בעזרת ה' מקווה שפשוט יהיה לי פלאפון כשר כמה שיותר מהר, בין אם אתקין נטספארק ובין אם אקנה נוקיה ישן, העיקר שיהיה כשר.

יומן מסע:
יתברך שמו קרה לי נס היום שהייתי לבד בבית והתעוררה בי תאווה יחסית חזקה ובאמת היה לי קשה קצת והייתי יכול להתרסק שוב אבל החלטתי לצאת החוצה לעשות סיבוב בחוץ ואחרי זה כשחזרתי הביתה פשוט הלכתי להתקלח והזמן עבר ועבר עד שהלכתי להתפלל מנחה וחזרתי הביתה מאוחר וההורים כבר היו בבית.. במצב כזה נפילה בוודאי הייתה יכולה להגיע ובקלות..
כל יום נקי זה הצלחה גדולה מאוד.
אשריכם כולם תודה על החיזוקים.
מחר בעזרת ה' אהיה נקי יומיים.
 

עכשיו ממש קשה לי!!! מרגיש קצת חסר אונים. מה עושים במצבים כאלה? 

1. דבר עם אלוקים
2. יכול להתקשר לחבר?

אחחחח התאווה הנוראה משכה אותי אליה שוב. אני חייב חייב חייב פלאפון כשר. כל הנפילות שלי בחודשים האחרונים זה רק בגלל הפלאפון המשחית הזה. אם היה לי פלאפון כשר אז עדיין היה קשה והייתי נכשל בשז"ל אבל זה בטוח היה הרבה יותר קל להפסיק ולא הייתי צריך לשגע את עצמי בתמונות וסרטונים. אני חייב שני דברים כדי להצליח במסע הקשה הזה:
א. חבר שאוכל להתקשר אליו כמעט תמיד ולהיעזר בו ברגעי מצוקה.
ב. פלאפון כשר כמה שיותר מהר

איזה באסה זה לילה של שימוש.
אני מתחנן תאווה תלכי ממני אין לי מנוחה ממך בבקשה רק תלכי כבר ותתני לי לחיות חיים יפים וטובים. 

עברה עליי מעידה עכשיו.

אבל מעידה של שטות. פשוט שטות. היה לי הרבה מרץ בגוף והייתי אנרגטי ממש והלכתי לעשות איזה תחביב שאני אוהב ואחרי זה מצאתי את עצמי בתאווה. זה אפילו לא היה כזה כיף, וגם הרגשתי כמו איזה ילד קטן. באמצע המעידה חשבתי לעצמי כמה מחשבות על אשתי לעתיד וממש רציתי להפסיק לחשוב עליה כי ידעתי שאם אחשוב עליה אני אפסיק להיות בתאווה ולא רציתי להפסיק. באמת אני מרגיש שזה היה חסר תועלת לגמרי. שום דבר לא יצא מזה אפילו בקושי  התענגתי. 

סיצואציה מוכרת וכואבת.
בתור מכורים, אנחנו מוצאים את עצמנו לא פעם בהתמכרות לתאווה אפילו מבלי לקבל תמורה שרצינו לקבל.
ההתמכרות נותנת לנו לפעמים קצת הנאה, כדי שניגרר אחריה גם כשאין לנו הנאה מזה.

רפואה שלימה לי, ולכל המכורים כמוני...

כ"כ מוכר וכואב.
גם הקטע עם האשה לעתיד, נפגשתי בזה לצערי. החזרת אותי המון אחורה. תודה.

אוהבים

כן הקטע עם האשה לעתיד הרבה פעמים מהדהד לי בראש ואני "מתחנן" בפני עצמי להפסיק לחשוב על זה.
ובמעידה של שטות הזאת שהייתה לי אני אפילו לא הייתי תאו. גם אם היית שם אותי בבית לבד עם המחשב פתוח מולי ואני יכול להיכנס לאן שאני רק רוצה, אני ממש בספק אם הייתי משתמש. פשוט לא הייתה לי תאווה ולא היה לי חשק לאונן בכלל (וברוך ה' החוסר חשק הזה יחסית ממשיך)

יומן מסע:
נקי בערך יום וחצי. מקווה בעזרת ה' להתגבר על כל הנסיונות ועל כל המכשולים ולהשיג פלאפון כשר במהירות.

נזכרתי שלפני איזה יומיים בערך הרגשתי שהתאווה מגיעה ואני כנראה הולך ליפול וניסיתי לעשות איזה תרגיל שלמדתי מהתוכנית "פורטיפיי" כדי למנוע את הנפילה ודווקא יחסית הצלחתי בהתחלה אבל באמצע של התרגיל פחדתי שאני אצליח ואז לא אוכל להיות בתאווה.
שוב פעם הקטע הזה שאני מפחד להצליח, צריך לראות מה עושים כדי שזה לא יקרה שוב. דווקא הייתי יכול להצליח ובגדול הבעיה הייתה שלא רציתי להצליח כדי לא להפסיד את התאווה.

אם נעשה חשבון פשוט "אחד על אחד" אם זה שווה או לא. ברור שנגיע להבנה שזה לא שווה.
לא שווה למכור את השפיות, את המשפחה, ואת החיים בשביל כמה דקות הנאה.
באמת לא שווה!

