תודה חברים יקרים על החיבוק החם אני זקוק לו מאד. תודה.

כמה הרהורים על דין ורחמים בחיי.
ידועה האמרה של חז"ל שעלה במחשבה לפני ה' לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים ככה, עמד ושיתף את מידת הרחמים.
אצלי בעולמי הפנימי זה שונה, בראתי לי עולם פנימי שמושתת על מידת הרחמים בלבד, ולמרות שאני רואה שהוא הולך ונחרב אני לא מצליח לשתף בו את מידת הדין הכה הכרחית ליצירת יציבות ואיזון.
מרוב שרחמיי נכמרים על כל יצור, אני טובע בביצה של רחמים עצמיים, קשה לי להגדיר לעצמי מטרות ויעדים כי אני לא רוצה להלחיץ את עצמי, קשה לי להציב גבולות ברורים לילדיי והם מנצלים את זה ועייני כלות למול מעלליהם, קשה לי לקבל את האמת הזאת מוטחת בפניי מאשתי היקרה בלי להרגיש שוב מסכן ועצוב כי אני יודע מה אני צריך לעשות ולמרות זאת אינני עושה זאת.

אנא ה' עזור לי להסתכל לאמת בעיניים בלי לפחד, לראות שהדרך הטובה מורכבת משילוב של דין ורחמים, שכדי שמידת הרחמים שלי תוכל לפעול בצורה הטובה היא חייבת לפעול בתוך מסגרת על גבולות ברורים של דין, שזה לא נורא בכלל להרגיש חוסר נוחות לפעמים, שזה חלק מהחיים ששלחת אותי לחיות פה בעולמך, שרק דרך הצמצום יכול לפרוח השפע.
רצונך ייעשה ולא רצוני הלא מדויק עדיין. אמן.

שלום חברים יקרים

תודה מוטי תגובתך חיזקה אותי, שה' יחזקך בטרדותיך.

השתתפתי אתמול בסדנא מרוכזת שעוסקת בסוגיות נבחרות מספר התניא, אינני חסיד אבל ספר התניא ממש מדבר אליי, את הסדנא מעביר הרב 'יאיר כלב', שמפליא לפרוט על הגיטרה בניגונים חסידיים נפלאים,
ניתן לצפות בשיעור באתר שלו - כאן הקישור לשיעור הראשון, ממליץ מאד בחום לכל יהודי שמחפש קצת להתעודד ולהתחבר לאביו האהוב.

