שלום אחים יקרים
מה שלומכם? איך החיים הפנימיים?
שלי לא במצב הכי טוב, אבל שורדים כמו שאומרים כולם..
בעלי מקצוע טוענים שההתמכרויות התעצמו בתקופה האחרונה, והאמת שאני לא צריך אותם בשביל זה, מספיק לי להביט במראה..
האמת שאני מרגיש מאד מפודח לצוץ לכם פתאום מהאוב.. לא נורא הבטחתי לעצמי לפני כמה שנים כשפתחתי את היומן שלי לא להתחייב לכתוב כל יום.. אז עברו כמעט 3 שנים לא נורא.. וגם אף פעם לא לגמרי נטשתי את האתר הקדוש הזה, תמיד נשארתי צופה מן הצד.
אני בטוח שאני לא הולך לכתוב כמו פעם, ובטח הטרמינולוגיה שלי כבר לא כל כך 'מחלימית' כמו בימים היפים שחייתי את הפורום והקבוצה, אבל אני אתן לעצמי להשתחרר מהציפיות של עצמי מעצמי, ואכתוב איך שייצא. והשם הטוב יעזרני ברחמיו הרבים.
קראתי פעם על סופר אמריקאי מהמוצליחם והמוערכים בתחומו בעולם שכתב עשרות ספרים, שפעם לקח כמה שבועות חופשה שנכפתה עליו מן הכתיבה, והוא לא הצליח לחזור לעצמו ולכתוב כמו פעם הרבה זמן, אז מה אתלונן אזוב כתיבה שכמותי.
בכל אופן יש לי לצערי הרב מאד סיבה מוצדקת להעדרותי מפה לפחות בשנה האחרונה.
אבא שלי נפטר לפני בערך שנה. בבום.
צעיר יחסית, צעד ברחובה של עיר ועלה בסערה השמיימה.
מפרצת קוראים לזה, ולטענת העסקנים הרפואיים שניחמו אותי, זה מוות לוקסוס.
היה זמר מאד מפורסם שגילו לו את זה מוקדם יחסית, אבל הוא לא רצה לטפל בזה, כי הוא לא היה כבר מעוניין להישאר פה בעולם השקר, והעדיף להיפרד ממנו ברגע. וכך הווי.
תוך כמה רגעים עולים השמיימה. וזהו. נגמר התיקון בבת אחת.
אינני יכול לתאר את כל הסחרחורת הרגשית שעברתי מאז, אנסה בלי נדר בפוסטים הבאים, בעזרת אבי יתומים הרחום שייתן לי כח ושלווה לעשות את זה, אבל לפחות כפתיחה עליי לומר תודה מאד גדולה לאתר הקדוש הזה ולכל החברים המופלאים ששוכנים בו ברמת חשיפה כזאת או אחרת, הרגשתי בחוש שהקשר הפנימי והאמיתי והאישי שרקמתי עם בוראי האוהב והרחום בא לידי ביטוי באין ספור מקרים בשנה האחרונה, ועזר ועוזר לי לצלוח עוד יום 'רק להיום' בעולמו המאתגר והיפה של אבא. שבשמיים. ובארץ.
באהבה והערכה כנה
'פנימה'

ברוך הבא פנימה
הכתיבה שלך ריגשה אותי מאד.
אנחנו חווים קשיים רבים בעולמנו, וההתמודדות איתם מגדירה אותנו.
כל הכבוד על הדרך
אשמח מאד לשמוע עוד מנסיונך.

אוהבים אותך פנימה. התגעגעתי...

שלום אחים יקרים
תודה על קבלת הפנים הלבבית

תודה ניסן על המילים המחזקות,
תודה טהרני היקר, אוהבים אותך בחזרה. התגעגעתי גם.
תודה המשתוקק על הניחום, אמן,
ועל ההודעה בפרטי שעזרה לי לאזור אומץ ולחזור לפה. רק להיום.

