תבורך.
חיבוק

כשאמרתי אתמול ״לא רוצה לחזור לשם, זה יהרוג אותי״, התכוונתי לזה באמת. הכרתי פעם מישהו שנכנע להתמכרות. עכשיו, באזכרה שלו, שנים אחרי שנפטר, יכולתי באמת לדבר אליו. לא אפסיק לאהוב אותו בגלל המחלה. אף פעם לא חדלתי, הוא היה אדם טוב לב ונדיב ואהוב. וחולה.

***

אני אדם חולה, נכה אהבה. עשיתי כל מיני דברים. יותר מידי. ואני מרחם על עצמי בגלל זה, הרבה יותר מידי, אבל אולי אפשר לסלוח ליום אחד? לחבק קצת את הילד המפוחד שהייתי, את הנער הזועם, את הבוגר המדוכא? אולי לא הכל באשמתי? אפשר להעביר יותר אחד בלי להגיד "לא מגיע לי"? נכון,  עשיתי דברים שנבעו מהמחלה, אבל אני מנסה לקחת אחריות על המעשים שלי בהווה, על היום הזה. אם בזבזתי עשרים שנה, יש סיבה שאאבד עוד זמן? הנה, יש אבא אוהב שלא מוותר עלי, יש תוכנית שעובדת,  למה בעצם לא מגיע שיהיה לי טוב? 

***

לא אוכל להחלים באמת אם אחביא בקבוקים ברחבי הבית ״לשעת חירום״. בימים האחרונים אני מגלה שהשארתי כמה. לא הבקבוקים הכי יקרים או "איכותיים" שהיו לי, ואולי אפילו לא כאלה שהם סוג ב'. למען האמת רובם רק מזכירים לי טעם מעומעם ומר של שימוש. אני יודע שגם הם עלולים להזיק לי, אני יודע עד כמה חלקלק המדרון. חשוב שאדע שלמרות שהבקבוקים האלה לא שווים הרבה, צריך לשפוך אותם לכיור. אתמול נפטרתי מאחד, ב״ה. אבל אם להיות כנה זה לא מספיק. בטוח יש עוד כמה שהסתרתי פה ושם.

***

"משמאל לצלחת יש מזלג, מימין הסכין והכף. יש כוסות וקנקן במרכז השולחן. תיכף יגיע האוכל". המלצרית העיוורת במסעדה החשוכה הסבירה לנו איפה נמצא כל דבר לפני שהתחלנו לשאול קצת עליה. הסטיגמות שהיו לי בראש נמחקו בשניה. היא סבתא לשישה, רפלקסולוגית בעלת עסק עצמאי, לא נעזרת בכלב נחיה או מקל. היה לה חשוב להעביר את המסר: יש לה מגבלות, נכון. היא מודעת להן אבל מסרבת לרחם על עצמה. "אלה הקלפים שחילקו לי, אני אעשה איתם הכי הרבה שאני יכולה". אחרי שיצאנו משם, היה קשה להתרגל שוב לראות באור, אבל רציתי לראות. הייתי אסיר תודה שאני רואה, למרות ואולי בגלל שהראיה שלי לא מושלמת.

לפעמים נראה לי שזה קורה דווקא לאנשים הכי טובים ונדיבים.
ראיתי פעם את הפסיכיאטר פרופסור "יורם יובל" הולך עם ילד צעיר נראה לי שהוא היה נכדו, לקבר של קרוב משפחה,
הילד שאל אותו: 
"למה הוא נפטר"?
הוא היה חולה, ענה לו, הוא היה חולה במחלה מאד לא פשוטה. במחלת הדיכאון (כנראה הוא התאבד).

כמדוכא מדופלם היה לי כואב מאד לשמוע את זה, אבל גם מאד משחרר. 
זה שחרר אצלי משהו מאד מהותי ביחס שלי לעצמי.
אני לא אדם רע, אני חולה, ואני צריך לנסות להבין את מה שהשתלט לי על התודעה, ולחפש את התרופה למחלתי, ויכול להיות שאגלה בהמשך הדרך שעוד לא גילו תרופה שתרפא אותי לחלוטין, אבל ממה שקראתי ושמעתי מחולים אחרים אני יכול להיות שמח ומאושר באמת למרות זאת, אני יכול ללמוד לחיות לצידה, לזכור שאני מורכב מאד חלקים רבים ולא רק היא קיימת, שאני יכול לנסות להתמקד היום בדברים הטובים שבי ולהעצים אותם עוד קצת,, היום, 'רק להיום'.

תודה על השיתוף ינון עמוס היקר.
אוהב
'פנימה'.

אוהבים
תודה רבה פנימה היקר, מאוד התחברתי.
היה לי חבר שהתאבד. אחרי שזה קרה ניסיתי לשחזר בראש אם הייתי יכול לנחש שהוא במצב נפשי קשה. האמת היא שלא יכולתי.הוא הסתיר את זה, כמו שאני מסתיר את העצבות והמחלה ככ הרבה שנים, אותו ״פיצול אישיות״ מפורסם. אני לא יודע איך אני בחיים עדיין, נשגב מבינתי.כנראה שה׳ רוצה שאהיה כאן. כנראה שיש לנו אבא אוהב שלא מוותר עלינו

מסכים. כנראה שהסיפורים שלנו שונים, אבל הרבה מהכאב משותף
תודה לך אלי היקר

אוהב אותך.
איזה דרך מדהימה אתה עושה.
ממש נהניתי לקרוא את הפוסטים שלך, תמשיך לשתף אותנו אתה מביא לנו המון החלמה.

