שלום אחים צדיקים

איזה כיף, אני כותב היום קצת יותר "לשם שמיים", ללא שהגיבו לי כלל על הפוסט של אתמול..
אוהב אתכם גם שותקים!
********************************************************************************************
יש לי תחושה שהכתיבה שלי פה ביומן נותנת רושם קצת מוטעה עלי, כאילו החיים שלי תותים, ואני במקום 'מוחלם' ושונה מחלק מאחיי המאד מאד יקרים ואהובים שמדווחים בכאב ובכנות ראויה להערצה על הימים והנפילות הכואבות שלהם.
אז נכון שבחסד בוראי המיטיב אני נקי 'רק להיום' יותר משנה וחצי, אבל אני גם יותר מבוגר מחלק מהם שאני מכיר קצת (30+), ולא נעים לי להודות בזה אבל אם הייתי כותב יומן מסע בשנות הבחרות המאוחרות שלי היומן מסע ההוא היה גורם לשלהם להחוויר (לא שאני בתחרות עם מישהוא מי יותר מסכן ואומלל, ברור שזה אני...) מבחינת הנפילות שלי, והחיים הלא ממש שפויים שחייתי. אם מישהוא היה בא אלי אז ואומר לי בא תקרא קצת מאמרים על שפיות והחלמה הייתי מחייך בכאב עצור ושולח אותו בנועם ובמתיקות לאלף עזאזל.. משהוא בסגנון - אם היית יודע מה עבר ועובר עלי היית מנשק לי את המצח על שאני עוד מסכים לחיות, אז תגיד תודה ותלך מפה. מהר.
לתת טעימה קלה - היו לי תקופות שהייתי רובץ בבית מול המחשב עם משחקים/סרטים/סדרות/מוזיקה/אינטרנט מסונן עם חורים במסננת... בלי להתלבש או לצאת כמעט לצאת מהחדר ולדבר עם מישהוא ממשפחתי בבית, מיום חמישי בצהרים עד יום שני בערב, עם הפסקה קטנה באמצע לאיזה יום שנקרא שבת שבו איך שהוא היה לי אי של שפיות קצר כי המחשב סגור.. נוסע בחוסר חשק מוחלט לביקור בישיבה רק כדי לחזור שוב אחרי 4 ימים לסשן נוסף של הרס עצמי חמישי עד שני. לא יודע איך ה' סיבב אבל לא זרקו אותי מהישיבה, אבל את המחיר של זה אני עדיין משלם בקשרי האבססייה שיש לי עם המחשב, זה קצת משתפר עם ההחלמה והיום אני ב"ה מצליח לתפקד ולנהל חיים תקינים ולפעמים אפי' שמחים 'רק להיום' ועדיין אני יודע שאין ביטוח לאף אחד, וראיתי בבית אבא שיכל לרבוץ על הספה ימים על גבי ימים במשך שנים, אולי ארחיב על זה בעתיד, כך שאני מכיר מקרוב מה זה חיים לא שפויים. ממש ממש.
מה שגורם לי להזדהות מאד עם כל מי שחש שההחלמה גדולה עליו בכמה מידות, ועם מה שהוא עבר בחייו א"א להתווכח, וזה נכון, ועדיין ההחלמה שלי מוכיחה לעצמי שיש תקווה לשפיות ושחרור מהתאוה ומהדיכאון 'רק להיום' גם אחרי כל כך הרבה שנים קשות, ההחלמה גם גדולה עלי בהרבה מאד מידות, בלי חיבור למקור השפיות והרוחניות שלי לא הייתי שורד בה דקה.
מתפלל לה' לזכות בחיים שפויים 'רק להיום' ולחוש שיש לי סיבה לקום בבוקר ולנסות עוד קצת להשתפר ולתקן את עצמי בפנימה.. ויזכה את כל חבריי היקרים והצדיקים לזכות לעלות על דרך החלמה 'רק להיום' בקרוב בימינו תכף ומיד ממש. אמן.
*************************************************************************************************************
השראה יומית -
יש משהוא קסום בשבילי לקרוא חוויות דתיות של אנשים שחזרו בתשובה, ופתאום מגלים עולם מיוחד ורוחני, בשבילי כחרדי ליטאי מלידה המצוות והפעולות נעשות לפעמים כל כך טכניות ויבשות שאני ממש מתרגש לקרוא נקודת מבט של אדם שנכנס לעניינים כאדם בוגר, ושום דבר בשבילו לא ברור או מובן מאליו, החל מקצב הנדנודים בשמונה-עשרה וכלה בעצם העצירה ממרוץ החיים שלש פעמים ביום (בקרוב בימיי..) לכמה דקות של ניסיון להתחברות רוחנית עם אביו הגיבור והמיטיב.
להלן כמה מילים על תפילה שכתב חוזר בתשובה בשם "אורי מלמד" וגרמו לי לחוש כמה עומק יש בדבר הזה שאני כל כך בקלות מזלזל בו ללא הפסקה.

"להתפלל, 
להתפלל לא כמושג מושאל, כמו שהייתי רגיל להשתמש בו,
נניח 'אני מתפלל שמכבי יפסידו', כלומר אני ממש מקווה שמשהו טוב יקרה,
אלא לעמוד בתפילה.
להתמסר.
להיפגש עם ריבונו של עולם.
לתת למילים האלה להציף אותי.
להיות לא פה.
לנשום אוויר.
להיות בתוך המילים,
לפסוע שלוש פסיעות ולמצוא את עצמי מחוץ לעולם,
מחוץ לקיום,
מחוץ למרוץ,
עם פה מלא דברי קדמונים,
רוח ונשמה פתאום בלב העניינים,
וגוף שנח בצד.
להתפלל."
 
בדיחה -
שבת אחת עבר אחד מהמשכילים בשעת סעודה-שלישית ליד בית המדרש שבו התפלל הרשל`ה, והשתתף בסעודה.
החסידים קראו לו "בוא, פטם את הנשמה היתרה שלך!"
ענה המשכיל "לי יש נשמה אחת בלבד!"
השיב לו הרשל`ה "כן, אבל היא יתרה!" 
=====================================================================
כנראה שמחר אוותר מראש על הכתיבה ביומן, אז אזכיר לעצמי מעכשיו - לנסות 'רק להשבת' להתמסר בתפילה, לעצור לרגע משטף המילים ולחשוב מול מי אני עומד, ועד כמה הוא באמת אוהב אותי, וממתין שאתקרב אליו עוד טפח למעלה.
ושמותר לי גם לפטם את נשמתי היתרה והרגילה. אם אבא אוהב רוצה שאתענג על השבת מי אני שאתווכח איתו...
************************************************************************************************************
בתפילה לבוראי שיעזרני בטובו לאזור כוח ורצון לתקן את נושא התפילה בציבור וביחידות בחיי. אמן.
שיהיה לכולנו "גוט-שאבעס" וסופ"ש מחלים.
אוהב
'פנימה'.
 

