אז ככה: תמיד אמרתי לעצמי שלפני שאתארס אספר לפגושתי על כך שאיני טהור וזך כמו שחושבים..
לכן, כאשר הייתי נקי כשבועיים-שלוש, ולאחר לבטים אין סופיים החלטתי לספר לחברתי שתח' על הנפילות שהיו לי.
היה לי רגע קשה. קולי רעד, מילותיי (שחזרתי עליהם רבות לפני הווידוי) נעלמו להם ואני אנא אני בא. בסוף אמרתי. שנפלתי. שהייתי גם מכור בצורה כזאת או אחרת. לא פירטתי יותר מדי מחשש לפגיעה חזקה מדי.
תגובתה הייתה שתיקה.
ולאחריה מבט, הנהון קטן והבנה. הכלה. היא אמרה שהיא עדיין רוצה אותי!!!
באותו רגע, אמרתי לעצמי שאני רוצה להפסיק לעד! לשמור את כל קדושתי לה, לאישה הקדושה הזאת, לנקות כל זכר למעללי.
אחרי שהיא קיבלה אותי איך שאני החלטתי שהגיע הזמן ואנחנו מתארסים.
אבל יום לפני! לא להאמין!! נפלתי. קצר ופוגע. יום לפני הצעת האירוסין שלי, כוחי לא עמד לי. נשברתי.
ואני שואל - איך אפשר להתחתן עם כזאת עברה?? איך אפשר לחיות חיי קדושה עם כזה מעשה? איך חיים איתה בכנות ושתוף מלא אם אני כולי מלא עוון?
ולמחרת התארסנו.
אני לא יודע מה ההשלכות, אני עדיין יושב מול המחשב והיצר עוד רגע ותופס אותי. ואין לי פתרונים. אין לי מושג מה הקב"ה רוצה שאלמד מהמשבר הזה, לאן הוא רוצה שאקום שאתעלה.
התפללו עליי (עלינו)