אשריך ישורון.. עכשיו אני מבין יותר טוב את המושג "רק להיום".
אעדכן ואומר, שהיום השתתפתי בקבוצה הטלפונית פעם שנייה (פעם ראשונה הייתה לפני כמה חודשים), ובאמת שהרגשתי משהו, הרגשתי את החיבור והשיתוף ושמחתי שאפשר כל יום להצטרף לקבוצה הזו כי באמת שזה מחזק ונותן כוח להמשיך הלאה.
התלבטתי אם לדבר אבל לא היה לי ממש מה להגיד בסוף אז לא דיברתי..
פורים שמח!

וואי מקודם מישהו שאל אותי איך היה השבוע האחרון והלב שלי ממש אכל את עצמו.
"בסדר, ברוך ה' ".. איך עבר החג? "מעולה" .
בעוד כשלמעשה אני מרגיש ממש לא טוב. קשה לי עם העולם הזה. עם התאווה. הרגשה של פספוס, של בזבוז. אנשים מתקדמים ברוחניות, עולים ומתעלים. אנשים שמחים ומאושרים. ואני כמו מסכן, מאונן וחושב שזה השיא של החיים שלי ושאין תענוג גדול מזה ולאחר מכן נוחל מפח נפש מדכא. למרות שבאמת אני חייב לומר שהקבוצה הטלפונית היום עשתה לי טוב, חבל שהיא נגמרה מוקדם, היה יכול להיות עוד 25 דקות של החלמה אבל חברים לא רצו לדבר יותר..
רוצה להתמיד בקבוצה, אולי לדבר גם.. רוצה שיהיה לי תוכן בחיים שתיהיה לי שמחת חיים, שאני אוהב (בלשון עתיד) את החיים האלה שאני לא אסתובב עם רגשות של קנאה וכל מיני רגשות שליליים אחרים.
כמה פעמים בזמן האחרון חשבתי לעצמי אולי לפתוח קצת תכנים לא צנועים במכשיר כלשהו אם יצא לי להיות לבד, להתרגש שוב וכו' אבל מאידך גיסא המחשבה שהתאווה רק מוסיפה שמן למדורת הריקנות שבוערת בי מנעה אותי מהשימוש. קשה לי לראות את המצב ככה איך הפורים הזה הלך לי במקום להיות בשמחה ועם קדושה וכו' העברתי אותו בעצבות.
מחכה לקבוצה הטלפונית של מחר..

נקי יום וחצי בחסד ה'.
האמת שעכשיו אחרי שאני מתחיל את תהליך ההחלמה האמיתי (הלוואי שזה באמת ככה) אני מרגיש שחלק מסוים שבי ממש לא רוצה לעזוב את התאווה ואני כאילו חושב לעצמי, מה, אם אני עכשיו אעשה פעולות ואתמיד בקבוצה הטלפונית וכו' ואני באמת אזכה להחלים, אני לא אחווה יותר את התענוג האדיר שהתאווה מספקת לי ולא אחווה את שאר הדברים שהיא מספקת לי.. החלק הרע שבי מרגיש שחבל לי להפסיק לגמרי עם השימושים ולהתחיל להחלים.
אבל מאידך גיסא אני מרגיש שדווקא פה, במקום הזה ובזמן הזה, בנקודה שבה אני נמצא כעת - דווקא פה מסתתרת נקודת פתח להחלמה אמיתית. כי אם אני אקח את עצמי בידיים ואחשוב לעצמי מה באמת באמת אני רוצה ומה באמת נכון לעשות וכו', אז עם כל הקושי האדיר שיש לי לוותר על התאווה ולעזוב אותה לגמרי (שהרי היא עשתה לי כלכך הרבה פעמים "טוב") אני חייב להגיד לעצמי, שאין מה לעשות. בשביל להתקדם בחיים בכלל ובהחלמה בפרט - אני חייב לעשות מאמץ. לעשות את המוטל עליי. וה' יעשה את החלק שלו. אם אני אי פעם רוצה לטעום את טעם החיים באמת ואם אני אי פעם רוצה להרגיש שאני חי ושאני אוהב את החיים האלה - אני חייב ברגע זה, בנקודה זו ממש, להחליט החלטה ברורה - כן, אני רוצה ואני מוכן לוותר על התאווה. אני רוצה להיות נקי, עם כל הקושי הכרוך בכך. 
תודה על הקריאה חבר'ה. לילה טוב.

