כשראיתי את הכנות שלך, שאלתי את עצמי 'אז איפה החושך'?!
אחד הבעיות שלי עכ"פ היא שאני מחפש את האור, והוא נמצא כאן ממש מתחת השטיח, אני רק צריך להרים את השטיח, להסיט את הווילון, ואז הוא יאיר, ויאיר באור גדול, או שלא יתן לעיני תנומה, ולחושי להרדם ולשקוע שוב באפלה.
איפה האור יקירנו, כואב לי על הנפילה שלך, אני מכיר את ההרגשה הזו יותר מידי, א. אוהבים אותך! כן, אצלינו בתכנית זה כמעט כמו להגיד 'הלו' כשמרימים שפורפרת, אבל זה באמת, ואתה יודע למה? אז ככה: 'אנחנו חולים איתך וממילא עליך'. רק מי שחווה חולי יודע להשתתף עם החולה האחר בצורה מלאה! רק מי שנמצא כאן יודע שאתה באמת רוצה, שאתה באמת לא יכול, ושאין לך שום דרך אחרת מלבד להתרומם, להתנער מהאבק שקצת דבק בך בנפילה הזו, ולהמשיך ליסוע במסע החיים המופלא הזה, מסע שכל רגע בו שווה הון, גם אם באמצע הדרך נפלת, תמיד יש לך לאן לחזור, אף פעם לא אבדת את הדרך, את התקוה, ויעידו על זה המחלימים הרבים שכבר נפלו וכבר קמו ושוב נפלו ושוב קמו והיום הם עם שני רגלים מוצקות על הקרקע עם נעלים הרבה יותר נוחות, ללא חששות מתמידות מנפילה. - סתם יצאו לי מילים בלי קשר, אבל אני אוהב אותך ידיד שלנו.