רציתי לתת לעצמי תזכורת חשובה ובנאלית: אני רוצה להישאר נקי מהתאווה.
'תשאיר את זה פשוט' כמו שאומר הביטוי באנגלית.
כל פעם שאני מצליח לעבוד על עצמי ולשחק איתה, 'כאילו' רק בקטנה, ורק כמה תמונות ורק ורק ורק, אני מרגיש בימים שלאחר מכן מרוקן רוחנית ונפשית,
עד כדי מחשבות שיש אצלי איזה 'פגם' בייצור איפשהו.
הרי לא ייתכן שכולם מרגישים כמוני אחרי הרפתקאה קטנה איתה. לאלוקים פתרונים.

זה לא מכבר שהמונה ניקיון החליף לי קידומת בספרה הרביעית, לשני אלפים.
היה לי בישיבה הגדולה 'יומן ניקיון', ואני זוכר אז ששני ימי ניקיון היוו בשבילי הישג לא מבוטל.
שני ימים כפול אלף זה כל כך הזוי שזה לא משהו שאני מרגיש שקשור אלי.
זה נטו מתנה מאבינו האוהב והרחום.
וזה לא שאני מתיימר להיות מלאך קדוש. לצערי אם הייתי סופר אחוזי ניקיון טהור, לא הייתי מתקדם הרבה בספירה. אבל אני זונח את הרצון לשלמות שבוער בי בכל התחומים, ונותן לעצמי לזכור שכל יום שבו לא פעלתי על התאווה בצורה מלאה מרישא ועד סיפא, ראוי שאזכרנו.
ועדיין, עליי לזכור שכמות הימים לא נותנים לי ביטוח אישי מפני תאווה. עלי להישאר מחובר.

קראתי משפט מסוחר מצליח בוול סטריט שהזכיר לי את הנקודה הזאת - "מליון, מאה אלף או עשרת אלפים - זה בסך הכל ערמה גדולה של שטרות קטנים, שלא חושבים עליך כלום".

אוהב אתכם
'פנימה'

תודה רבה שחזרת לכתוב! כיף לקרוא! וכיף שהפורום מתעצם ויש בו עוד ועוד פעילות.

מאוד מזדהה עם הדברים שאתה כותב..

משתתף בצערך על מות אביך.. אכן נשמע כמו מות קדושים שגם אני הייתי מייחל לו לא פעם..

מתפלל עבורי עבורך ועבור כולם שנזכה להיות בשמחה אמיתית טהורה ולהנות מכל יום ויום ולא רק להעביר אותו..

אוהבים!

פנימה היקר , קרוב לאחד בלילה וכדאי לי לישון, אך אני מוצא את עצמי קורא את כל מה שכתבת ביומן מראשית ועד אחרית . אני יחסית חדש פה וודאי לא ותיק כמוך , אך עדיין מרגיש כאילו אנחנו מכירים. לראות מה עברת בלפחות ארבע שנים , בחן של הכתיבה שלך , ברוך ובעדינות .
ניכר מסיפור השבעה על אביך עד כמה היית קשור אליו , אף אם לעיתים השלשלת ארוכה. ה' בחסדיו יאיר את דרכך ויתווה לך שביל סלול ונקי לכל ימי חייך. 
ברוך השב .

היי פנימה היקר,
איזה כיף לקרוא שוב את הגיגך
כמה המון זמן לא ראיתך,
תנחומים על פטירת אביך זל
זה לא פשוט לעבור התמודדיות בתוך ההחלמה,
תודה לך על הכתיבה היפה זה מחבר ומחזק.
זה נותן לי המון כי הרבה פעמים עולה לי האגו והגאווה לראש שאני כבר נקי 5 שנים מאוננות ושוטטות וכמעט לא יצא לי לראות תאוה במחשב (אולי מעידות בודדות) והענווה שלך נותנת לי כח לזכור שכל פנטזיה או פעולה הכי קטנה על תאוה מרחיקה אותי מהדרך ומאבינו האוהב

אוהב אותך מאוד ותמשיך לתת לאנשים שצריכים אותך

שלום אחים יקרים
תודה שוב על המילים החמות אתם גורמים לי קצת לחוסר נוחות.. לא נורא תמשיכו..