וואו. 
נהניתי לקרוא והזדהיתי מאוד!
בפרט עם הקטע של הבטלנות האינסופית במיטה עם סרטים/מוזיקה/אינטרנט (אצלי הוא היה לא מסונן בכלל).. 
תודה שהזכרת לי מאיזה חיים נגאלתי בזכות התכנית (התכנית של הקב"ה כמובן..), לפעמים אני קצת שוכח. 
תודה רבה!
מתחנן לחיבור ושפיות רק להיום, לי וגם לכם.

שלום יומני היקר
מכיון שאני חש שנשארנו רק אני ואתה פה, אוכל לשתף אותך בצורה יותר פתוחה וכנה בחיי האישיים..
- מרגיש היום עדיין קצת מסובב מהצום והארוחה שאחריו שבה ניסיתי בהצלחה בעזרת רעייתי היקרה לדחוס לשעה וחצי 3 ארוחות פלוס הקפה של הבוקר.. ולחשוב שחשבתי שהצום יהיה בשבילי קרש קפיצה לאכילה יותר מאוזנת..
יהיה טוב..בסוף..ככה אומרים..אני יודע..
- מרגיש לאות וכבדות, מתפלל למחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית שיחדש ויחליף כוחותיי. אמן.
זה בשבילי העוצמה של 'רק להיום', להיום יש לי כח, אז אם אתמקד במה שאני כן יכול לעשות היום, אגלה שיש לי כח בשביל זה, תמיד החשש והפחד מהעתיד הפיל אותי בהתמודדות שלי עם היום הנוכחי, אם אאמין קצת יותר בבוראי שהוא יכול לחדש ולהחליף כל יום את כוחותיי מחדש אם רק אקווה לו ולישועתו, ואתמקד רק במה שמוטל עלי היום לעשות, אוכל לעבור בחסדו את ההתמודדויות של היום, רק של היום. מה יהיה מחר? ה' גדול. בעצם במובן מסוים אף פעם לא יגיע 'מחר', כי כשהוא יגיע הוא יהפוך להיום, ו'רק להיום' אצליח להתמודד בעזרת הכח שה' ייתן לי 'רק להיום'.
מזכיר לי את המערכון החביב "אני רוצה להיות שם", שהבאתי פה.
זה סוג של מכון כושר למוח ולמחשבות, כל פעם שאני תופס את עצמי חושש ממה יהיה מחר, עלי לנסות להחזיר אותם להתמקד במה שקורה איתי עכשיו, היום, מתפלל להצליח בזה לפחות 'רק להיום'..
*************************************************************************************************************
השראה יומית - ​
הרב אוהד תירוש - "להרבה אנשים, בייחוד בעולם התחרותי הנוכחי שלנו, 
האמרה של חז"ל "איזשהו עשיר השמח בחלקו" נראה כמו ססמה, כמו אידיאל מיושן מימים עברו, 
אך האמת היא שיש בדברי חז"ל הללו נגיעה בנקודה מאד יסודית שביכולתה לרפא את הביקורתיות שבתוכנו. 
השמח בחלקו הוא העשיר, והוא המאושר. 
האושר נמצא ביכולת שלנו לזהות את החלק שלנו, את המתאים והנכון לנו. 
השוואות לאחרים ורדיפה אחר מה שאין, גורמת לנו לא לראות את הטוב שקיים בנמצא.

כלי מאד משמעותי שעוזר לנו לזהות את החלק שלנו ולשמוח בו, מצוי באמירת תודה. 
כשאדם לומד לומר תודה על הקיים, על היש בחייו, הוא מכיר בו. 
כשם שהחיבה הפשוטה היא זו שבונה את הזוגיות, 
אמירת התודה הפשוטה מרגילה את האדם להתמקד בקיים בחייו, להעריך אותו, ולהבין שהוא חלקו.

לא התמקדות בחסרונות, לא הצבעה על הטעויות, לא נבירה בכישלונות- 
השמחה בטוב, ברגעים הפשוטים, בדברים הקטנים, וההודאה עליהם הם אלו שיתנו לנו כוח להתמודד בזמנים הקשים. 
למעשה, צריך ללמוד לומר תודה לסובבים אותנו לא רק על מעשים פרטניים, 
אלא "תודה שאתה נמצא בחיי", "תודה על היותך".

רק מתוך ההכרה בטוב הזה, נוכל בהמשך להרחיב את גבולותיו, ולהגדיל את החלק שלנו."

בדיחה - (לא יודע אם מתאים לשלושת השבועות.. מצד שני רבינו אמר: "עצבות ומרה שחורה זה סיטרא אחרא. וכי מהיכן באות לאדם כל התאוות? רק מעצבות ומרה שחורה". אז בתור אדם שהטייס האוטו' שלו מטיס לו את המחשבות לכיוון העצבות, נראה לי שבשבילי זה בסדר. מי שחש לא בנוח יכול לדלג..)
שני יהודים קבצנים הולכים ברחוב, פתאום הם רואים שלט צדדי שכתוב עליו:
"כאן נותנים 500$ לכל מי שמוכן להתנצר".
אומר יהודי א` לשני - יש לי רעיון אתה תלך לבדוק אם זה נכון, אני אחכה לך בחוץ.
נכנס הראשון עושה את כל תהליך ההתנצרות ומקבל את הכסף כפי שהובטח.
אחרי שעתיים הוא יוצא החוצה, 
שואל אותו זה שחיכה בחוץ, נו? קיבלת את הכסף?
עונה השני "אחח היהודים האלה, כל היום כסף כסף"...
 =====================================================================
מזכיר לעצמי - 
להזכיר לעצמי 'רק להיום' את כל הטוב שבוראי מיטיב לי בחיי, ושלא הכל בחיים זה כסף כסף, יש גם זהב ויהלומים אחרים..
************************************************************************************************************
אבא תן לי כח היום להתמודד ולהתקדם אפי' אם זה יהיה קצת, כמה שתתן לי מספיק לי.
תודה על כל העזרה שאתה נותן לי כל יום רק להיום.
אוהב אותך קצת יותר היום.
'פנימה'.
 

