שלום אחים אהובים
יותר ויותר אני מבין שאין באמת מציאות אובייקטיבית סביבי.
כלומר יש משהו שאני רואה וחווה אבל באותה מידה שאני מרגיש שמשהו מפריע לי בדרך, אני יכול לחוות אותו כההפך הגמור, כההזדמנות לצמיחה ולא כהפרעה. ולא רק בהפרעות עסקינן אלא בהכל.
האם 'נכון' להיות מאמין או כופר?
אופטימי או פסימי?
ימני או שמאלני?
בעד או נגד?
הכל תלוי בנקודת המבט, בפרשנות, בהכרעה השכלית שנובעת בעצם מהרגש שלי, מהמידות שלי אלו התקינות והטעונות עוד שיפור רב.
נראה לי שהאדם שהשפיע עלי הכי הרבה בעולם הוא אבא שלי, הביולוגי, כילד אני זוכר שאהבתי אותו מאד, הוא עבד מאד קשה אבל היה קונה לי הרבה צעצועים כפיצוי, הוא היה קשוח איתנו, מרביץ לא מעט, אבל גם היה לוקח אותנו לחופשות וחוויות משפחתיות, הוא היה כועס ומתעצבן בבית לא מעט, אבל ידע גם לנחם ולחבק אותנו.
התמונה עדיין לא ברורה אצלי לחלוטין אבל יש לו משהו נפשי שאיתו הוא מתמודד בחייו, אינני יודע אם זה משהו שהתפתח לאט לאט כתוצאה מהלחץ הכלכלי או שזה משהו ביולוגי, אבל המשהו הזה התפרץ אצלו לפני יותר מעשור, ומאז הוא לא ממש אותו בן אדם שהיכרתי. אחד הרגעים היותר קשים שלי היו כשבאתי לנחם אותו כשאימו - סבתא שלי ז"ל, נפטרה. אני זוכר שבאותו ערב ישבתי איתו בחדר צדדי והוא היה נראה מבולבל, דיבר על כל מיני דברים שונים במקביל, אך בהמשך הלילה זה הפך לסוג של התמוטטות עצבים שהתרחשה מול עייני, הוא התחיל לדבר מאד בכעס כלפי שכנים שלנו שבאו לנחם אותו, הוא טען בתוקף שהם רודפים אותו, 'לא מדובשך ולא מעוקצך' זה היה משפט המפתח שהוא חזר עליו שוב ושוב כאחד שנטרפה עליו דעתו, אני זוכר את עצמי עומד מולו בהלם ולא מבין מי זה הבן אדם הזה שמולי, הבן אדם שאהבתי כל כך כילד, פתאום מדבר שטויות, מוציא חצאי משפטים, זועם ללא סיבה, מדבר כאחד שאין לו קשר עם המציאות, זאת הייתה חוויה ממש מזעזעת. זה אבא שלי. והוא נעלם לי פתאום מול העיניים. השפיות שלו נעלמה, ההיגיון התעוות אצלו, הוא פשוט השתגע לכמה שעות. הייתי בישיבה גדולה ולא אשכח את עצמי יוצא מהדירה מוצף בהלם ובדמעות הולך את כל רחוב ר' עקיבא בבני-ברק, בקושי רואה את המדרכה תחתיי מרוב הלם ודמעות,, תוחב בקופת צדקה את השטר של ה100 ש"ח שהדוד שלי נתן לי כדי שאקנה לי משהו טעים בדרך לישיבה וארגע מהחוויה שחוויתי שם, ונכנס לאיזה קיוסק, מתיישב, בטוח שאבא שלי נעלם לי ללא שוב. הרגשתי יתום מפוחד.
מאז לא דיברתי עם אבא שלי על מה שקרה שם, ובכלל הרגשתי פגוע ומפוחד לדבר איתו בכלל, מי יודע מה יקרה עכשיו שוב מול עייני, והמשכתי לסחוב איכשהו את חיי עם התאווה בת ליוויתי הנאמנה.
הוא התאושש מאז, פחות או יותר, וכנראה שזה באמת הייתה סוג של התמוטטות עצבים זמנית, ועדיין כעסתי עליו מאד, ופחדתי - מה זה אומר עלי? האם שפיותי נתונה בספק? האם גם אני אאבד אותה ח"ו פתאום יום אחד. לא הייתי מסוגל להתמודד עם מערבולת הפחדים הללו. וברחתי לכל מקום שיכולתי להרשות לעצמי.
פעם אחת אני זוכר באמצע הלילה הייתי ער והוא קם ונפגשנו במסדרון בחושך, הוא חיבק אותי בחוזקה ופרץ בבכי, תסלח לי בבקשה אמר לי אני לא יודע מה קרה לי שם, אני סולח אמרתי לו, זה בסדר, אני מבין, אמרתי לו, מופתע מפרץ הרגשות החמים הלא אופייני לו. אבל זה לא היה בסדר, ולא באמת סלחתי לו עד הסוף. כאב לי עדיין, ופחדתי.