תודה מתרפא - תודה על הניחום והברכה, נגעת באחד האתגרים הכי גדולים שלי בחיים, השמחה.
תודה עלגבהסוס - אני גם מרגיש שוב חדש פה, אז תרגיש בנח, תודה על הפידבק המשמח והברכה. אמן.
תודה חוסידל היקר - תודה על הברכות והתנחומים, בהחלט בכלל בכלל לא פשוט, מתפלל באמת לקבל כח ושלווה להמשיך לכתוב. הראשון שמקבל מזה תועלת זה אני. תודה. אוהב בחזרה.

קצת על ציפיות בהחלמה שלי ובכלל:
לפני כמה חודשים בחורף, כשעוד היה אפשר לעוף בציפורי מתכת מחוץ לארצנו הקדושה, בתוך כל שנת האבל עם הבלבול והסחרור הרגשי שעברתי בה, הרגשתי שאני חייב להשתחרר ולהיטען. נרשמתי למסע של כמה ימים לגדולי החסידות באוקראינה, ר' לוי יצחק מברדיטשוב, הבעל שם טוב, רבי נחמן, וסיום אצל בעל התניא ביום ההילולה. הרגשתי שזה יכול לעזור לי קצת להחליף אוירה ולקבל כוחות להמשך חיי שהשתנו ללא התראה מוקדמת. את הקבוצה ליווה אחד המורים לחסידות המוכרים שמוציא כל שנה קבוצות לשם, והעצה הראשונה שהוא נתן לנו מנסיונו העשיר זה - לשחרר ציפיות. אוף... 
"אני יודע שכל אחד פה בקבוצה מגיע בגלל המון סיבות כאלה ואחרות, הוא אמר, אבל אם אתם רוצים באמת להפיק את המיטב מהמסע תשחררו את כל הציפיות שיש לכם מהמסע, תנסו לבא עם ראש פתוח, אל תבנו מגדלים של ציפיות מראש איך ואיפה אתם אמורים להרגיש ולהתרגש, ובאופן קצת פרדוקסלי ככל שתצליחו יותר להישאר בהווה ולא לצפות כל הזמן לדבר הגדול הבא, ככה תצליחו יותר להנות ולהפיק את המירב ממה שיש למסע הזה לתת לכם, ובסופו של דבר לחזור הבייתה עם חיוך ותחושה שקיבלתם מהמסע את המירב".
והוא צדק בהחלט. לפחות בחוויה שלי.
אני כמובן הגעתי מראש עם הרים של ציפיות, החל מהקלה ונחמה נפשית ועד לישועות ניסים ונפלאות.
אבל כשהוא חזר והדגיש לנו בתחילת המסע לנסות ולשחרר, החלטתי להאמין לו ולשחרר לאט לאט כמה שהצלחתי את כל המחשבות ממה ש'אני' 'רוצה' 'לקבל' (שלש מילים מאד לא 'מוחלמות') מהמסע, ולנסות להישאר פתוח ונייטרלי לחוש את מה שיש למסע ולקברי הענקים הקדושים להשפיע לי.
לא התכנסנו כאן ליומן מסעות בעולם, אז לא אתאר את כל המסע, רק אשתף שדווקא במקומות שבהם הייתי בטוח שארגיש הכי הרבה 'אורות' והתרגשויות לא הרגשתי כמעט כלום, ודווקא במקומות הפחות צפויים הוצפתי וחשתי את ליבי ונשמתי נפתחים ותפילתי משתפכת לפני בעל הסליחות והרחמים.
"החיים הם כמו קופסה של שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל" אמר מי שאמר באיזה סרט.
גם במסע ההחלמה האישי שלי למדתי על בשרי שהכי בריא ונכון לי זה לנסות לשחרר ציפיות, למשל בהתחלה כל פעם שנפלתי אחרי שבוע שבועיים של נקיות הרגשתי שאיכזבתי את עצמי, ומלא מחשבות מדכאות ומייאשות צפו לי כתוצאה מכך. היום אני יודע שהייתי צריך לשמוח מאד בכל יום נקי בפני עצמו, ולשים לב איך המרחקים בין הנפילות גדלים, ואיך השלווה והשפיות בכל מיני תחומים אחרים בחיי משתפרים, אבל אני היית מדאי עסוק עם הציפיות שלי מעצמי, ועם המחשבות ש'אני' חייב להיות כבר 'שם', בשדות ההחלמה הטהורה האינסופיים..
ועדיין גם עכשיו זאת עבודה יומיומית 'רק להיומ'.. כל שלב והציפיה הלא בריאה שלו.
שאיפות ותקוות הם דבר חיובי ואף הכרחי בשביל התקדמותי בהחלמה ובכלל בחיים, אבל ציפיות ממסגרות לי את האופק לרצון העצמי שלי, שהוא מוגבל ופגום מעצם היותי בן תמותה מוגבל ולא מושלם.
הרבה יותר חכם וכיף לתת יד לאבי האוהב והאינסופי, ולתת לו להפתיע אותי בכל יום מחדש.
אתפלל שאזכה תמיד לרצות את רצונו והטבתו כי לא כלו רחמיו. אמן.