ברכות עד בלי די לפתיחת היומן (רק כעת שמתי לב...)
אהבתי מאוד את השם. שמך נאה לך ואתה נאה לשמך.

שלום חברים יקרים

תודה טהרני היקר על הברכות, והמברך יתברך בשפע ברכה והצלחה.

לפעמים אני שואל את עצמי מה זה הכח הזה שמושך אותי בעצמה כה רבה?
הכח האינסופי שמושך אותי לעוד הסתכלות, לעוד פנטזיה, לכמיהה חסרת שליטה כמעט לפרק את חיי לרסיסים?
אפשר לפטור את כל זה בזה שאני מכור, ועדיין מהחוויות שיש לי עם עוד התמכרויות שלי, בתחושתי יש בתאווה רובד נוסף.
ראיתי מאמר של ד"ר ברוך כהנא - מקור  בשם הרב קוק דברים נפלאים על יצר המין, ועל מידת הכעס, חוויתי בהחלמתי שיש קשר הדוק ביניהם וחלק מההחלמה זה לעבור דרך התמודדות עם כעס שצץ פתאום משום מקום, הייתי תמיד בטוח שאין בי כמעט את המידה הזאת, בהחלמה למדתי על עצמי שיש, ולעמים הרבה, אז מה קורה פה? מסתבר שזה הרבה יותר מסתם תסכול על החוסר בסם המוכר יש פה רובד נוסף.
המאמר קצת ארוך ומניסיוני עדיף גם בשבילי לחלק את זה לכמה חלקים, אביא היום את החלק הראשון.
בתפילה לבוראי החנון שיזכנו לעוד יום שפוי ורגוע, עם חיבור רציף אליו יתברך. אמן. 
"תיקון המידות במשנת הרב קוק" - ד"ר ברוך כהנא
ייצריות:
עולמו היצרי של האדם הוא בלי ספק נושא להתמודדות מוסרית, לפי חלק מהשיטות- הנושא המרכזי. 
ידועה לכל שיטתו של פרויד המוקדם, שמעמיד את חיי הנפש על ההתמודדות שבין יצר המין לבין מה שהוא מכנה "יצר האני", 
או פשוט הצורך להגביל את סיפוקי כדי לשרוד בעולם. 
לא צריך לקבל את עמדתו הקיצונית של פרויד בנושא כדי להכיר במיניות כאחד מהכוחות הנפשיים רבי העצמה ביותר. 
הרב קוק מקבל, בדרכו, את ההנחה שיצר המין היא אכן האדיר בכוחות הנפש, והוא מסביר עובדה זו בדרכו האופיינית:
"עיקר תיקון פגם הברית, הוא קידוש הרצון והארתו הברורה, עד שהרצון היותר חזק מצד הטבע הגופני, שיש לו שורש בקדושה חזק מאד, 
מפני הופעת החיים שבו, שהוא הרצון של נטיית המין, אור הקדושה שופע בו כל כך, 
עד שהצד הקדוש שבו הוא הרודה בחיים, וממשיך את פעולתו והופעתו, 
והצד של החול, וקל וחומר של הטומאה שבו, הוא בטל לגמרי לצד הקודש. 
ואז באמת נגע לא יקרב באהלו, ונעשה צדיק משומר מכל מוקש. 
וכשהרצון עולה במדרגה עליונה של קודש כזאת, אז הוא מתברר גם מכל מדות רעות ומכל מעשים רעים שבעולם, 
אפילו מהדברים היותר קלים, שהאדם דש אותם בעקביו" (קובץ א, שנו).
 
עצמתו של היצר היא בעצמה ההוכחה הברורה ביותר לכך שיש בו הופעה מופלאה במיוחד של כוח החיים הנפשי, 
והרי ראינו כבר שכוח זה נובע כולו מהשאיפה לקרבת אלקים. 
לכן הקדושה שביצר יכולה לרדות בחיים, ולהעלותם למדרגות שאין שום דרך אחרת להעפיל אליהם. 
בפסקה הבאה הרב מסביר יותר את כוונתו:
"יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, 
מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך שחיים של הדורות כולם. 
ולעומת זה בקדושה, יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות" (קובץ א, שנז).
ככל ששורשו של האני הוא באמת בקדושה, מקורה של המיניות הוא עוד יותר גבוה. 
המיניות מובילה את האדם אל מעבר לעצמו, לאותה התגלות כללית של חיים, שהאדם הבודד הוא רק פרט אחד מפרטיה. 
המיניות מחברת את האדם לזולתו, את הדור הנוכחי לכל הדורות הבאים. 
העובדה שהאדם מסוגל להעדיף את סיפוקיו המיניים על תועלתו הרציונלית אינה נתפסת אצל הרב כהוכחה לשפלותו של האדם, 
אלא כהוכחה לכך שמקורה של המיניות הוא בפנימיותה של הנשמה, מקום אליו השכל אינו יכול להעפיל:
"התוכן המיני הוא היסוד המנצח באדם, העושה אותו לחי וקיים לעד. 
כשם שהחיים הקיימים עדי עד מתגלים ע"י כח זה בהגלמתם הגופנית, כן הוא פועל בתכנו בערך הרוחני הקיים בעצמיותו. 
שרשו של כח זה בפנימיותה של הנשמה, 
הרי הוא היסוד המקיים את אור החיים, המזריח ומבריק אותו לכל שלל צבעיו הרבים המתנוצצים בבהירותם הנפלאה. 
ומתוך שבהתגלמות החיים אין הזוהר המקורי הזה מתכנס באישיות מיוחדת, קצר הוא המחזיק של הפרטי(ו)ת להכיל בתוכו מעיין נובע זה, 
המתגבר בשפעת אורות חייו עדי עד הרי הוא מנביע מיניות ודורי דורות" (שבת ב', לח).
מכאן, מסביר הרב, נובעת החשיבות הרבה שחכמי הדורות ייחסו ל"שמירה הברית":
"הנטיה המינית הולכת היא וזורמת את העתיד, אל שכלול החיים, שיביא הזמן, את חיי העולם הבא בעולם הזה. 
ומתוך שהחיים העתידים הנם מלאים הוד ונועם מלא, על כן גדולה היא שאיפת החפץ, ועז הרצון של נטית עולמים זאת, 
והקדושה המגמתית רק עליה היא משרה את אורה. 
והנפש הטהורה מנהגת את נטיה זו למגמתה, בגידור התורה, החכמה, היושר והצניעות, מקורי הצדק. 
כל מאן דנטיר ברית איקרי צדיק. 
ויסוד קדושתן של ישראל הוא קשור בעולם העתיד, ורוח הקדושה הולך וחופף על כלל האומה ופרטיה. 
ועמך כולם צדיקים."(קובץ א, תנו).
- ע"כ הקפה א'..
בימים הבאים בל"נ אביא את המשך הדברים שבו הוא מסביר מדוע היצר הזה במסגרת נישואין מעלה את המשתמש בו כראוי לקדושה, ואיך מידת הכעס קשורה להחלמה שלי מההופעה ההרסנית של היצר הזה בחיי.
אני מודע לעובדה שאנחנו מנסים להפריד את ענייני הקדושה מהחלמה - כפי שאומרים בקבוצות "מחוטאים לחולים" - כלומר אני לא  מחלים כדי להיות צדיק אלא כדי להיות בריא, ועדיין יש לי תסבוכת עמוקה עם עצמי  בנושא הקדושה בחיי ואיך היצר הטמא הזה השתלט לי על המרחב הרוחני, ודברי הרב קוק מאד עוזרים לי לקבל את עצמי יותר, ולהבין שהיצר הזה באמת גדול עלי, ועל כל מי שיישתמש בו במסגרת לא נכונה, ומכיוון שבעומק שלו היצר הזה מסתיר קדושה והתחברות לאינסוף אני יותר מבין מדוע אני נמשך לשם כ"כ.
************************************************************************************************************
השראה יומית - 
חשבתי לאחרונה על פרדוקס כפול שחוויתי בחיי:
"כשאני שקוע עמוק בתאווה, בניסיון "לעשות חיים".. אני מואס בחיים ורוצה למות, אבל מפחד מהמוות "פחד מוות",
כשאני בהחלמה ופחות "עושה חיים משוגעים".. אני חפץ בחיים, ורוצה לחיות, ולא מפחד כ"כ מהיום שבו אלך לבית עולמי".

