווה שבחסדי השם זה יתקבל
אני רוצה להתמיד את כל ה40 ימים, אם לא בתפילה בציבור אז לפחות כיחיד.
ואולי גם לשתף את המאבק והלמידה במקביל (בול אחרי 40 יום מתחילה תקופת המבחנים)

רציתי לכתוב כמה רעיונות שצצו לי. אבל כרגע אני לוקח על עצמי את 40 ימי העומר +1 (איך לא נזכרתי קודם? אולי כי אני לא מתפלל בציבור...)
צריך להשתנות... זו הזדמנות טובה שלא תחזור (הצטערתי שנה שלמה על מה שפספסתי שנה שעברה)

תפארת שבחסד.
אז היום עברתי על החסד שבחסד.

היום הבנתי כי בחסדר יש תפארת, גם לעשות חסד זה מעשה יפה משל עצמו (וכך צריך להבין זאת) וגם אפשר להבין שחסד צריך לעשות בצורה יפה

יום לפני "גבורה שבחסד" ולפני היה "החסדר שבחסד"
אז צריך למצוא גבורה כדי לעשות חסד וחסד עושים בגבורה ומבקודם היה החסד שלא נגמר, או חסד בתוך חסד

עכשיו גם יהיה ה"נצח בחסד", חסד צריך להיות נצחי...

7 הראשונים

"אני מודה לאל על כך שאני נקי כבר חצי שעה"
תודה על המשפט הזה. עם כל הנפילות בשבוע האחרון. כשבראש יש לי את זה שלפני כמה חודשים היתי נקי קרוב לשנתיים, ועכשיו מה, שלוש שבועות, שבוע, יומיים, ארבע שעות. אז הנה. כל רגע הוא חסד. וכל הרצון הזה שיש לי עכשיו לברוח לאלף עזאזל. מאלף סיבות. טובות. וטלפונים. ולחצים. ויום עבודה מחר. והנה אני כאן. נוכח באיזה שהוא מובן. לא הכי חזק. לא בלי רצון להיעלם. ועדיין.

אשריך שחזרת ללמוד (וללמד ) תורה! שנזכה לחסדים ומתנות=)

לגבי החסד... שאלתי את עצמי האם איי פעם חשבתי איך מישהו אחר מרגיש? ומה שהוא צריך?


ממש צריך להתחיל ללמוד ולהתקדם בחיים.
פשוט צריך למצוא את הכוחות לטפס מהשאול ואחר כך בסולם החיים.
מתחיל סבב של שבוע שני










*אני חש נורא עייף, יושן הרבה אבל קם עייף מתמיד, מקווה שזה יפסק
עם גמר הספירה תתחיל תקופת המבחנים ואני מתקשה לקבל החלטה ולשבת ללמוד מה שצריך...

שאלתי פה בפורום, רק בשביל להתגיש לעצמי את הנקודות שגורמות לי להכשל

איך לומר לא לתאווה?
זה כבר יושב לי על המצפון ומנצל את כל החולשות והרגשות שלי וזה בלתי מנוצח.
אני לא רוצה להרים ידיים אחרי הצלחה של 10 דקות או 10 ימים.
זה כמו קרציה שנדבקה עלי וזה לא יורד.
אני לא מפחד כשאני יוצא המנצח ואני מאוד מפחד מהבדידות שלאחר הניצחון.
כל מצוות ה"אל תעשה" נמצאות על דעתו האישית של הבן אדם... וזה מפחיד... כי זו לא מצוות הלא הראשונה שאני עובר ונפלתי ברבות שאם זה בזדון (כעס, נקמה, מרירות, יגון, כנאה, תאווה, חמדנות) או הלצה או קלות ראש ואם זה תוך הרגל
בנוסף התאווה, היא לא באה מתוך משהו רע..., פשוט כשמע כן היא, מבקרת את הבן אדם בתדירותי  שמתאימות לה (אוכל, שינה ושירותים... גם כאלו)
אז אם לא הייתי לומד את ערכי הדת, אז זה היה נשאר אצלי בגדר תאווה ולא כחטא.
חוסר השליטה שזה שולט ברוחי, אני יכול להגיד לא ואני נמנע (? כנראה שאני לא נמנע....)
אני לא בן אדם זדוני, ולא רציתי להיות אוייב של אף אחד אף פעם, כנראה שמול התאווה אני יהיה האוייב, אחרת היא זו שתנצח

עכשיו מכאן החלטתי שכל מיחושי התאווה כשיבואו, אני לא אתערב ואני אעבוד רק על עצמי.
אם הגוף החליט שבגלל הרצון לתאווה הוא פולט זרע, זה יהיה בלי ההתערבות שלי.
אני לא יעזור לגוף לממש את התאווה.
מה אני יעשה שאני בהמה, נשמה אנושית אבל הגוף 100% בהמי (לא ראיתי תכונה אחת שמבדילה אותי מבהמות, אולי חוץ מהדיבור שהוא לרוב גם הולך לבטלה)
אז התאווה הבלתי מנוצחת תשאר, זה כמו שוד של 1מיליון דולר, זה יקרה, אבל אני לא אהיה מעורב בו.
אני לא אהיה יותר אגואיסט, אם הגוף שלי ממצמץ מרצונו כדי לחיות והלב פועם מרצונו כדי לחיות, להחיות אותי
אז גם שהתאווה תפעל מרצונה.
אני רצוני, לנהל את עצמי ולא את התאווה.