שלום אחים יקרים ואהובים
מקווה ששלומכם טוב והבריאות שוכנת במעונכם
מודה לה' שאני בתהליך החלמה בזמנים הלא פשוטים שעוברים עלינו ועל כל העולם
אחרת הייתי בטח מרגיש שהכל קורה בגללי,
כמו שתמיד הרגשתי אחרי כל פיגוע או מלחמה,
שהרי אם 'בשבילי נברא העולם' אז בגלל כל העברות שלי הוא הולך ונחרב... 
ככה הריכוז העצמי שלי גרם לי לחשוב תמיד.
היום בחסדו יתברך אני מצליח להבין שלא כל החלקים של העולם סובבים סביבי,
וגם בקשר למה שכן קשור אליי ויכול להיות מושפע ממני וממעשיי,
התפקיד שלי הוא רק להתפלל על זה, ולנסות להשתפר ולהתחבר לאבי המיטיב עוד קצת היום, רק להיום.

אח שלי בא בקשרי שידוכין בשעה טובה, ממש בסיום שנת האבל ושלשת השבועות, ועל כך ברצוני להודות לאבי הרחום והמיטיב, ולהזכיר לעצמי שיש בעולם גם הרבה טוב ושמחה, שזה דבר שמאד קשה לי לזכור ביום-יום הרגיל שלי, תודה אבא על הרגעים המשמחים שאתה מביא לי בעולמך המאתגר מאד לעתים.