בדיחה - (קצת אמיתית מדי בשבילי..)
יהודי נוסע בירושלים, מחפש מקום חניה אך לא מוצא. 
ביאושו הוא מרים את הראש לשמיים ומתחנן:
"ה', אם אתה מסדר לי עכשיו מקום חניה אני מבטיח שאני מתחיל לאכול רק כשר, לשמור שבת ולכבד את כל החגים". 
ברגע שסיים את תפילתו, ראה אל מול עיניו מקום חניה פנוי. 
מיד הרים ראשו לשמים ואמר "לא חשוב, הסתדרתי כבר בעצמי..."
===========================================================================
מזכיר לעצמי - 
לנסות היום להתחבר קצת יותר לאבי האוהב מקור החיים האמיתי, ולזכור שבלעדיו אני חצי בן אדם, בעצם בלעדיו אני כלום..
************************************************************************************************************
אבא יקר
תעזור לי לעזור לעצמי להיעזר בך ובשלוחך היקרים. ואולי להיות גם קצת לעזר לאחרים.
רצונך ייעשה. אמן.
אוהב קצת יותר
'פנימה'.
 

שלום חברים יקרים

שינוי פנימי,
חלק מהקושי להודות שאני מכור למשהוא נובע מהעבודה ששינויים שקורים לי במוח אינם מורגשים לי, זה כמו לגדול, יש לפעמים כאבי גדילה אבל אני לא מרגיש את עצמי גודל, אני גם לא מרגיש את עצמי הופך לתלותי במשהוא, אני מרגיש כשזה כבר קרה לי שאני פתאום קולט את הכמיהה הבלתי נשלטת מול התנהגות או חומר מסוים, התמכרות לפי מה שהבנתי ממה שקראתי היא סוג של מנעד-טווח, יש התמכרויות באינסוף רמות של חומרה, אני יכול לקלוט את זה בתחילת הדרך או כשזה כבר ממש בשלבים מסוכנים, אבל עדיין זה יקרה אחרי שזה כבר השתלט עלי במקצת. הלכתי פעם עם מכר לפסיכיאטר, והוא המליץ לו לקחת כדור נגד דיכאון ואמר לו, "אתה לא אמור להרגיש שום דבר שקורה לך בעקבות לקיחת הכדור הזה, אם אתה מרגיש משהוא זה סימן שהסוג כדור הזה לא טוב לך", הוא לא לקח בסוף למיטב ידיעתי, ועדיין סובל מהמחלה הלא פשוטה הזאת שתוקעת את כל חייו, דיכאון, זה גם מה שמפחיד קצת בשבילי בהחלמה, מכיוון שאני באשליה שאני יכול לשים לב לכל פרט בחיי ולשלוט בו, כשיש דברים שקורים לי או בי, ואין לי מושג שהם כרגע מתרחשים בי אני חש נטול שליטה על התוצאה שהם יטביעו בי, ומה התוצאות הצדדיות שזה יגרום, ואולי פתאום אתחיל לאהוב קישואים..בעעע... אני חייב לסמוך על אבי האוהב ולשחרר קצת את הצורך האשלייתי לשלוט בדרך שבה אני גדל או קטן רוחנית, תוצאות התהליך לא באמת בידיים שלי, אני צריך לעשות את מה שראיתי שעובד אצל אחרים ולהתפלל לאבא יקר שיעזור לי שגם אצלי זה יפעל רק לטובה.
*********************************************************************************************************************
השראה יומית - 
המשך המאמר מאתמול על ייצריות ע"פ הרב קוק - בקטע שלהלן מוסבר מתי שימוש ביצר מקדש ומועיל ומתי להפך, מה גורם לו להתפרץ בצורה חסרת רסן, והקשר בינו ליצר התוקפנות.

"אלא שאליה וקוץ בה. 
כל המדרגות המופלאות האלה הן אפשריות רק כאשר האדם חש עצמו מחובר למגמה הכללית של המציאות, 
כל זמן שהוא אכן אוהב את החיים ורוצה להעצים אותם ע"י הבאת ילדים לעולם. 
כשהוא חש מחובר אל הדורות הבאים ע"י הרצון הטבעי הפשוט להקים משפחה, לחנך דורות בריאים של ילדים. 
קל וחומר כאשר הוא מחובר אל העתיד בחיבור יותר אידיאלי וגבוה, 
דרך אמונה אידיאליסטית במגמת ההתעלות הנשגבה של המציאות כולה, 
כל אדם לפי יכולתו להבין ולהפנים את האידיאל במלוא גבהו.