זה ממש מפליא אותי אבל תוכן הדברים בשיעור מזכירים הרבה מאד יסודות מתכנית הצעדים (אולי המייסדים גם למדו תניא כשבנו אותה?..)
להלן כמה משפטים שרשמתי לי (זה מהשיעור השני שעדיין לא עלה לאתר שלו):
1 - "מי שלא עוזר לעצמו א"א לעזור לו" - בעל התניא.
2 - "מי שיש לו חוש לניגון, יש לו חוש לפנימיות התורה" - ר' הלל מפאריטש.
3 - "האישיות והפנימיות של המלחין מתבטאים בניגון שהוא יצר" - ניגונים שצדיקים הלחינו נקראים "ניגונים מלאים".
4 - "כשאני עצוב אני עובד את האויבים הפנימיים שלי" - כמאמר הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה'..בשמחה" - האר"י הקדוש.
5 - "מה שבא בקלות תחשוד בו, מה שאמיתי עולה ביוקר ובמאמץ".
6 - "נדרש מהאדם לתת לה' את הדבר הכי יקר לו - את עצמו".
7 - "אני נמצא איפה שאני חושב, עם מה שאני מזדהה, עם ה"יעקב" שבי או עם ה"עשיו" שבי.
8 - עצם הרפואה שלי זה הדבר שהכי מפחיד אותי, כי זה אומר שאצטרך לוותר על 'הצעצעועים' שלי.
9 - הדואליזם שבי - שני הכוחות המנוגדים שבנפשי, שווים בכוחם, וזה ממש מפחיד, לכן חובה עלי להדליק את האור בתוכי פנימה ולבחור להתמקד בחיזוק החלק הטוב שבי.
10 - הנשמה הא-לוקית שבי לא ניתנת לקלקול, כל מה שיכול לקרות זה שאפנה לה עורף ואתמקד בנשמה הבהמית שבי.
11 - אני יחיד במינו, אני חד פעמי, אני חידוש, אין כמוני לא היה ולא יהיה, יש לי תפקיד אישי שתפור אישית לתיקוני הפרטי, כל מאורעות חיי בהשגחה פרטית בשביל שאוכל לבחור ולתקן את הכוחות הבהמיים המיוחדים שקיבלתי.
12 - בכל סיטואציה יש פוטנציאל חיובי, לא לפחד אבא כאן כל הזמן.
13 - מידת העצבות שבאה מיסוד העפר היא המידה הכי 'כבדה', היא סוג של חילול ה',  כביכול ה' לא נמצא בסיטואציה שמעציבה אותי.
14 - ההתמדה היא הדבר הכי חשוב לתיקון אמיתי לאורך זמן.
15 - התיקון שלי הוא במה שקשה לי.
16 - נתינה אמיתית היא נתינה ללא חיפוש תמורה, נתינת דבר שהייתי רוצה שאחרים יתנו לי כמו הקשבה בסבלנות.
17 - תלמיד חכם אמיתי הוא אדם שכל חייו הוא בתהליך למידה וככל שהוא מוסיף ידע וחכמה הוא מבין עד כמה הוא לא מבין כלום.
18 - אל תהיה 'מדוזה', תגדל עצם, תהיה חזק. אל תושפע כל כך מהיחס של הסביבה אליך.
19 - "מי שמרמה את עצמו זאת לא חכמה גדולה, כי מה החכמה לרמות טיפש?" - הרבי הרש"ב.
20 - "איזהו גיבור הכובש את יצרו" - יצרו שלו, לא של חברו..אין מקום להשוואות עם עבודת ה' של אחרים, לקבל את תפקידי המיוחד גם אם הוא דורש ממני להתאמץ יותר מאחרים, לקבל את השליחות המיוחדת שלי פה בעולם.
21 - להיות במגמת צמיחה, לא להיות בתודעה של הכל או כלום, מי שרוצה הכל מיד נשבר מהר, לא מושלם אבל בכיוון טוב, לנסות כל יום להיות קצת יותר טוב מאתמול, להישאר במגמת הצמיחה.
22 - לחיות את המטרה שלי זה נותן כח לדרך, להישאר בדרך ולא להיחלש יותר מדאי מימים שבהם אני מרגיש אין לי כח יותר. לכלום. לחשוב רק על המוטל עלי עכשיו, ביום זה, ברגע זה, זה מה שה' רוצה ממני כרגע, זה מה שיביא אותי בסוף לתיקון הפנימי שלי.
23 - "אין" זה ההפך מ"אני", החכמה מ"אין" תימצא.
24 - תשכח מעצמך ואז תזכה בעצמך.
25 - אין בספר התניא לשון נוכח למשל "דע בני", אלא רק לשון "יש עניין", כולם צריכים ללמוד מהעניין גם המשפיע הוא בעצמו מקבל מהדרגה שמעליו מהעניין האין-סופי.

מתפלל לנסות לקרוא את הרשימה הזאת מדי פעם, ולזכות לאומץ לתיקון פנימי אמיתי. 'רק להיום'. אמן.

ענק. תודה

שלום חברים אהובים

וואוו עברה שנה.
עוד שנה שלימה שבה אמרתי לעצמי 365 פעמים (לפחות..) 'רק להיום', ובחסד אבי האוהב אותי עד בלי די נשארתי נקי, מרוב שקשה לי לקלוט את עוצמת הנס לא אנסה לתאר אותו ועד כמה זה זה מרגיש לי לא הגיוני אך מאד מאד אמתי בעת ובעונה אחת, אבל זאת המציאות. לפחות 'רק להיום'.

בשנה הזאת זכיתי להתחיל הרבה דברים, להשתתף בקבוצות, חיות-טלפוניות-ובקבוצה של החברים המדהימים שכותבים פה בפורום, אני מקבל הרבה מאד כוחות וחיזוק ממכם, ורציתי להודות לכולם, "וקשה לפורטם כי רבים הם על כן יהיו נא בעיניכם כאילו הייתי פורטם" 

