קורה לי לאורך המסע פעם בכמה שבועות באופן כמעט קבוע.
רק הבוקר התעוררתי עם רטיבות כשאפילו לא היו לי הרהורים.. ולפני שבועיים היה לי חלום שאין לי מושג מאיפה הוא נפל עלי, כי לא הזנתי את התאווה בשבועות לפני כמעט בכלל (חוץ מקצת מבטים חטופים כמעט בלתי נמנעים ברחוב).
לא מבין למה אתה קורא לזה הרהורים קשים, דווקא לא היה לי כ"כ קשה, זה היה ממש נעים..
אל תתן לזה להפיל אותך לשימוש, האם יש לך מה לעשות נגד התופעה?

כל ראיה קטנה אפילו של בחורה צנועה בתכלית הצניעות מכניסה אותי לחרדות!!
ממש זה משוגע איך כל מראה של אישה מבעיר לי את הלב.
בעז"ה, לאט לאט, עוד יום ועוד יום והזמן עובר ועובר עד שמגיעים ל..90 יום!
שה' יתברך יזכה אותי ברחמיו להגיע למטרה הנכספת. קצת קשה לי עכשיו.
אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.

כל הגוף מתפוצץ מכימיקלים..
בא לי לעשות את זה.
הלב ממש חומד ממש תאו.
המוח משתוקק לקבל התפוצצות של כימיקלים..!
אח!
זה הרבה יותר מסתם תענוג בשבילי, זה פשוט התמכרות לכל דבר ועניין.
אני סובל מהתמכרות לאוננות ולתכנים לא נאותים באינטרנט, ואני לא אוהב את זה.
הלב דופק חזק והדמים בגוף מתחילים להשתגע.
זה כמו למשל שיש עיר ויש לה ראש ממשלה שכולם אוהבים אותו והוא יצא לחופשה בחו"ל ועכשיו הוא חוזר אז כל העיר מתרגשת וכולם מתכוננים ומביאים ממתקים ומעדנים וכו' ומכינים שלטים גדולים וכל העיר ממש מצפה לו.
גם אצלי כל הגוף מצפה לפגוש את התאווה.

אני אוהב אתכם.
(אל דאגה לא נפלתי ברוך ה')
אבל מתחיל להיות קשה ולא נעים בכלל.
שה' יעזור

מחילה אם ההודעה הקודמת נראית קצת מוזרה והדברים שכתובים שם לא קשורים אחד לשני אבל אני תחת סוג של התקף תאווה אז אני רושם מה שיוצא.
תודה על ההבנה.

בוקר טוב לך נחמן נתן.
הרגשה מוכרת, מקרוב ממש.
ואל תשכח, שזה לא נשאר לעד ולנצח, בסוף זה עובר ומתנדף ברוח...

אוהב אותך,
מושי

אני קצת מרגיש שאני נלחם בדוב בימים האחרונים
רוב הזמן יש לי קישוי אבר
יש לי המון הרהורים
זה נראה לי קצת בלתי אפשרי..
ה' תעזור לי בבקשה!

נחמן נתן כתב on 27 יולי 2016 09:02:

אני מציע לך לעשות פעולה פיזית.
לצאת החוצה, לדבר עם חברים, לספר לחבר בטלפון מה בדיוק עובר עליך,
להתיישב על הריצפה ולבקש מאבא שבשמים שיעזור לך.
זה עוזר!

איי.
אח.
לא פשוט הנפילה הזאת.

זאת הייתה הנפילה הכי "טובה" שהייתה לי עד כה. לא מבחינת ההנאה חלילה! אני מדבר מבחינת ה.. פשוט תקראו:
בימים האחרונים היה לי קשה מאוד וההתקפים לא עברו ובמיוחד היום נלחמתי הרבה והיה לי קשה נורא.
ועכשיו הנפילה הייתה דווקא בלי להסתכל ממש על נשים כלל! נכנסתי לאיזה פורום שנשים מדברות בו (נכנסתי לשם דרך שמור עיניך איכשהו) והתלהבתי קצת מהדיבורים שלהם ואז היה שם איזה נושא בפורום שכתוב בו "לנשים בלבד". נכנסתי.
לא ידעתי שהגמירה תגיע כל כך מהר. תוך פחות מ-20 שניות! בכלל לא הסתכלתי על נשים כמעט! (רק בהתחלה וזה גם היה ממש קצת והנשים היו צנועות יחסית).
היה כתוב שם משהו לגבי הסיפוק שלה מהחיי אישות. זה הלהיב אותי וריגש אותי כל כך שתוך שנייה גמרתי.
אבל לפחות לא נכנסתי לאתרים אסורים, ולבנות לא צנועות.

איי
בבקשה תאווה תלכי כבר

שמתי לב שמעבר לריגושים שיש לי מתמונות ומסרטונים של תועבות, יש לי גם ריגושים עצומים ל.. לקריאה של ספרים של טהרת המשפחה.
תמיד יש בבית מדרש כמה ספרים כאלה.
בשבילי, לפתוח את הספר ולהציץ בו, זה כמו לפתוח את הפלאפון לבד בשירותים.
ההתרגשות גוברת.. אתה כבר מרגיש את כל ההורמונים מתעוררים. הלב דופק..
ככה ממש אני מרגיש. וזה מוזר.
כי אין שם שום תמונה של שום אישה. יש שם רק מילים. וזה אפילו לא סיפורים אירוטיים, זה בסך הכל דברים שקשורים לטהרת המשפחה. הלכות כמו נידה, תשמיש המיטה וכו' - זה מרגש אותי מאוד!
​

נחמן נתן כתב on 28 יולי 2016 06:54:

אתה רווק או נשוי?

