שלום לכולם
(לא יודע אם זה המקום (לעניין הנושא) לפרסם אני די חדש בפורום, למרות שאני מקבל אימייל יומי כבר שנתיים לערך לא כ''כ הייתי בפורום)
הכינוי שלי רוצה בן 27 פלוס רווק בחור ישיבה
מאז שיש לי זיכרון על עצמי אני מאונן (קצת קשה להגיד בקול רם ואפי' לכתוב את זה) מגיל 12 13 בערך .כנראה שילצר כבר יש 'חזקה'..
במשך כל התיכון ונראה לי גם קצת בסוף היסודי זה חלק ענקי מחיי, לאחר מכן הלכתי לישיבה בירושלים למשך כחצי שנה על אף הקושי שם, היתה לי התעלות בעיקר בגלל הריחוק מהאנטרנט
לאחר מכן חזרתי לעיר מגורי ולישיבה שם מכמה סיבות וכמובן ששבתי להשתמש.. וככל האנטרנט התפתח גם אני..
לאחר כשנתיים בישיבה היה לי משבר רציני עזבתי את הישיבה והייתי בדיכאון כמה חודשים בבית כל יום מאונן כל יום בפורנו לפעמים בחדר ובבית כמה ימים ברצף בלי לראות אור יום . ומשם היתה לי נפילה קשה מאוד שקצת קשה לפרט כאן...... כמובן הורי אובדי עצות אבי חזר לשתות.... ואימי בכתה. אבל הייתי בדכאון ... בחסד ה' אחר כחצי שנה יצאתי מזה אט אט וחזרתי לישיבה בהדרגה... כמובן שהשימוש לא עזב אותי עד היום. אבל כן הרמתי מעט את הראש 'רק לא שוב' לשם.
למרות שבשנתיים האחרונות שמתי פילטר חזק לאנטרנט זה לא מנע ממני מלמצוא פרצות כאשר השיא היה שבוע שעבר שממש מצאתי דרך לעקוף את הפילטר ולבטל אותו (K9) ...
כמובן שמחתי עד מאוד ''איזו מתנה'' חלום של כל... ומצד שני הצטערתי מאוד שגם את הרף הקטן ששמרתי עברתי..
בעצם כל הזדמנות שיש לי אני פוגם תלוי בשמינות זה יכול להיות כמה פעמים ביום שלפעמים אני גם חוזר מהישיבה בתואנה שלא מרגיש טוב והולך לחדר לפרוק לחצים ולשלוט על החיים ע''י התאווה.. ולפעמים פעם בשבוע שבועיים. 
הכי רחוק שהצלחתי היה דווקא בשנה החולפת ל 40 יום כמעט - 3 פעמים במהלך השנה - עבורי זה שיא שלא יאמן. וכמובן שכשתקופה כזאתי נגמרת אני חייב להתפרק ולפצות על כל הזמן האבוד.
כעת התחלתי להיות בקבוצה של הצהרים עם סוד הכניעה ומשתדל לשמוע.. ולהגיב
לא אוכל לומר שאני נקי ושזה עוזר לי אבל אני מנסה... (גם היום נפלתי וגם השבוע)
יש לי רצון ליפול 24-7 מלבד הזמן שאני עייף או מסיח את הדעת ..
כל זה קורה כאשר אני די מוצלח בישיבה, למדן , די טוב וכו'.....
הרבה טינות כעסים על העולם ועל עצמי . קושי שאני לא מוצא זיווג וכעס על בורא עולם שלא עוזר לי הן בזה והן בתאווה למרות תפילות אין סוף ובכי ...
חוסר יכולת להביע את עצמי . רצון לא להיות בקשר עם אנשים ושלא יהיו איתי, ומאידך רצון עז וכמיהה לאהבה והכלה ולמנוחה... 
אני עייף...
רוצה להפסיק רוצה לחיות.. ומאידך כל כך רוצה להתאוות הרי היא חברתי ידידתי , היחידה שהייתה שם בשבילי כל הזמן..(נשמע מוזר) אבל באותה נשימה שאני אומר שאני רוצה להפסיק אני רוצה להתאוות...
מקווה להישאר ומקווה שה' יראה בהשתדלות הקטנה הזו . וירחיב לי מעט ..

חבר יקר אתה איתנו כבר שלוש שנים בפורום, והאם התקדמת? אני מתחנן בפניך, החיים שלך יקרים, אפשר להציל אותם לפני ש...... תן יד תרים טלפון לקו החם, תצטרף אלינו לקבוצות, זה נראה מפחיד אבל יותר מפחיד להתמודד עם זה לבד, אני עם דמעות בעינים מתחנן בפניך, אני שומע את הסבל מתוך המילים, ואני מבטיח לך חיים חדשים אצלנו, באהבה ממני.