אבל מה קורה כאשר האדם סולד מן החיים, ומרגיש אותם כמפגע שצריך לעבור, איכשהו? 
מה נשאר אז מן הרובד הגבוה שהמיניות? 
התשובה היא שדבר לא נותר, והמיניות כולה מצטמצמת לרובד החיצוני שלה, 
לתשוקה הגופנית העומדת, כביכול, בפני עצמה:
"..ההשקפה הפסימית בעולם, שהיא נאותה לירידה מוסרית, היא נותנת כח דוחף להנתקותה של תאות המין מן האידיאליות, 
שכיון שהמציאות בכללה היא רעה רבה, איך יהיה אידיאל להרבות יצורים אומללים. 
ולפי זה לכל הנטיה כולה אין שורש באידיאל, רק התפרצות התאוה היא שעושה את דרכה" (קובץ א, תצז)

"התפרצות התאווה" הזו מורידה את המיניות למקומות הנמוכים ביותר של השפלות, ובכך יוצרת את כל תופעות השפלות המינית, 
שגם אם הן נראות לפעמים כהילולה שמחה ועליזה, ביסוד כולן עומדת בחילה קשה בחיים:
 "הרשעים אינם יכולים להסתכל באור החסד העליון במקורו, בחכמה העליונה, וממילא חפץ החיים אצלם הוא רק אסון...
ונטית המין, המביאה את החיים למציאות, קליפתה התאונית היא אצלם כל מה שיש להציל ממנה. 
וזהו מאיסותה של הערלה ושורש טומאת הזימה. 
ועצם החיים אינם להם שום שיווי, וממילא יצרא דשפיכות דמים גדול לעומת יצרא דעריות,
 ושניהם נאחזים ביצרא דעבודה זרה, שהוא אלהים אחרים, 
דינים קשים, עורים ורעים, נדחפים מרצון שובב נוטה להרע" (שם, תשכט).

כל סוגי בחילת החיים מביאים לידי הוללות מינית לסוגיה, ומעצימים אותה במעגל קסמים הרסני. 
אביא שתי דוגמאות לכך. 
האחת היא מפגש מזעזע עם המוות, מפגש המביא לרתיעה כללית מן החיים וזלזול במשמעותם:
"בפגוש האדם המון ציורים מבעיתים מאד ממראה המות, עד שלא יוכל שכלו לעמוד בהם וסופם שיהפכו לרועץ, 
כי ההפרזה של כשלון החיים לא תוכל לבצר את מעמד המוסרי של האדם. 
התיאשות מן החיים ושמחתם הבאה לרגלי ציורים כאלה, 
תביא אחריה רגשות רעות מעוררות כוחות הפכיים להוללות ותאוה רעה, 
ובשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו…" (ברכות ב', פרק ז', נב).



בדיחה - (אחת מהחביבות עלי)
לפי מספר מחקרים, הפחד גדול ביותר של בני אדם הוא לנאום בפני קהל.
מספר שתיים הוא - מוות.
מוות נמצא במקום השני!
כלומר, עבור האדם הממוצע, אם הוא חייב ללכת להלוויה,
הוא יעדיף להיות בתוך ארון המתים, מאשר לשאת את ההספד..
========================================================================
מזכיר לעצמי - לכתוב כמה סיבות מדוע אני באמת אוהב היום את החיים, ולזכור שכמה שאני משלה את עצמי, אני לא פועל בצורה הגיונית בחיי, עלי לסמוך אל אבי האוהב קצת יותר, ולבקש ממנו עזרה בניהול חיי, ולבטוח ברוב טובו שכל תוצאה שתצא בדרך זו היא התוצאה הטובה ביותר האפשרית בשבילי כרגע.
****************************************************************************************************************
אבא יקר
אנא עזור לי להתגבר על כל הפחדים שגורמים לי לוותר מראש על האפשרות לצמוח ולהחלים.
אוהב קצת יותר
'פנימה'.

המייל היומי ... קורא רק את הבדיחות...

תודה.
פנימה בשבילי זה חיים פנימיים 

שלום חברים יקרים

תודה אריסטו, בלי ציניות, אתה נותן לי להרגיש שסוף סוף מה שאני כותב הוא משמעותי, כל חיי אני מנסה להיות בסדר עם כולם וללכת בין הטיפות ולא להרגיז חלילה אף אחד, אבל זה גורם לדברים שאני אומר להיות "קינוח פרווה" שכזה.. לא משהוא רציני עם משמעות ומסר ברור, אלא גם וגם כזה..סוג של שניכם צודקים וגם אני.. אז בזכות התגובה שלך הבנתי שאני סוף סוף מצליח להביע משהוא יותר שלי, ולא מנסה להתייפייף בשביל שכולם יאהבו אותי.
אוהב אותך בכל זאת.. (גם אם בכלל לא התכוונת לומר כלום ממה שכתבתי.. זה מה שהתגובה שלך עזרה לי להבין על השינוי שאני עושה עם עצמי, וזה שינוי מאד משמעותי לי, תודה.)
ותודה אחיד על העידוד! אוהב גם אותך.