למדתי ואני ממשיך ללמוד כל הזמן הרבה דברים על עצמי, כל מיני נקודות מבט שהיו לי על עצמי ועל אדון הכל שמנהיג אותי בחסד ובאהבה מחלימות קצת, גיליתי את עצמי יותר, ראיתי הרבה פגמי אופי אך גם הרבה מאד פניניי-יופי באופי..
גיליתי שכשאני מתפלל לאבא שלי ומשתדל להיות כנה איתו הוא מקשיב לי, ולפעמים עונה מהר!, גיליתי שהחיים שלי מכילים הרבה רגעים לא קלים ואפילו כואבים לפעמים, ואני יכול לנסות לא להיות מרוכז בעצמי ובכמה אני מסכן ולשחרר קצת ולהתפלל לעזרתו של אבי הכל יכול, וזה עוזר לי, לפעמים, והכי חשוב שאני לא חייב לברוח להשתמש בתאווה, לפחות לא היום. גיליתי שלא הכל סובב סביבי סביב הרצון שלי להקלה ונוחות ובריחה רגעית, גיליתי שהייסורים והכאבים שחוויתי בחיי לא היו קשורים בהכרח לעובדה שנפלתי ללא יכולת להפסיק, הנה אני בחסד ה' הרבה פחות נופל עם התאווה והחיים שלי עוד לא לגמרי תותים...
למדתי לזהות יותר בבירור מצבים שבהם אני מרגיש יותר צורך פנימי לברוח, אני עדיין מוצא את עצמי בורח הרבה אבל לפחות לא לסם המדכא ההוא שהטביע אותי בעבר בתוך בור חשוך. לפחות 'רק להיום' לא.
ואני צועד בדרך, יש ימים יפים, ואפילו ימים בלי תאווה באופק... והם הרבה יותר יפים משהייתי יכול לדמיין לעצמי לפני שזכיתי לנסות להתחיל להחלים לפני ארבע שנים בערך, החיים הרגישו לי תמיד אפורים במקרה הטוב ושחורים בדר"כ, חוץ מרגעי הטירוף והתחושות הרגעיות שהשימוש בתאווה היה מספק לי בתקופה הארוכה ההיא,
ויש ימים קשים וסיזיפיים שבהם בא לי לברוח עד לאינסוף ומעבר לו.. אבל יש לי אפשרות לשתף לנסות לשחרר את המועקה הנוכחית ויש חברים מדהימים שעוזרים מכל הלב, ויש את אבי האוהב שלמרות שאני עדיין חש שיש לי עוד כברת דרך ארוכה לצעוד לקראת חיבור יותר פנימי ומשמעותי איתו, והוא עדיין הרבה פעמים לא מובן לי וקשה לי מאד לפעמים לקבל את התסריט שהוא כותב לחיים שלי, אני כן מרגיש הרבה הרבה יותר קרוב אליו, ובשביל רגעים שבהם אני מרגיש שהוא מציץ אליי מבין העננים ומלטף את נשמתי באורו המרפא, הכל שווה.

אוהב אתכם חברים צדיקים לדרך 
'פנימה'. 

מזל טוב! עד 120 =) אוהבים!

מוריד את הכובע בפניך, 
יהי רצון שתזכה לעוד הרבה "רק להיום"

מזל טוב
ושנזכה גם אנו להדבק בדברים הטובים

וואו כל הכבוד!
משום מה יש לי רתיעה כל פעם שאני שומע "מושגי" תכנית בחיים האישיים (מאשתי וכדומה) מחרפן אותי לפעמים. לכן אולי מסקרן אותי לדעת איך ומה בדיוק עבר עליך עד הלום, אולי אמצא משהו מעניין ושונה..
ואם כבר עצות, היום מישהי המליצה לי על הספר "בוחרים לחשוב טוב".. מקווה שלא תיאמתם משהו...

חברך מהאוב
'אהבת חסד'

אהבת
אחלה ספר שבעולם, אם אתה משלב אותו עם "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיבים במיוחד" אתה יכול לעוף קדימה בקלות

תודה. באמת מנסה להשיג אותו לאחרונה

נר שביעי של חנוכה מוצ"ש תשע"ו חצות הליל

אתה יכול! אתה יכול! צעקתי, אם רק תתאמץ תצליח, אין דבר העומד בפני הרצון!
הוא נרעד קמעה וכבה לגמרי, מעלה תימרת עשן דקיקה אל-על.

נו באמת רגזתי עליו,
כל שאר החברים שלך הצליחו יפה מאד להידלק עם חצי כוס שמן מה אתה עושה לי פוזות?
נכון זה דורש מאמץ להתחיל עם חצי מיכל ריק אבל זה אפשרי, עובדה - תסתכל מסביבך כולם מאירים נפלא,
אז מה אם הפתיל שלך נשרף כמעט לחלוטין אל תמציא לי תירוצים עכשיו,
עלי לא תצליח לעבוד אני מכיר אותך עוד לפני שנולדת...תידלק כבר!
נגעתי עם הלהבה שבידי בכוח בראשו, וכלום לא קרה.