כל כך הזדהתי עם מה שכתבתה.... 
זה מופיע גם אצל חבר'ה שרוצים לחזור בתשובה, אבל מפחדים לוותר על העולם שלהם.... הם פשוט לוקחים צעד אחד קדימה שתיים אחורה....

הלוואי ונזכה לעשות שני צעדים קדימה אחרי כל צעד אחורה

מזדהה עם הקושי. גם אני לא רוצה לוותר על התאווה שממש ״טובה לי ואני נהנה ממנה״. 
אבל אז אני מזכיר לעצמי שאולי היא מהנה אבל היא באה יחד עם עשרות פגמי אופי וחוזר שליטה על כל החיים ועם הרבה סבל. 
ואם חפץ חיים אני, אני צריך לעבוד על עצמי ואז אני יהיה באמת שמח ורגוע. 
ורק להיום. כמו שישורון כתב.
זה באמת רעיון מוזר שצריח להסתגל אליו אבל הוא עמוק. ובאמת אלוקים לא רוצה שנעשה היום את העבודה של מחר כי הוא חילק את החיים שלנו לימים... 
ותעלה לקבוצה הטלפונית. אם לא תדבר זה יהיה יותר קצר..

מה שאני למדתי על בשרי, זה שכשאני קרוב לנפילה (אפילו כמה ימים אחריה) אין לי באמת יכולת לדעת אם אני רוצה תאווה או לא כי האלרגיה עדיין משתוללת.
אני צריך להתמקד ביום הנקי, לעשות את הפעולות שעוזרות לי להביא יום נקי, וכשהאלרגיה מתפוגגת אני יכול לבחון את עצמי אם אני רוצה תאווה או לא.

אתמול ראיתי דברים לא צנועים שלא ראיתי הרבה זמן, ההתרגשות הייתה כמעט בשיאה, אוננתי 4 פעמים בכמה שעות. והכי מפתיע זה שבכלל לא הרגשתי רע אחרי זה, הרגשתי טוב חייכתי, לא דיברתי בקרירות עם אנשים, הייתה לי חיות, לא יודע למה ואיך.
בכל מקרה שמחתי שהיום (היום הזה, יום רביעי) הגיע, כי יש לי כל מיני דברים לעשות ביום רביעי וכמעט אין לי שום אפשרות להשתמש, וברוך ה' זה עבד ועזר ולא השתמשתי היום בכלל, היו לי כמה התקפים אבל פשוט לא הייתי יכול טכנית להשתמש. עליתי לחלק קטן מהקבוצה הטלפונית, ו..זהו. זה היום בסך הכל. אני נקי בערך יום שלם.

מציק לי במובן מסוים שאני פה בפורום כבר שנה וקצת ושום דבר לא זז. היו תקופות שהייתי נקי 40 יום, תקופה אחת של 68 יום, בסוף נכשלתי בכולם.

נחמן, הסיפור שלך די מדהים. 
מה שמפליא אותי במיוחד שאתה עדיין פה. לי זה אומר איפה אתה באמת רוצה להיות.
תמשיך לשתף אותנו.
אוהבים..

נחמן איזה כוח אתה!!
היכולת שלך לא לוותר מרשימה!

כל הכבוד על הרצון והנכונות! 
אבל כדי להחלים צריך פעולות. פעולות פעולות פעולות. 
רק להיום תעשה כל מה שביכולתיך. 

תודה רבה חבר'ה זה עושה טוב לשמוע את זה..
אני רק רוצה לשתף משהו:
בפעמים האחרונות שאוננתי אני הרגשתי דווקא ממש טוב גם אחרי האוננות (שבדר"כ מרגישים הכי רע בעולם) והרגשתי שהאוננות עשתה לי טוב לאורך זמן ובקיצור, שזה טוב לי. 
אני לא יודע אם אני מכור או לא. באמת שאני לא יודע. אחד המניעים הכי גדולים שלי להפסיק זה בגלל שה' אמר שאסור וזה ייסורים קשים בעולם הבא וכו'. ועוד כמה סיבות שמפתחות אצלי רצון להפסיק להשתמש. אבל וואלה, לא יודע.. באמת שזה עשה לי טוב, נהניתי באמצע המעשה וגם הרבה אחרי. הרגשתי משוחרר ורגוע.
באמת שאני כבר מבולבל.. אני פה כבר שנה וקצת ולא סגור עדיין מה קורה איתי. אם אני רוצה להפסיק בכלל, לא רוצה.. ה' יעזור.
לילה טוב.