אעשה הפסקה היום עם המאמר בהמשכים ע"פ תורת הרב קוק, הוא באמת כבד גם לי, ובא לי היום להיות יותר קליל..אוהבים אותי..
אנסה לשתף קצת ממה שעובר עלי בנוגע למבטים ברחוב. הרבה חברים יקרים שמתקשרים ומשתפים אותי בנוגע לקושי שלהם להתמודד עם הרצון לחטוף עוד מבט, 'ללגום' (המילה הזאת עושה לי קצת לא נעים משום מה, אולי כי היא מראה לי מה אני בעצם מנסה לעשות כשאני מביט בצורה תאוותנית ברחוב) איזה מישהי ששווה את זה.. אחרי שהם וויתרו כ"כ הרבה סוף סוף הגיע 'במקרה' סיבה טובה להיכשל..ולהסתכל..ושוב..מדברים על מאבק וקושי ותסכול גדול מעצמם. גם אני בימים מסוימים חש תסכול מזה שיש בי רצון לא הגיוני לחטוף מבטים ברחוב וכל התגברות כואבת וקשה, אבל יש ימים שבהם ההתמודדות הזאת ממלאת אותי בשמחה ואושר קטן פנימי, כי היא מזכירה לי את הדרך התלולה שאבי האוהב נשא אותי על כתפיו ודחף אותי במעלה ההר האינסופי העולה בהחלמה. אני מרגיש פתאום שהחושים הרוחניים שלי קצת התנקו, ונהיו רגישים יותר.. מכירים את זה כששותים קולה אחרי שאוכלים ממתק עם מלא סוכר ופתאום אתם קולטים שאתם טועמים בפה סודה במרקם מוזר..כ"כ מתוק בפה שגם כמה כפיות סוכר עם חומצה לא מעבירים את התחושה המיוחלת..אני זוכר שפעם הפסיכולוג שלי שאל אותי בטיפול איך אני מתמודד עם מבטים ברחוב, אחרי שסיפרתי לו על ההתמכרות שלי לפורנוגרפיה, ועניתי לו אז שאין לי שום בעיה עם זה, אני באמת הייתי מצליח לשמור על העיינים שלי ברחוב יחסית יפה מאד, ללא מאבק פנימי חריף כ"כ, וכשהוא שאל אותי על זה פתאום קלטתי שאני בעצם כ"כ הקהתי את החושים שלי גם פיזית וגם רוחנית שמה שקרה מסביבי ברחוב לא ממש משך וגירה אותי, הרגשתי 'משומש' באופן מילולי, חסר תחושה, מסתובב בקהות חושים. בחסד אבי היקר אני לאט לאט עם השנים בדרך ההחלמה מרגיש שחושיי חוזרים לעצמם, אני חוזר להרגיש קצת יותר, ועוד קצת יותר, והרבה פעמים כשאני ברכבת עומד צפוף עם כל מיני גופי תאורה גשמית ורוחנית ששמתי לב אליהן בחלקיק שנייה ובחלקיק השני הסטתי את מבטי הצידה (לא תמיד יש לי מספיק צדדים.. לפעמים צריך לבהות ברצפה מהורהר..) אני עוצם לרגע את עיניי ומודה לאבא שלי על החיים שהחזיר בי 'רק להיום'.
*********************************************************************************************************************
השראה יומית - 
לאשה סינית זקנה היו שני כדים גדולים, כל אחד נתלה מקצה מקל שהיא סחבה על צווארה.
לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם, ותמיד העביר כמות מלאה של מים.
מהדרך הארוכה שכל בוקר הלכה בין הבית לנהר – הכד הסדוק הגיע רק חצי מלא.
כך זה המשיך על בסיס יומי במשך שנתיים, כשהאישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים.
כמובן שהכד המושלם היה גאה בהישגיו.
אבל הכד הסדוק היה מסכן ואומלל, הוא התבייש בחוסר שלמותו, ובכך שיכל לעשות רק חצי מהעבודה שהוא נועד לעשות. 
יום אחד, ליד הנהר, אחרי שנתיים של תחושת כישלון מוחלט, פנה הכד הסדוק אל האישה הזקנה:
"אני מתבייש בעצמי! בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך!"
האישה הזקנה חייכה ואמרה: "האם הבחנת שבצד הדרך שלך יש ערוגות פרחים? ולא בצד השני?"
"זה בגלל שתמיד ידעתי על הסדק שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך. ובכל יום שבו חזרנו מהנהר לבית – השקת אותם".
"בזכותך במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט בהם את השולחן בביתי".

בדיחה - (באהבה אריסטו..)
דקארט נכנס למקדונלד'ס ומזמין ארוחה שלמה.
המוכרת שואלת אותו: "תרצה להגדיל בשקל תשעים?" 
דקארט מהרהר קמעה ועונה: "לא, אני לא חושב..."
ונעלם בהבזק...
========================================================================
מזכיר לעצמי - 
סדקים וקשיים מלמדים שמשהוא צומח בי. ומשהוא מצמיח בי.
רק הדומם שלם. אנסה לחשוב עליהם קצת היום ולהודות עליהם.
****************************************************************************************************************
תודה אבא על מתנת החושים שהחזרת בי בחמלה. רבה אמונתך. בי.
עזור לי שגם תרבה אמונתי בך קצת יותר. ועוד קצת. ועוד...
אוהב אותך היום קצת יותר נראה לי.
'פנימה'

בדיחות של פילוסופים....
אני מסופק משמע אני קיים

תודה פנימה. מאלף.
קצת ארוך (קשב וריכוז.....) אבל שווה כל מילה:like:

אין לי תגובה
רק שתדע, קורא קבוע, ובשקיקה.
מהמם.

חזק מאוד הקטע עם המבטים,
אני שם לב על עצמי שכמה שאני יותר מחובר ויותר בהתקדמות המבטים יותר הורגים אותי
ביום שישי הייתי במקום עם הרבה אופציות למבטים והייתי כל כך דפוק ומנותק שלא עניין אותי בכלל אם להסתכל או לא וכמובן שהסתכלתי אבל זה לא העיף אותי כי כבר הייתי מועף ובריכוז עצמי...

אח"כ דיברתי שיחה ארוכה עם חבר קרוב וא"ת שחזרתי לשפיות בכל המובנים.

אסירות תודה על שבת מדהימה ומחוברת.

שלום חברים יקרים

תודה "איפה האור" (אהבתי את השם שבחרת, תעדכן אותי בבקשה כשתמצא איפה הוא באמת), 
ו"האברך הלמדן", על התגובות המלבבות. אוהב בחזרה.
אריסטו - מזדהה עם הרצון להישאר בספק, גם אני ככה, בשבילי זה מנגנון שמונע ממני לקבל החלטות קשות שדורשות מאמץ ופעולה, מתפלל שההחלמה תעזור לי 'להסתלק מן הספק'..ולקבל 'אומץ לשנות את שביכולתי' גם כשקשה ואין כח.
אחיד - תודה מזדהה גם עם הקושי ממה שקורה ברחוב...אני מנסה (לא תמיד בהצלחה)לפעמים לחשוב על זה כעוד קרש קפיצה להתעלות רוחנית..אבל מתוסכל גם הרבה..למה זה לפעמים כ"כ קשה? מה יש שם? ואני הרי יודע מה יש שם.. ועדיין לא מצליח לנתק מגע לחלוטין..אבא עזור לי למצוא בך מה שחסר בי ואני משום מה מרגיש שקיים שם. אמן.