בקשר זוגי יש איזשהו קסם לא מובן, שרק שני 'המוקסמים' מרגישים ביניהם.
אולי זה ה"שכינה ביניהם".
אצלי יש ימים שבהם אני מרגיש את הקסם ויש ימים שנדמה לי שהוא נעלם מחיי, אבל בסוף הוא חוזר.
ממש כמו הקשר שלי עם אבי הרחום והאוהב, יש ימים שהקשר אתו פועם בי בעוצמה, והתפילות שלי אליו מגיעות מעומק הנשמה. ויש ימים ממש משמימים, הכל יבש ושטחי בלי קמצוץ של התרוממות רוח.
חכמינו אומרים שאלו הרגעים היותר חשובים, הרגעים שבהם אני 'סוחב בעליה', שאני מתפלל למרות שהכל מרגיש חסר חיות וטעם. 
אבל אני מודה שאני ממש לא שם.
כשאין לי כח לנסות, אני לא מנסה בכח..
תהליך ההחלמה מההתמכרות לתאווה עזר לי להבין את החשיבות שבהצנעה של דברים חשובים. 
חלק מהקסם הזה שקיים גם בתוך המשיכה בין בני הזוג, זקוק להסתרה והגנה כדי להמשיך להתקיים.
נראה לי שזאת הסיבה שהשם עשה שגברים לא יצליחו אף פעם להבין נשים עד הסוף.
תמיד תהיה תחושה מעורפלת של 'מעניין איך היא תגיב אם אעשה כך וכך', כנראה זה חלק מהותי במגנט העוצמתי שמשמר את הזוגיות לאורך החיים.
שמעתי מקרובת משפחה לאחרונה שמי שמאד אוהב עוגות ויטרינה משוכללות עם המון צבעים ושכבות, עדיף שלא ילך ללמוד בקורס קונדיטורים איך להכין אותן, כי אז כל הקסם ייעלם לו. ו'העוגה' תהפוך לערבוב של מרכיבים צבעים וטכניקות אפייה.
אני זוכר כשהייתי בחור רווק בתחילת תהליך ההתמכרות שלי, לאחר שחציתי כמה מחסומים משמעותיים בעולם הוירטואלי הייתי בטוח לחלוטין שאיבדתי את התום, וכל הקסם שיש בעולם התפוגג לו. מעתה והלאה הייתי בטוח לא אוכל להסתכל על אשה בצורה מוקסמת, ולכן חשתי שחיי הנישואין שלי הוחרבו מלכתחילה עוד לפני שהם נוצרו.
אני זוכר שחשבתי לעצמי - זה כמו שמישהו יקנה לי עוגת שכבות מפוארת וטעימה, ואני אקח כפית ואתחיל לקלף ולזלול מהעוגה את כל הקרם והקצפת. העוגה היבשה עצמה שתישאר אחרי שאסיים לזלול, תהיה בעצם כמו חיי הנישואים האומללים שבטוח יהיו לי, כך חשבתי לעצמי, והמשכתי לחפור לי במרץ את בור ההתמכרות כי במילא אין לי סיכוי וסיבה לנסות לשקם את חיי ולהחלים.
היום אני מודה לאבי הרחום והאוהב עד אין קץ, שטעיתי, ובגדול.
תהליך ההחלמה שהוא עוזר לי בחסדו הגדול לצעוד בו, מוכיח לי שאפשר לתקן ולהחזיר את הקסם לחיים.
שזה משהו שאני מאמין שרק הוא יתברך יכול לעשות,
כמו "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה"...
מתפלל שיהיה לכולנו טו באב שמח וקסום (וסליחה על הקיצ'יות)
אוהב
'פנימה'

אני יכול להביא את הזווית שלי על משחקי המחשב - אם אתה רואה מספיק פוי' (פורנו), משחקי המחשב מאבדים את הקסם שלהם - מה אכפת לי להשיג 5 תפוחים ושלושים בננות ? הרבה יותר מעניין זה בחורה מעורטלת.

משחקי המחשב מנסים להנביע (בצורה לא בריאה לפעמים) את הקסם בדברים הקטנים של החיים - גילית מקום, מצאת אוצר קטן, שידרגת את החולצה שלך לחולצה טיפ טיפה יותר טובה. והפוי' הורס גם את זה.

שלום אחים יקרים

תודה המשתוקק היקר על המילים החמות, הרבה הצלחה בהחלמה גם לך בעזרתו יתברך.

תודה רובינהוד על התגובה, אכן מסכים איתך, גם אצלי עולם התאווה הוירטואלי תקף את החושים שלי כ"כ חזק עד שכל שאר הדברים הפכו לתפלים ללא טעם וריח, מזכיר קצת את קללת הנחש 'עפר תאכל כל ימי חייך' שכל מה שיאכל יטעם בו עפר, וגם את חלק מהסימפטומים של הקורונה..

אלול בפתח והחיים הפנימיים קצת במתח.. מתפלל לבוראי הרחום לקבל את חודש אלול שמתחיל עתה בשלווה ולא להילחץ מכל המרחק העצום שאני מרגיש לפעמים ביני לבין בוראי, ולזכור שהוא יתברך - המלך והאבא שלי, מתקרב אליי בחודש הזה, אז הוא יכול מצידו להגיע קרוב קרוב, ולי רק נשאר לנסות להתקרב אליו קצת ועוד קצת כל יום. רק להיום. וזהו.
רוצה גם להודות לו יתברך על כך שבזכות ההחלמה האלולים שלי השתנו מא-ל-ו-ל הישיבתי הקלאסי הקצת חרדתי רציני ומלא בחשבון נפש נוקב ומייסר שהייתי רגיל אליו רוב שנותיי בישיבות, ושלא הצליח לקדם אותי כל כך בתחושה שלי קרוב אליו יתברך לאורך זמן, לאלול עם ניחוח יותר חסידי, נינוח ושלוו יותר, חודש הרחמים והסליחות עם רצון פשוט וכנה לנסות לעשות מעשים שיגרמו לי להתקרב לאבא שלי מלך מלכי המלכים שכל כך אוהב אותי כל השנה ועכשיו בא ומתקרב אלי לתת לי אפשרות להתקרב אליו בחזרה ביתר קלות. מתפלל לחוש את הרצון בקרבתו בצורה שלווה ושמחה כל השנה. אמן.