שלום חבר יקר,

כואב לקרוא, וביחד עם זה משמח לראות שאחרי כל הזמן והשנים האלו, אתה מוכן לעשות ולהתקדם כי להשתחרר. ההצטרפות שלך לקבוצה הטלפונית היא צעד מאוד חשוב, ואפילו אם אתה לא רואה עדיין שיפור - אני ממליץ לך להמשיך לבוא, וביחד עם זה לנסות לנצל יותר את הכלים והאפשרויות שהקבוצה מציעה.

הרצון שלך להיות בקשר עם אחרים שיקבלו אותך הוא בסיסי ביותר. אני מכיר את זה מעצמי כל כך טוב... אז אני ממשיך להגיע לקבוצות (גם טלפוניות וגם חיות), וברגעים קשים אני מתקשר, נפגש, משתף ומשחרר.

תמשיך לבוא, דברים טובים יקרו.

מחזיק לך אצבעות, כואב כמוך, ואיתך.

תודה על התגובה
אני מנסה בעז''ה מחדש ומקווה שעל ידי ההשתתפות בקבוצה הטלפונית אולי משהו יפתח..

יפתח, בעז"ה.
[ככה החבר'ה שמשתתפים בקבוצה אומרים, כדאי לך להאמין להם].

תודה, 
וישר כח על ניהול הקבוצה.
שאלה לי, לפעמים יש לי תחושה ,גם דיברנו על זה בקבוצה, שכשמגיע גל המוח שלי אומר לי ומנסיון שלא משנה מה אני אפול זה כבר משחק מכור אם לא עכשיו אז מחר וכו ולכן עדיף לסיים עם זה עכשיו מאשר למשוך את ההתמודדות להמשך...  ואם תאמר שצריך להיכנע עדיין לא הבנתי מזה, הרי מבחינתי אני כן נכנע - נכנע לתאווה ומספק אותה כך שלא תציק לי בלב ותפריע לי.
תודה 

הפוסט הראשון עם הסיפור שלך נתקע לי בראש. 
רוצה לתת לך חיבוק ווירטואלי, אני מכיר מקרוב כל כך את התחושות והרגשות האלה, את הסיפור הזה, את התקוות והאכזבות, מתפלל אתך שתמצא כאן את הבית שאני מצאתי כאן, 

נתן במתנה 

הבעיה, שזה הרגעה זמנית, כשאני משתמש נרגעתי לכמה שעות, ואז אני נכנס לריכוז עצמי, ואין לי כוח לעצמי לאישתי ולילדיי, וכו. אני צריך להבין מה השימוש החד פעמי עושה לי בחיי, כמה זה לא טוב בשבילי, ולוותר על זה רק להיום, ולפעמים מחר יהיה יותר קל והתחושה שאני חייב להשתמש יעבור,

בס"ד
שלום לך רוצה יקר!
הזדהתי מאוד עם סיפורך איך בישיבה ובלימודים אני מוצלח 
אך בחדרי חדרים אני כאילו משהו אחר 
(לכן הכינוי שלי זה מי אני? כי זאת השאלה ששואל את עצמי...)
אך דע לך שאין דבר העומד בפני הרצון...
לכן נראה לי שצריך להתקדם בעוד צעד...
כל יום לוותר מעט על הרצון לשימוש
וכך לקבל יותר כח ברצון לחופש ולשחרור חדשים...

בהחלמה רבה מכל הלב

שלום תודה לכל מי שהגיב זה נותן תחושה טובה מעט
רציתי לשתף על מה ש''מי אני'' כתב לגבי לוותר כל יום קצת
שהייתי השבוע בחתונה ופתאום הבנתי (אני רווק הרבה זמן בשידוכין) שחתונות ,לצערי, עושות לי רע ואחריהם אני מרגיש צורך לברוח להרגיש טוב עם עצמי ושמישהו רוצה בי, לכן ברחתי...
וישר החלטתי מחר אני חוזר הביתה ו...... עד בלי די.
אמנם זה מה שעשיתי.. (הלוואי שהיה כתוב כאן 'ניצחתי ועמדתי בנסיון' אבל לא)
אבל יש קצת נקודת אור כי בדרך לבית עליתי באוטובוס וישבה לפני בחורה יפה מאוד וכל הדרך רציתי להסתכל ולהינות אמנם פתאום ,ובעקבות הקבוצה בצהרים, שחררתי מעט וכל הדרך חשבה על טובתה והתפללתי עבורה (עצה שראיתי פה כמה פעמים) וב''ה לא הרהרתי בה כל הדרך.. אולי נקודת אור.