שמעתי פעם יהודי מפורסם שמתעסק בבדחנות..שאלו אותו אחרי ההופעה כמה זמן לקח לו להכין את החומר למופע? הוא חשב רגע וענה "חמישים ושלוש שנים כמעט"...כל חיי, הוא הסביר, אני בעצם אוסף חומרים לבדיחות של המופע  שעכשיו שמעתם..ובמובן מסוים אני לא מפסיק לעבוד אף פעם, הוסיף...נזכרתי בזה בשבת הכיפית שעברה עלינו בחסדו יתברך (חגגנו לשווער שישים להיווסדו, עם כל משפחתה היקרה של אשתי, באחד ממושבי ארצנו) היה ממש נחמד ושמח..עם כמה חוויות בלתי נשכחות שתוך כדי שאני חווה אותם אני מתחיל לחשוב לעצמי איך אוכל להעביר אותם פה על הכתב ביומן מסע שלי..זה לא בריא לנפש המתמכרת בקלות שלי לדעתי..אני חושש שזה יגרום לי להפוך את יומן המסע לסתם בלוג שבו אנסה לגרום לכולם לאהוב אותי..ולהימנע מלחשוף חולשות ודברים טעונים שיפור... ומכיוון שאני לא רוצה לנהל פה סתם בלוג אישי, אלא יומן מסע, בהקשר של החלמה, אכתוב לתזכורת בשבילי את החוויה שבה הכי הרגשתי את שינוי הגישה שאני מנסה יחד אתכם לחולל בחיי בא לידי ביטוי. ואתפלל לה' שיעזרו לי לכוון את המסע והיומן כרצונו הטוב. אמן. 
הגעתי עם אשתי והילדים למושב ביום שישי יחסית מוקדם, בתקווה להספיק לצאת לטיול עם הילדים, החלטנו ללכת לטבילה קצרה בחוף ים בעיר סמוכה במרחק חצי שעה נסיעה מהמקום, אני לא כ"כ חזק בניווט אז הסתמכתי על נפלאות הטכנולוגיה "waze" שבפאלפון של אשתי היקרה, בהלוך הכל עבד חלק, אך בחזור גיליתי לחרדתי שהבטריה הולכת שם להיגמר תוך כמה דקות, ניסיתי בכל אופן להפעיל את הניווט ולצלם עם פלאפון אחר את המסלול שעלי לקחת ע"מ שאגיע בזמן למושב, ומשום מה דווקא עכשיו האפליקציה לא עובדת, "אין קליטת לוויינים" היה רשום באדום למרות שאני בחוץ תחת השמיים, האחוזים בבטרייה הולכים ודועכים בקצב מהיר, ואני אנה אני בא?..באמת אין לי ממש מושג אנה אני בא..בלי המפה הדיגיטלית שבגדה בי ברגע האמת..זכרתי בערך את הכיוון אבל עדיין כפי שכתבתי ניווט אינו הצד החזק שלי, וטעות בכביש מהיר יכולה לעלות ביוקר של הרבה דקות יקרות בכמעט בין השמשות של לפני שבת..לא היתה ברירה והתחלתי בנסיעה תוך כדי שאני מנסה לכבות ולהפעיל מחדש את הניווט ללא הצלחה..מה לעשות כל נסיונותיי לחדש את הקשר עם הלוויינים עלו בתוהו..ניתק הקשר עם המנווטים מלמעלה...הרגשתי את החרדה מתחילה להשתלט עלי, ואז נזכרתי שיש לי עוד אופציה לחדש את הקשר עם המנווט הראשי של חיי..איך שכחתי ממנו עוד פעם?..באופן שונה מאופיי דיברתי אליו הפעם בקול תוך כדי נסיעה וביקשתי את עזרתו בניווט ליעדנו..והא ברוב חסדו עזר לנו, והגענו למושב ללא טעויות בניווט ואפי' בפחות זמן מאשר בדרך הלוך...מקווה לזכור גם להבא לפנות אליו כל הזמן גם כשאני חושב שאני מסתדר לבד..אני זקוק לעזרה בניווט תמיד..גם כשנראה לי שאני לא צריך עזרה..ומעבר לכך לא בכל צומת בחיי יש לי עזרה דיגיטלית שתאמר לי אנה אפנה..
*********************************************************************************************************************
השראה יומית - "לא יחל דברו" - כח הדיבור:
בפרשתנו אנו קוראים "איש כי ידור נדר לה' וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". 
היה הגה"צ רבי זיידל אפשטיין זצ"ל מוסר מה ששמע ממרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, 
כי הלימוד בפרשת נדרים בתורה ובמסכת נדרים צריך לעורר אצל הלומד התפעלות תמידית והכרה בגדלות האדם, 
שכן רואים אנו עד כמה ניתן לאדם כח לחולל פלאות בדיבורו,
בהבל פה יכול הוא לשנות לעצמו דבר שהיה מותר לו לאסור,
ולשנות את מהותה של בהמת חולין ולהפוך אותה לבהמה קדושה,
על ידי שיקדיש אותה בפיו, ומכאן ואילך הנהנה מבהמה זו עובר באיסור של מעילה.
כח מיוחד ניתן לישראל.
בכח פיו של האדם טמונה גדלות עצומה,
לא לחינם נקרא האדם "מדבר",
עד שהתרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" - לרוח ממללא,
היינו כל מהות האדם גדלותו וכוחותיו טמונים בפיו ובכח דיבורו.

בדיחה - (הצחוק על אחריות הקורא בלבד..)
גבר שואל את חברו, "איך זה שהנשים זוכרות את יום הנישואים והגברים לא?"
עונה לו השני בשאלה, "אתה זוכר את הדג הכי גדול שתפסת אי פעם?"
"בטח", הראשון משיב, "לא שוכחים דבר כזה!"
"אתה רואה", אומר החבר, "אבל הדג כבר לא זוכר…"
========================================================================
מזכיר לעצמי - 
ביכולתי כל רגע לחדש את הקשר עם  אבי האוהב, ללא תלות באף בטרייה או לוויין..
************************************************************************************************
תודה אבא על כל העזרה והחוויות, 
עזור לי לזכור שאתה תמיד נמצא פה בשבילי, בכל החלטה ובכל צומת בחיים,
אוהב
'פנימה'.

שלום חברים יקרים

קודם כל אני רוצה לשחרר את כל הציפיות שלי מעצמי ואת כל הדמיונות שיש לי ביחס לציפיות של אחרים ממני וממה שאני כותב, אבא תעזור לי בבקשה לכתוב עכשיו בשביל החלמתי בלי לחשבן יותר מדאי איך זה יצא ומה יחשבו עלי. רצונך ייעשה. אמן.