אחרוג ממנהגי ואצטט תגובה שכתבתי לדייב 2 היקר בשרשור שלו, כי זאת תגובה שמתמצתת לי הרבה מאד שנים שהייתי על רכבת הרים של נפילות שלווו ברגשות אשמה ואז ניסיון לקום ולחזור בתשובה ושוב נפילה ואשמה ושוב ושוב, עם תסכול שלא נגמר מההתמודדות שלי עם האוננות שכמובן חודש אלול הצית בי כל שנה מחדש.
תודה לך אבא אוהב שלי שעזרת לי לרדת מרכבת ההרים הרגשית המטורפת הזאת בעזרת מלאכיך שדורכים פה על הכדור שיצרת ברוב חכמתך, ואתה עוזר לי להמשיך לרצות ולהישאר על דרך ההחלמה והניקיון מזה. אנא עזור לי גם להמשיך לתקן ולהחלים בנשמתי את כל הפצעים והקרעים שכל השנים הללו יצרו בי. אמן.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ציטוט שקראתי מהרב קוק בספר 'יש לך כנפי רוח':
"אם יורד אדם מאד,
אם גם לא יוכל להיחלץ מנטיות טמאות בזהמת גופו,
מהרהורים רעים המיגעים אותו בעל כרחו,
אף על פי שבוודאי באים הם מפני חטא ועון שקדמו,
מכל מקום אין ליפול מזה כלל מקדשה ועבודה,
משאיפות קדושות ועליונות, מטהרת המדות והמעשים, 
עד כמה שידו מגעת. 
ויקבל כל זה באהבה רבה, וממעמקים יקרא אל ה',
בין בדיבור, בין ברעיון הלב, בין בחשבון פנימי שכלי,
ועל הכל בהסכמה גמורה לעשות הטוב והישר בעיני ה'.
וישמח בנטית רצונו להיטיב דרכיו,
אף על פי שלא יוכל להוציא אל הפועל כי אם מעט מן המעט.
ואף על פי שהרבה יש מה שנראה לו שאי אפשר לו לתקן מעצם פגמיו,
ידע כי החסד העליון גדול מאד,
ויתקשר בהאהבה העליונה, ביראת הרוממות, במידות טובות,
באור ה', בקדושת התורה וכוונה טובה,
וה' יתן עוז לו סלה.
אמן.

אוהבים אותך חבר יקר!

יצא לי קצת לקרוא כמה דברים שכתבת, עדיין מתקשה לקרוא הכל ולהשלים אבל מאוד שמח שאני יכול להכיר אותך פה דרך האתר.

נשמע שאתה אדם מיוחד ונפלא ועברת התמודדות לא פשוטה בכלל.
יש הרבה מה ללמוד מהניסיון שלך ומהתובנות והכתיבה שלך מאוד מחברת ומועילה.

תודה לך שאתה פה איתנו כותב משתף ומגיב.

המון הצלחה בע"ה שתצליח להתמלא דרך אלוקים ולהמשיך בהחלמה בריאה יציבה וחזקה.
אוהבים!

אמן, חזק וברוך.
מתחבר מאוד לדברים שכתבת.

דבריך כל כך נכונים.
בימים האחרונים, בבקרים, מצאתי עצמי מדבר אל אבא שבשמים, מספר לו על הדברים הטובים שקורים לי, ועל המצוקות.
מודה לו על הטוב, ומבקש ממנו עזרה בהתמודדות עם הקשיים.