טוב כנראה שבאמת אין לך כבר תקווה, ניסיתי בטוב ולא עזר, אאלץ להחליף אותך באחר.

אבל אולי לא אפסה התקווה ואם אשנה גישה אצליח למרות הכל? הרהרתי לעצמי.

קירבתי את השלהבת שבידי בעדינות ליד ראשו המפויח, ועצמתי עיניים ממתין ומתפלל עליו ועלי...

פקחתי אותם בזהירות הזזתי את ידי מראשו, וגיליתי שלהבת קטנה דולקת ומאירה, מרצדת לה בשמחה.

הלכתי לישון עם חיוך על שפתי, וכשקמתי בבוקר גיליתי שנשארה לי עדיין שלהבת אחת קטנה שדולקת בשמחה. 

זה אחד הפוסטים שכתבתי שהכי קרובים לליבי,
אני מבין עכשיו שאולי זה בגלל שהוא בעצם נכתב על ידי אבי האוהב.
עברה שנה מאז שזה קרה לי, השלהבת שבי עדיין קטנה,
אך העיקר שהיא עוד דולקת, רק להיום, בשמחה,

שנזכה כולנו להמשך החלמה, דולקת, שמחה, מחברת,
גם אם היא לפעמים מרגישה קטנה.



*****************************************************************************************************
מאי חנוכה? זאת חנוכה! לחיות את הפליאה..  - רן ובר

חז״ל היו יכולים לתקן את נר חנוכה בשלל צורות וצבעים. אפשר היה, לכאורה, שההלכה תהיה להדליק אבוקות ענק במרכזי ערים. או אולי להדליק מדורות שמן לזכר הנס. 
בכלל, מה הקשר בין נס חג החנוכה להדלקה בגובה קטן כל כך של בקירוב בין 25 ל 80 סנטימטר ? ולמה דווקא להדליק בכניסה לבית? הרי יכול היה להיות פרסום הנס הרבה יותר גדול אם היינו מדליקים ברחוב?? 
מאי חנוכה? דווקא זאת חנוכה. דווקא בצורה שחז״ל תקנו. להבין שהעניין הוא כמאמר חז״ל - חנוכה, נר איש וביתו. זאת ההארה היהודית - להאיר מהבית החוצה. לבנות את הבית, את הקדושה. את הקשר שלי עם הילדים ועם אשתי ומשם להשפיע ולהפיץ את האור. 
זה לא קשה לרוץ ברחבי הערים עם אבוקות ולשיר באנו חושך לגרש. זה לא מאוד קשה לתת שיעורים בחנוכה ולספר על הניסים ולהודות על חסדי השם. 
הרבה יותר קשה להשפיע פנימה. לעשות בפנים את העבודה שלנו. ביחד עם בן או בת הזוג שלנו ועם הילדים. לעבוד פנימה ומשם - מגלים לנו חז״ל - להאיר את העולם. 
אם אין לך אור בפנים, למה לרוץ החוצה להאיר? לפי תרבות המערב אין שום בעיה עם זה. העיקר לעשות. זה התסריט של עשיו. זה לא משנה מה קורה בפנים, מה שחשוב זה איך זה נראה בחוץ. 
שנזכה לתקן ולהכיר שהקדושה באמת בבית פנימה, שנזכה להודות ולהלל את השם יתברך בדברים הקטנים. שנזכה להכיר בניסים הנסתרים בתוך החיים שלנו שהם כל נשימה, כל יום ובכל מקום. שנזכה להרים על נס דווקא את הנצחונות הקטנים, שהרי חלק מההלל הוא ״על המלחמות״, גם המלחמות הקטנות ולאו דווקא על הנצחונות.. 
שנזכה להמשיך את האור הקדוש של חנוכה מתחת לעשרה טפחים, לאזור שבו גם הילדים יכולים להתבונן בו בפליאה. 
שנזכה לחיות בפליאה אינסופית ולהבין שכל רגע - הוא נס. 
וככל שנחיה את זה, בעזרת השם, שנזכה להעביר את זה הלאה. 
חנוכה, נר איש וביתו. אמן.

חיים פנימיים! אהבתי מאוד את הדבר תורה!