רווק.
בן 16.

נחמן נתן כתב on 28 יולי 2016 18:50:

ברור, אם אתה עדיין רווק - כל מה שקשור למין זה אצלך בקטגוריה של 'פנטזיות'.
והמוח המבולבל שלנו לא מבדיל בין פנטזיה לפנטזיה.

שאני יחליט בשבילך מה כן ללמוד ומה לא ללמוד? - על הנושא הזה צריך לשאול גדולי ישראל. אבל ברור שכשאתה מרגיש שזה מגרה אותך דינו של ספר הקודש כדינו של אתר תועבה [רק בשבילך].
ובדיוק כמו שאתה רוצה להיגמל מההתמכרות, ולכן אתה לא נכנס לאתרים כאלה, אז מאותה סיבה אל תקרא ספרים כאלה.
הארון ספרים ב"ה הולך וגדל מיום ליום, ולא חסרים ספרים ללמוד ולהתמיד.

תעשה שטייגען ותצליח!

כשאני חושב על זה שאני ככה נופל ונופל בלי סוף זה דווקא מחזק אותי..
כי אני יותר מבין מה התיקון שלי בעולם.
כמו שאמר האריז"ל (נראה לי שזה הוא אמר) - שבמקום שלאדם הכי קשה - שם תיקונו.
זה נותן לי כוחות להתגבר.
כי אני יודע שאם אני רק אתגבר כראוי אז אני יותר ויותר אתקרב לתיקון שלי ולתכלית שלי. מה יותר טוב מזה?

אה אגב, נזכרתי שאתמול היה לי התקף תאווה, ובאמצע היום לקחתי את הפלאפון לחדר, סגרתי את הדלת והתחלתי להשתמש.. ובאמצע השימוש (עוד לפני גמירה) הרגשתי ממש רע עם עצמי והרגשתי לא טוב בכלל מבחינה נפשית אז פשוט הפסקתי וסגרתי את האתר שהייתי בו והפסקתי לאונן ובסוף גם לא גמרתי בכלל.
הרגשתי רע מאוד מאוד.
והיום בלילה מצאתי את עצמי מאונן. אבל גם לא גמרתי. יש לי קטע כזה שאני יכול לאונן איזה שעתיים שלמות כשאני מפנטז ומהרהר ובסוף אני בכלל לא גומר. זה דווקא קורה הרבה.

לפני יומיים בערך כשהשתמשתי, הרגשתי כל כך רע, השימוש פשוט עשה לי רע שעזבתי את זה באמצע בלי לגמור אפילו.
זה ממש היה סבל נוראי, זה אף פעם לא קרה לי.
מעצמי פשוט סגרתי את הפלאפון באמצע.
חסד השם.

את האמת אין לי כוח שוב להתחיל ימים נקיים
עד שאני אגיע לשבועיים וכו' יקח זמן. אבל מה עדיף לי, ליפול?
ברור שלא.

יש לי רגשות בתוכי שאני לא יודע איך להוציא אותם ואין לי ממש דרך לבטא את זה. משהו מפריע לי ואני לא יודע מה זה.
אני אנסה בכל זאת. (כל פיסקה פה לא ממש קשורה אחת לשניה כי אני כותב מה שאני מרגיש וזה מה שיוצא אז סליחה מראש).

תמיד לפני השימוש הרגשות גוברים ואני נכנס לעולם של תענוגות ואחרי שאני מסיים להשתמש אני מבין פתאום כמה זה עושה לי רע. אבל ההשלכות לא עוצרות אותי.

התאווה פשוט משגעת אותי.
שמתי לב שבאופן תת מודעי יחסית אני חושב שכל מיני אנשים שאני מכיר גם סובלים מהבעיה הזאת.
למשל יש איזה רב נחמד שאני מכיר שאני מתפלל איתו לפעמים בבית כנסת והוא בעצבות כזאת ולפעמים הוא בפלאפון שלו בתפילות וכו' ואני חושד בו שהוא גם כן סובל מהתאווה. אבל מצד שני אני חושב שזה סתם המוח המעוות שלי, שמחפש עוד אנשים כאלה.

בעולם של התאווה והפנטזיות מרגישים כזה שחרור.. יואוו
מרגישים חיבור עצום, שחרור, שמחה עצומה.
כשאני בתוך התאווה, בחורה יפה נראית בשבילי כמו מקור כל הטוב.
זה לחזור למצב הבראשתי של אדם וחוה. איש ואישה.
השחרור, הרוגע וכל הרגשות שמלווים אותי עד לרגע הגמירה.
אוי ואבוי, השניות שאחרי הגמירה זה כמו השניות שאחרי אסון. כולם צורחים כולם המומים.
אני זוכר את היום הזה, ביום ה-45 שלי. אני זוכר את רגעי האימה שאחרי הגמירה. הרגשתי שהשמיים נפלו עליי.
כל כך נחרדתי שפשוט צעקתי וזעקתי בקולות של אימה ופחד. כל ה45 יום האלה התרסקו לי בפנים.
אני לא מאחל לאף אחד את ההרגשה האיומה הזאת.

מעניין איך זה להרגיש נקי 90 ימים..
מקווה שבעזרת הא-ל נזכה כולנו לעוד יום נקי ועוד ועוד בלי סוף. אמן.

מרגש לראות את הכתיבה הטבעית והקולחת שלך,
קח את ה'רק להיום' בתור עיקרון. ולאו דוקא את ה90 יום. כי קשה לנו לשאוף כל כך גבוה, כשאנחנו עדיין כל כך נמוכים.
תשאף להיום, לעכשיו, להרגע...
ובעז"ה עוד תגיע רחוק.