וואו, תודה 
מעריך מאוד. קל לי לשכוח עד כמה הכתיבה עוזרת (גם זו היומית)
לא יודע אם הדרך שאני עושה מדהימה אבל היא בהחלט מלאה בניסים

תודה רבה ינון!!!
מדהים ביותר. 
מאוד מאוד ניענע אותי הנקודה עם הבקבוקים המוחבאים. 
ואו זה שיקשק אותי. גם לי יש בקבוקים כאלה ואני משאיר אותם. כי אני אומר שיהיה בסדר. 
אבל לא בטוח שיהיה. כמו שכתבת אתה מכיר מישהו שנכנע למחלה שלו...
קראתי את זה במייל היומי וממש התרגשתי. 
מקווה לשפוך את הבקבוקים שלי גם כן. 
רק להיום. רק לעכשיו. רק אחד. 
ואני מסכים איתך שמגיע לנו חיים טובים ומאושרים. כי אנחנו יכולים. כי אנחנו לא אנשים רעים. אנחנו חולים.
אוהבים.

אמת. תיכף מתחילים לנקות לפסח, זמן טוב עבורנו למצוא שלדים בארונות וכו
תודה

אבל מרוב הפחד אני ממציא מושג חדש:
״רק ארון״.
רק את הארון הזה. כי כשאני חושב על לנקות את כל הארונות אני נתקף
בפחד. 
ולכן אני מזכיר לעצמי ״רק ארון״.
רק ארון - רק להיום. 
אוהבים.

היום לפני שלוש שנים הבנתי שאין לנו סיכוי. ערב קודם לכן התחפשנו יחד ויצאנו לחגוג את פורים, למרות שהייתי בתקופה לחוצה מאוד בעבודה ובלימודים. כרגיל, נורא רציתי לפצות אותך בכל הזדמנות, בגלל שבגדתי בך על ימין ועל שמאל. סבלתי בפורים ההוא גם בגלל דברים אחרים: לא אהבתי את המסיבה המגזרית, לא אהבתי את החברים שלך ולא אהבתי את התלות המתמשכת בך, אבל אהבתי אותך, גם אם זה נשמע תלוש מהמציאות. הייתי מלא ברגשות אשם וידעתי שהקשר שלנו עומד להסתיים, למרות שכולם סביבנו איחלו לנו מזל טוב והתחילו לתכנן תוכניות.

את לא הראשונה שפגעתי בה בלא ידיעתה וגם לא האחרונה, אבל את בהחלט כאב הלב הגדול ביותר שהיה לי עד עכשיו. תביני, ניסיתי כמעט הכל כדי להפסיק. אפילו לקחתי עוד עבודה כדי שיהיה לי כסף לטיפול שעלה הון תועפות. שום דבר לא עבד עבורי. איך אדם מוסרי ורודף צדק כמוני, לכאורה, מתנהג בצורה כל כך חסרת הגיון? הייתי חייב להפסיק. אם לא עם התאווה, אז לפחות איתך. אם אני עומד לדון אותך לחיי אומללות - עם או בלי ידיעתך, אין טעם להמשיך. אני בעצם עושה לך טובה גדולה, תאמיני לי.

כבר הייתי בסרט הזה: בכי, מבוכה, תדהמה. הסיטואציה הזו לא נעשית קלה יותר לאורך השנים. את בהחלט בראש הרשימה. החרטה הכי גדולה שלי. אם הייתי מסוגל לקחת אחריות ולא להפיל אותה על אנשים אחרים, הייתי אומר לך שאני לא מי שאת חושבת שאני. בעצם אין לך מושג מי אני באמת. אף פעם לא היה לך.

לא להאמין איך הזמן טס. עברתי הרבה מאוד מאז שהתראינו, מרגיש כמו תקופת חיים אחרת מאז שהתראינו. אני עדיין מדמיין שנפגש במקרה יום ואת תהיי עם כיסוי ראש ואני עם טבעת ונקבל את המציאות ואיכשהו נחבק את העבר. אולי אפילו תחייכי, אולי אדע לסלוח לעצמי, להודות שזה היה רצון האל עבורי. לא הייתה דרך אחרת. אולי הייתי צריך לעבור את הסיבוב הזה בחיים כדי להעריך אותם ולהרגיש אותם מפעמים בתוכי.

תודה שהיית שם בשבילי, תודה שהיה לך אכפת, תודה שאהבת אותי. מצטער שלא הרגשתי את זה חלק גדול מהזמן. מצטער שפגעתי בך.
מעומק ליבי אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם. מגיע לך.

ואאאוווו
אין מילים! רק התפעלות

חתכת אותי. לחתיכות. כמה כאב וקבלה במאמר אחד. 
אוהבים אותך!!!

תודה
ניסחת כל כך טוב את מה שאני מבקש לאחל לך, ולה, נותר רק להצטרף.
ה' יהיה איתך