קניתי פעם ספרון קטן שנקרא "כעס ועצבים - אפשר לצאת מזה", לא ממש קראתי אותו, כרגיל, אבל נראה לי שאצלי הכיוון הנכון יותר הוא "כעס ועצבים - אפשר להתפלל ולנסות לא להיכנס לזה מלכתחילה, כי אחרי שאני כבר בפנים אינני מוצא מוצא החוצה, ואני ממשיך להתחפר בזעם ולכעוס על כל העולם, אשתו, ובעיקר על עצמי".
אתמול השבתתי את עצמי, הייתי אכול רגשי אשמה ותסכול פנימי עמוק על זה שהתפרצתי בכעס גדול על הבת שלי בבוקר, הייתי אולי צודק אבל ממש לא חכם, אני בכללי אבא שמתקשה לשים גבולות לילדים שלו, וכשאני קולט שהם מנצלים את זה כבר יותר מדאי אני מנסה לעשות 'קיצור דרך' חינוכי ולהקנות להם גבולות ברגע אחד (זה לפחות ההצדקה שאני נותן לכעס שלי כלפיהם לפעמים), וזה לא עובד, אני מבין שחינוך הוא קודם כל דוגמה אישית, ותהליך ממושך, ושינוי - בטח לא לטובה, לא יכול לקרות במחי גערה אחת, חוסר הסבלנות שלי לתהליכים ארוכים מתבטא גם פה, ניסיתי לחשוב למה כ"כ כעסתי עליה, נראה לי שזיהיתי אצלה פגם אופי רציני שקיים בי וזה מילא אתי בתחושת אימה והלקאה עצמית שאני "אשם" בזה, ואני חייב לתקן בה את זה ע"י תגובה שתפחיד אותה להבא, ואולי גם סתם היא הזכירה לי את הפגמים שלי, אז כעסתי על המראה כמו אדם שפוי ורציני...אוהבים אותי..לפעמים.. בחסד ה' קלטתי שהגבתי ללא כל פרופורציה ואחרי כמה דקות ישבתי איתה והרגעתי אותה בהצלחה ואפי' ביקשתי ממנה סליחה על הצעקות הרמות שהקמתי עליה, ראיתי בחוש איך ילדה יכולה ברגע להפוך מילדה מפוחדת וכועסת לילדה שמחה ורגועה. תודה אבאל'ה יקר שעזרת לי לתקן את המצב איתה בעודו באיבו. הבעיה היא שאולי הילדה המתוקה שלי סלחה לי, אבל אני לא סלחתי לעצמי בכלל כל אתמול, הרגשתי כ"כ אשם ומסכן שלא הסכמתי לשחרר את התחושות הקשות וההלקאה העצמית שניהלה אותי וכמעט השביתה אותי לגמרי אתמול מכל פעולה. וזה ממש מסוכן לי זה גורם לי לתחושות קיצוניות, שכל מה שאני עושה לא שווה כלום למשל, ואין בי אף נקודה טובה, ובא לי כמובן לברוח ולהתעסק במסיחי דעת במקרה הטוב ובסמים המוכרים שלי עד שארגע במקרה הממש ממש פחות טוב.. 
מתפלל לה' לזכור להבא שלא טוב לי בכלל לכעוס או להתעצבן אפילו אם אני חושב שזה למטרות חינוכיות הכרחיות וטובות ואפי' לא קצת. כמו שאני מבין שלא משחקים עם אש התאווה עלי לזכור לא לשחק עם אש הכעס.
אמן.
******************************************************************************************************************************************
השראה יומית - 
"ויקצוף משה על פקודי החיל" (במדבר לא, יד)
ריש לקיש אמר "כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכו', ממשה, דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וגו',
וכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה וגו',
מכלל דמשה איעלם מיניה". (פסחים דף ס"ו ע"ב)
אמר מרן ראש הישיבה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל,
הנה ודאי כי הדרך להרחיק מנפשותינו את מידת הכעס, היא על ידי לימוד והתבוננות מרובה במאמרי חז"ל המדברים בגנות מידת הכעס, אולם עדיין קיים לפנינו מקום מכשול, שכאשר בא אדם לכלל כעס נוטה הוא לדון בנפשו כי כעסו הוא בצדק,
ולפתח זה חטאת רובץ, כי מידת הכעס מעוותת את שיקול הדעת, ובטוח הוא שכעסו הוא נכון וכדין.
אך לכשנתבונן בדברי חז"ל ניווכח שאף כעס שהוא כדין גורם לאדם לאבד את מעלותיו ולרדת ממדרגותיו.
אמרו חז"ל (ויקרא רבה יג, יא) "אמר רב הונא בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה וכו',
בכלי מתכות מנין? שנאמר "ויקצוף משה על פקודי החיל וגו', ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'", וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה ושכח לומר להם הלכות כלי מתכות".
ולכאורה, הרי היה יסוד נכון לקצפו של משה וגם טענתו היתה צודקת, שהותירו בחיים את בנות מדין שהחטיאום, והיה מן הדין לכעוס עליהם, אם כן מדוע נתעלמו ממנו הלכות כלי מתכות?
אמנם הטעם בזה, אומר מרן רה"י הגר"ח, כי מה שחכמתו מסתלקת ממנו, אין זה עונש על חטא הכעס,
אלא זוהי תוצאה טבעית, וכמו שסכין חותכת ואש שורפת אף בלא כוונה, כך הכעס מאבד את חכמתו של האדם,
ואין הבדל אם יש טעם הגון לכעס אם לאו, כעס תמיד מביא אחריו טעות,
ולפיכך "אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו".
(שיחות מוסר, עמ' שע"ד-שע"ה)

בדיחה -
מה קרה, למה אתה חמוץ?
כי אוטוטוטו אני בן 40, ולא הגעתי לכלום בחיים.
שטויות, 40 זה ה-30 החדש.
באמת?
כן, ו-30 זה ה-20 החדש.
רגע, אז מה הייתי כשהייתי בן 10?
בדיוק כמו היום – אפס..
======================================================================================
מזכיר לעצמי - 
להתפלל לה' לזכות בשלווה ולא לכעוס גם כשאני חושב שזה מוצדק ומחוייב המציאות,
ואם חלילה אשכח ואכעס, מותר לי ואפי' כדאי לי לשחרר את מטען רגשות האשמה וההלקאה העצמית, כי הרי אני יודע שאינני מושלם בלשון המעטה, ולאנשים לא מושלמים מותר לטעות. לפעמים.. ולהתפלל לעצה והכוונה איך לתקן.
אה ועוד משהוא..אני לא אפס.. למרות שאני מומחה בלומר את זה לעצמי בראש, אחרי כל טעות שאני עושה.
******************************************************************************************************************************************
אבא תעזור לי היום לקבל את זה שאני מכיל פגמים פנימיים, ושזה בסדר ואפילו מומלץ להכיר בהם ולהתפלל לסיוע ממך לקבל אותם ואולי גם להצליח לתקן אותם במעט היום.
אוהב
'פנימה'.