אני זוכר שבטיפול הפסיכולוגי שעברתי אחת הנקודות שהפתיעו אותי הייתה כשהפסיכולוג אמר לי ללכת ולבר עם אבא שלי. לשאול אותו מה שלומו, איך עבר עליו היום, מה הוא חושב על המצב הביטחוני בארץ, וכדומה, עניתי למטפל שאני מוכן למרות הקושי והפחד לנסות ולדבר איתו, אבל נראה לי שהוא לא ישיב לי לעניין, הוא לא שפוי הרי, ככה הרגשתי. לא נורא הוא ענה לי, גם אם אבא שלך היה עכשיו במצב קטטוני והוא לא היה מגיב כלל, הייתי אומר לך ללכת ולדבר איתו. לך תדבר, בשבילך, לא בשבילו.
והלכתי. שאלתי והתעניינתי בשלומו, ובאורח פלא הוא ענה לעניין. רוב הפעמים. וגם כשהמחשבה שלו קפצה למשהו אחר באמצע, זה לא היה נורא, קיבלתי אותו כמו שהוא, ניסיתי לתת לו את המרחב שלו, שידבר איך שהוא רוצה, באתי בשבילי בשביל הילד הקטן שעדיין אוהב את אבא שלו, ולמרות שהוא לא מובן לו לעיתים, עדיין יש הרבה חיובי בו, הרבה מהדברים שלו כן ברורים ומובנים ואפי' עם חכמת חיים, ולאט לאט אני מרגיש יותר ויותר שיש לי שוב אבא. שפוי יותר או פחות, מובן לי יותר או פחות, לא מאד משנה לי, יש לי אבא. וזה מספיק.
תודה אבא.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב יובל שרלו - "ריקוד בין עובדות לפרשנות":
..אך בעיקר מיוחדת העין הרע למידתו של בלעם הרשע, המנוגדת למבט עינו של אברהם אבינו ע"ה:
"כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע:
עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע" (אבות ה, יט).
אפיונו של בלעם הרשע כבעל העין הרעה מאפשר לנו להבין טוב יותר מהי הדרך הישרה שצריך לדבוק בה.
אפשר היה להסתכל על עם ישראל בשתי דרכים.
דרך אחת היא הדרך שבה כפה הקב"ה את בלעם לומר: עם שאוהליו מסודרים, שתרועת מלך בו, שהוא שוכן לבדו ואינו נכנס בחשבון הגויים, שאין בו אוון ועמל וכדומה.
זהו המבט האלוקי על עם ישראל, וזה מה שבלעם נאלץ לומר נגד רצונו.
אפשר ללמוד מדברים אלה מה הוא רצה לומר, שכן הקב"ה הפך לנו את הקללה לברכה.
הוא כנראה התכוון לומר שמדובר בעם של עבדים, ערב רב שנמלט מאדונו, בלי צבא מנוסה ובלי שלטון, ושאין בו את הכוח והעוצמה לרשת את הארץ.
לאמור, המציאות אינה אובייקטיבית.
לעולם מבט על המציאות הוא מעין ריקוד בין העובדות ובין עיני המתבונן.
הרבה מאוד תלוי לא רק בדברים שניתנים למדידה ולנוסחה אוניברסלית, כי אם בהכרעה הפנימית האנושית.
חז"ל הדריכו אותנו להסתכל בעין טובה על המציאות.
אף שלא ביארו באופן ממוקד מפני מה זהו המבט הנכון, ומדוע בחר אברהם אבינו להיות בעל עין טובה, אנו מסוגלים לשער מה הם מקורות היניקה של מבט זה.
הוא נובע מאמונה עמוקה בטוב, ובכך שביסודו של דבר עשה ריבונו של עולם את האדם ישר וטוב;
הוא נובע מהכרה כי בשל העובדה שכל מבט אינו רק מבט פרשני אלא הוא גם מבט יוצר –
טוב לו לאדם ליצור את הטוב ואת האהוב, מאשר להיות מי שמביט בעין רעה על המציאות ומטפח את העוינות לה;
ובעיקר – העין הטובה היא תכונת נפש פנימית, שגם אם אין סיבה מציאותית לדבוק בה, יש לה השפעה ניכרת על העולם הרוחני פנימה, ועל הטוב שהיא יוצרת לאדם עצמו.
פרשתנו מהווה אפוא הזדמנות לחזור לצומת המאפשר את שני המבטים, למאוס בדרכו של בלעם הרשע ולדבוק במבט הטוב והמאיר,
שהוא גם פרשן מכוון יותר, גם כוח יוצר שיש בידו לעצב את העולם וגם מידה טובה שראוי לדבוק בה.
------------------------------------------------------------------------------------------------
ואגב לגבי מאמין או כופר,
שמעתי שלשום בהספד על איש יקר - מדוע המשנה מדגישה לגבי תלמידיו של אברהם אבינו את המידות "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה", הרי אברהם אבינו התייחד בכל אמונה שלו שהוא חידש בעולם, למה את זה לא מדגישים בתלמידיו?
מוכח מכאן שהאמונה לא צומחת לבד משום מקום, בשביל לזכות באמונה חייבים לעבוד על המידות שבהם התייחד אבינו גומל החסדים, הבסיס לאמונה זה "עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה".
שאזכה לעוד טיפה שיפור במידות הללו אצלי. אמן.
אוהב
'פנימה'