כבר לא רוצה לנהל מעקב של ניקיון של 90 יום, אני פשוט יעדכן את הימים כאילו אני נקי.
והם ייצגו לי את הימים בהם אני מתמיד במעבק (לא רק מנצח)
אם שבוע שלם אשאר נקי באמת (או יעבור חודש) אז אאפס את המונה

אנחנו חיים בדחפים של הרגע ושוכחים מהמטרות שהצבנו לעצמינו לתווח הרחוק.
איך אנחנו יוצרים לעצמינו את המוטיבציה, להשיג את מה שהחלטנו?
(ביודעין שיהיו לנו את הדחפים של הרגע)

את השבת הזו אני שומר!
למרות שלא עשיתי כלום כל השבוע, לא למדתי, פספסתי הרצאות ולא התכוננתי למבחנים, אני בפיגור, לא יודע ממה להתחיל.
וביאוש מטורף שאולי כבר לא אגש לכלום, לא אצליח כלום.
גם על החיים בייאוש שלא אצליח להסתדר וגם מחוץ לאוניברסיטה למצוא עבודה.
המרץ חזר אלי ב50% וגם השינה ב50% כי אני סופ"ש בבית.
קניתי טיפקס שחור וצבעתי את התפילין שלי אחרי בדיקה שעשו להם לפני שנה, עד היום הם נראים שבורים, לפני שפתחו אותם בבדיקה, היו יפיפיות... אולי זה ילמד אותי לקח לשלם יותר, אבל לתת לבעל מקצוע טוב...
זה לא פייר שהם הגיעו למצב הזה רק בגלל שהן נתנו לי במתנה מחבר.
נראה לי שקצת הגזמתי עם הצביע שלהן..., אבל לפחות על זה אני מרוצה.

בנוסף ממשיך לפגום מעבר להרגלי, יורד לי דם מהאיבר, אני כנראה שהצלחתי לפגוע בו עם משיכת היד, והרצון והפגם ממשיך... אני לא קולט כמה דפוק אני ... יש כבר דם על היד כשאני נוגע באיבר עם היד, כלומר זה נקרש, אבל נפתח מחדש בגללי.
ככה גם נראת המפלה בחיים שלי, אני לא מחלים, לא מאחה את הסדקים, אני פשוט שבר כלי שההרגל הרע מונע ממני להתאחות מחדש (האמנם אני רוצה להיות שוב שלם?).

אני פשוט אבוד ומתוסכל
אני לא שלם.
אני לא חזק, אני לבד ואני מפסיד.




פספסתי את הספירה של היום... לא מפתיע, מה זה "הוד"?, הוד מלכותו?
יום ראשון גם פספסתי... מתחיל לבד... לא מצליח לסיים.

קניתי גרטל (שרוך כזה שקושרים סביב הבטן) המוכר בחב"ד הסביר לי שזה לנשואים..., אבל הסברתי לו שהוא ככה משכנע אותי לא לקנות... (:
אז הוא אמר שאם אקח אז אולי זה יקדם את נישואי.

אין לי לא בסיס תעסוקתי, השכלתי, בריאותי או כל דבר שיהווה בסיס לנישואים ולבת זוג בכלל


בעצם על מי אני עובד... זה הכל רצון השם להביא אותי עד הלום ולמצב הזה, אז למה שאחשוב שאי אפשר לצאת מזה.
עד מצריים הוליך אותנו השם ובחזרה (תיקנו בעקיפין את, פגם האדם, המבול,האחים....)

אחי תנסה להיות נקי לכמה ימים (אולי שבוע ) אני חושב שהדעות משתנות ומתחיל פיכחון...
וזה גם יכול לרפא לך את האיבר , רפואה שלמה ...

תודה רבה!
הוא נפגע מסיבה פיזית.
החלק מעל כפות הידיים והמפסע בצידו הימיני מלאים בפצעים של יובש (עור יבש), נגרמו בגלל שהמקום תמיד רטוב ומלוכלך כתוצאה מהחטא.
אני מאבד לאיטים בזמן השינה תחושבה באותו פרק כף היד בה חטאתי.
כנראה מדובר בנזק פיזי ממש, שלא נדבר על המנטלי
קניתי את כל הוויטמינים האפשריים וניסיתי טונה תרופות, (על הפצעים כן עוזר), אבל הגוף ממשיך להיות רפוס, עייף וחלש והפצעים של היובש לא נעלמים לגמרי.
שמע... שבוע נקי יכול להציל אותי