שלום חברים יקרים ואהובים לדרך

אין לי יותר מדאי מה לחדש, עדיין מנסה להחלים עוד קצת רק להיום מהתאווה, חווה תקופות של שחרור ממנה בזמן האחרון בחסד אבי האוהב הכל יכול, מתפלל אליו לשחרור גובר והולך גם מכמה הרגלים שצברתי לאוסף והם תוקעים אותי בחיי. עוד היום. תכף ומיד. ממש... 

השתתפתי בקבוצה השבוע, בא אלינו מארה"ב חבר ותיק מאד בתכנית שנקי כבר 24 שנים, אכתוב כמה נקודות שמאד חיזקו אותי בדבריו ואקווה ליישמם קצת בחיי.
המסר שהוא נתן הכיל דברים מאד מאד פשוטים ורגילים, "לא פשוט להיות פשוט" כמאמר המשורר, התכנית עובדת למי שצועד אותה, בלי התחכמויות מיותרות, הוא עשה מה שאמרו לו וחווה שחרור כבר 24 שנים, למרות צרות קשות שעברו עליו בתקופה זו שבה בין היתר נפטרו לו בן ואשה, הוא עדיין מדבר באהבה על אביו האוהב, מדבר איתו הרבה כל יום, ומנסה עוד קצת לתקן את מידותיו.
הוא ממשיך ללכת לקבוצות כי זה מה שעבד ועובד בשבילו והוא הולך על פי האמרה - "If it ain't broke, don't fix it", אם זה לא שבור אל תתקן את זה.
הוא מאמין שהסיבה שבדור שלנו הצעיר יש מגפה כל כך גדולה של התמכרות לפורנוגרפיה זה בגלל שחינכו אותנו מגיל אפס והורגלנו כל הזמן לברוח מתחושה של חוסר נוחות, מכל גרם של "לחץ", עד כדי כך שרגע אחרי שאנחנו שותים בכוס חד-פעמית אנחנו זורקים אותה לפח למרות שאנו מתכוננים לשתות עוד מעט שוב..קשה לנו לשטוף אותה, זה כרוך ביותר מדי הרבה לחץ..או פינוק שזה לדעתו בעצם בריחה מלחץ במילים אחרות. (מרוב שהתרגלתי לחיות עם חד-פעמי אני לא מבין אותו אבל דבריו נשמעים לי הגיוניים..).
שאלתי אותו אחרי המסר על זה שיש בי פחד פנימי ליפול, האם זה תקין או שזה מראה שאני לא צועד מספיק טוב בצעדים (מה שנכון לכשעצמו..) והוא ענה לי שזה בסדר גמור שאני מפחד, גם הוא מפחד, ושיתף אותי שאחרי שאשתו נפטרה הוא עלה לחדר והתחיל לבכות הוא אמר לעצמו זהו עכשיו אני לא אצליח להישאר נקי. אבל בחסד אביו הוא המשיך לצעוד ולהשתתף בקבוצות והוא עדיין נקי רק להיום. הוא אמר לי שהחשש שלי מתחושת פחד בריא נובע מאותו מקום של רצון לברוח מלחץ שקיים בדור שלי כמו שהוא אמר במסר. ואני מסכים איתו לחלוטין.
זה מאד הזכיר לי אמרה ששמעתי לאחרונה שאדם הוא כמו עפיפון, כדי להישאר בגובה ולהמשיך להתרומם לפעמים במתינות עוד קצת למעלה, הוא צריך מידה בריאה של לחץ, שהחוט שלו יהיה מתוח במידה מאוזנת, לא יותר מדי כדי שלא יקרע אבל גם לא לשחרר אותו לגמרי מלחץ כי אז הוא יעופף ויטייל לו במרחבי השיטוט בחלל האינסופי שסביבו..

מתפלל לאבי המיטיב והאוהב שייתן לי ולכולנו שלווה ואומץ לחיות עם קצת לחץ בריא בחיים בלי להיכנע לדחף הפנימי לברוח ממנו לאנשהוא. לא משנה לאן. ה-צ-י-ל-ווווווווווווווווווווווווווווו.... 

אוהב
'פנימה'

חיים פנימיים! אישית אני שונא לחץ ונמנע מאוד מלהיכנס לחיכוכים,עם הבוס,עם האישה,עם הילדים. וגם למרות שאני שומר בכיס את הכוס החד פעמית, אני תמיד לוקח חדשה.
אוהב מאוד את הפנימיות שלך, ואת החיוך התמידי!