בחסדי ה', אני רוצה לשתף אתכם במסע שלי, שברוך ה' היום כבר היום ה-18 (בערך) ואני נקי לפי ההגדרות של מסע ה-90 יום.
היו לי ימים קשים, וגם לילות קשים, בהם ההרהורים לא פסקו לרגע, והדמיונות והפנטזיות שאבו אותי לתאווה (אבל החזקתי את עצמי בלי ליפול).
כל פעם שהיה מגיע אליי איזה הרהור או איזה זכרון טמא ישר הייתי קם מהמטה או מאיפה שאני ופשוט רץ למראה. גיליתי שזה עוזר. כנראה שיש לי בעיה קשה מאוד מאוד עם הרהורים, כי כאשר הם באים אין לי כמעט שום דרך לגרש אותם חוץ מלהביט בעצמי במראה. ואני זוכר שהייתי עייף, עייף כל כך שירדו לי ממש דמעות של עייפות מהעיניים ומאוד רציתי פשוט לישון, אבל זה היה הזדמנות מעולה להרהורים להתגנב למחשבתי ולטרוף את דעתי. אבל ברגע שהם הגיעו ישר קפצתי מהמיטה כמו אריה והסתכלתי על עצמי במראה, כי פשוט לא רציתי להרהר! וידעתי שאם לא אקום מהמיטה אז ההרהורים ימשיכו להציק לי, אז פשוט מהר מאוד ניסיתי בכל כוחי לקום מהמיטה ולהסתכל על עצמי במראה. אבל זה לא נפסק אז. הייתי צריך להמשיך להסתכל, ואם הייתי מנסה להניח את הראש שוב ולהירדם, ישר היו באים אליי ומטרידים אותי, אז הייתי פשוט מסתכל במראה.
טוב בכל מקרה, ה' זיכני לשמור על עצמי כבר 18 ימים (בערך), וזה לא מספר הימים הכי ארוך שלי, היו לי תקופות יותר ארוכות של נקיות. אבל מה אומר מה אדבר, העיקר להיות נקי ולשמור על עצמי, ולשאת תפילה לא-ל חי שיעזור לי להתגבר על יצרי הרע.
את האמת שבלי קשר לתאווה, עוברים עליי הרבה קשיים בזמן האחרון, וכל מיני בעיות וקשיים בעבודת ה', ובמצב הנפשי שלי, ויש לי הרבה מאוד צער וייסורים. אבל מוטב שיהיו כל ימי בצער ובייסורים קשים ומרורים מאשר שאפגום עוד פגם אחד בברית ומאשר שאפול באינטרנט עוד פעם אחת.
אני מנסה לנחם את עצמי בכך שאני חושב, מעניין איך יראו החיים שלי בעוד כמה חודשים, בעוד שנה/שנתיים אם אזכה לשמור את הברית ולשמור את עצמי מהתאווה הנוראה. מעניין אם סוף כל סוף אזכה להיות מאושר, פשוט להרגיש טוב, מחובר לאלוקים אוהב ומחובר לחיים. באמת מעניין מה יהיה איתי.
תודה רבה לכולם על החיזוקים שאתם מחזקים אותי ומחזקים אחד את השני, התמיכה והחיזוק זה אחד הכלים הכי חזקים שלנו להתמודד עם התאווה. אשרינו!