איכשהו אני נקי יום וקצת.. לא מובן מאליו.. 
לא יודע מה יהיה כשיבוא הגל הבא..

מזדהה עם הבילבול שלך. 
אני ברוך השם נקי אבל מרגיש פחות רע על מעידות ומבטים שיש לי. 
אבל אני רואה את זה בקטע מצוין דווקא. 
כי אני לא חוטא אני אדם חולה. ומנסיון מר מאוד מאוד כשאני מתמקד בפחד מהעונש ובאיסור של המעשים שלי אז זה לא עוזר לי להיות נקי אלא להיפך מונע ממני. 
וכמו שסוד אומר תמיד שאם אלוקים רוצה שנפסיק אז פעולות ומחשבות שגורמים לנו לא להפסיק וליפול (וזה לא כי בחרנו אלא כי אנחנו מכורים) אז אלוקים לא רוצה שנעשה / נחשוב אותם כי בסופו של יום אנו מפספסים את המטרה. 
ולכן את כל ההלקאה עצמית והרגשות אשמה שלי העפתי לכל הרוחות כי הם רק הזיקו לי. 
(במאמר המוסגר אני לא יודע אם אתה מכור או לא. אבל אני יכול לספר לך עליי שאני שנים מתמודד עם זה. לא יודע באיזה יום זה נהפך להתמכרות. באיזהשהוא שלב פשוט לא פחדתי מהעונש כבר כי כמה אפשר... ודווקא מהמקום הזה הלא פוחד וכפוי יותר היה לי יותר קל להתמודד. אני לא חושב שפחד ועונש יחזיק לך מידי הרבה זמן כי אי אפשר לעשות דבר שאתה לא חושב שהוא טוב לך ולהרגיש רע על זה. אנחנו פשוט מכחישים ומדחיקים את זה, ולכן מומלץ בחום הצעדים שהם באמת מטפלים בבעיה ולכל הנלווה עליה.). 
ועכשיו ברוך השם אני נקי מעל ומעבר למשוער. 
תעשה פעולות כל יום רק להיום והשאר בידי אלוקים.

נקי מהבוקר.

כמה נקודות:
א. הרבה פעמים בזמן האחרון אני חושב לעצמי, איך בדיוק הקב"ה מצפה ממני שאני אצליח להתגבר על היצר הזה, אני בדיוק בגיל שהתאווה הכי בוערת בו, ובבית שלי יש טלוויזיה גדולה ותמיד תמיד אני צריך להסתכל לרצפה או לצדדים כדי לא לראות מראות אסורות, בבית שלי אני צריך לשמור את העיניים כי יש כל מיני פסלים ותמונות לא צנועות על הקירות ובקיצור זה שיגע אותי לגמרי איך בדיוק ה' מצפה שעם כל זה אני אצליח להתגבר.. כל פעם שאני הולך לחדר אני צריך לתקוע את העיניים ברצפה כי בכניסה אליו יש כמה פסלים לא צנועים.  
ב. הייתי על סף ייאוש בימים האחרונים. באמת חשבתי לעצמי כבר ש.. יאללה, לא להיכנס יותר לפורום, לעזוב הכל ופשוט להמשיך לאונן וככה להמשיך את החיים בלי לנסות לפתור את זה. 
ג. הרצון שלי להפסיק לאונן ולצאת מהמחלה הוא קטן. הרצון שלי לעשות את רצון ה' הוא קטן. וזה חבל מאוד.
ד. אני אשמח לחבר מלווה/ספונסר שאני אוכל להתקשר אליו ולדבר איתו ברגעי מצוקה. חשוב שיהיה נקי הרבה זמן ושיהיה מבין בתוכנית ובצעדים טוב טוב. תודה לכל מי שיכול לעזור.

ג'יימס, לשאלתך, אני מגיל קטן מאוד מאוד נמשך לנשים, התחלתי לאונן כבר בכיתה א' או בגן, הפורנו התחיל בכיתה ד' ה' או ו' לא זוכר, ומאז אני פחות או יותר מתמודד עם זה. הייתה תקופה של איזה 10 חודשים שהייתי נקי וזו תקופת הנקיות הכי ארוכה שלי.