אבל - - -
בעיה היא, שבשעה של התקפה, אנחנו פשוט "מושגעים" ולא מוסגלים לחשוב ולשקול את המעשים שלנו. (אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות),
ולכן, עיקר המשימה שלנו היא, להתכונן מראש להתקפה שתגיע, לחזור ולשנן את התבונות שלנו ושוב ושוב, עד שזה יהפוך להיות חלק מהאינטליגנציה שלנו. וזה יצא לנו ב'אוטומט' ברגע של התקפה.

באהבה, ובברכת החלמה שלימה לכולנו.

החיים מתחילים להתבהר לאט לאט
מחר בבוקר כבר 3 ימים נקי.
בעזרת ה'.
 

עבר עליי יום קשה.
לא מבחינת התאוה, אלא בכלל, יום קשה.
היו הרבה פעמים שרציתי לבכות והיו לי עצבויות ודאגות וחששות והרבה דברים לא הסתדרו לי וכו'.
כרגע האושר ושמחת החיים רחוקים ממני.
מקווה לפגוש אותם בקרוב.
כואב לי
מקווה שעם תקופת הנקיון זה ישתנה לאט לאט...
אמרתי לעצמי שהכאב הנפשי שאני מרגיש זה ממש כמו למשל איזה אדם שנפגע בתאונת דרכים ל"ע והמצב שלו ממש קשה. הרופאים אמרו שהוא יחיה, הוא גם לא יהיה נכה, אבל יקח הרבה זמן עד שהגוף לאט לאט יאחה את השברים ויבנה מחדש.
מרגיש שהדוגמא הזאת ממש עליי, רק שבמקום הגוף - מדובר בנפש.
הנפש שלי נפגעה משימושים ומנפילות ובעיקר מאחת הנפילות האחרונות (שהייתי נקי בערך 45 יום ואז נפלתי).
בינתיים נקי יותר מ-5 ימים, בחסדי ה' יתברך. (משום מה לפי הטבלה אני נקי רק 4, אבל זה כבר היום החמישי שלי והוא עוד מעט נגמר)
מחכה לראות את האור..

רחם רחם, הושיעה הושיעה!

הרגשה מוכרת וכואבת מאוד.
ההרגשה של הריקנות וחוסר סיפוק של הימים הראשונים, זה דבר רגיל וטבעי לחלוטין.
ולפעמים גם לאחר תקופה ארוכה יותר, ההרגשה הזאת חוזרת לביקורים קצרים מפעם לפעם.
ההרגשה הזאת תמיד עוברת, לפעמים בין לילה, ולפעמים זה ארוך יותר ונמשך כמה ימים.
אבל לעולם זה לא יישאר לזמן ארוך מידי.

אנחנו צריכים להודות לה' גם על מצבי הרוח הבלתי יציבים שלנו, כי כך גם המצב רוח הכואב עובר בסוף...
קח נשימה קצרה, וזה יעבור.
נשמח לשמוע ממך בפורום אחרי שזה יעבור לך.

אוהב אותך!
מושי
 

קרה לי משהו מאוד מוזר הבוקר.
אמנם לעניין ה-90 יום אני נקי ברוך ה', זה לא נחשב נפילה, אבל בהחלט שזה לא היה נעים.
ומעשה שהיה כך היה:
אתמול נתקפתי מכל צדדיי מהרהורים ופנטזיות וזכרונות טמאים בצורה קשה. מאוד היה לי קשה להימלט מהם וכמעט שזה היה בלתי אפשרי.
היום בבוקר קמתי, הייתי עייף ואז חזרתי לישון, ואז כשקמתי פעם שנייה אז בעצם הייתי 85% ישן ו-15% ער. ומה שקרה זה שחלמתי איזה חלום מאוד מאוד לא צנוע ולא ראוי, ובלי שנגעתי באיבר שלי בכלל, יצא לי זרע. יצא לי הרבה זרע, ממש כמו גמירה. ואפילו קצת יותר. לא נגעתי במקום בכלל! אפילו לא שיפשפתי את האזור על ידי הרגליים וגם לא נגעתי בו בידיים. זה הכל הגיע מההרהורים הקשים שפקדו אותי ולא נתנו לי מנוח.
העניין הוא שהייתי כמעט ישן לגמרי למרות שהייתי טיפה ער ואני זוכר שאמרתי לעצמי אז באותו הרגע "אני לא מאמין למה שקרה עכשיו" וכו' וכו'.. כי ממש היה לי קשה לקבל את זה. אבל אז התחזקתי ואמרתי שאין שום יאוש וכו' וכו' ושמחתי והתפללתי והחיות חזרה קצת ובעזרת ה' אני מקווה שהדבר הזה לא יחזור על עצמו יותר לעולם.
בעצם זה כמו קרי לילה ממש רק שהייתי טיפה ער. אפשר לומר שזה קרי לילה. או קרי "בוקר" ליתר דיוק.

אנא ה' רחם עליי ועל כל עמך בית ישראל ותציל אותנו מהרהורים ופנטזיות קשות מנשוא ומכל מיני פגם הברית ומקרי לילה ותזכנו להתקדש ולהיטהר מכל טומאותנו ונזכה לעבדך בלב טהור בלי שום הרהורים ודמיונות אסורים כלל כלל, אמן ואמן.