מזדהה
אוהבים

גוש, נפעמתי לקרוא את השרשור שלך. יש בך כוחות בלתי רגילים. שמח לראות שמצאת את דרכך החוצה מהכלא שלנו. 

חזק חזק ונתחזק!

עוד יום של החלמה, ברוך ה', יום יותר טוב מקודמו. קצת מפחד, קצת לא שלו, קצת לא מוכן לוותר ועדיין לא מעכל שאני בכזו תקופת נקיות. אני חושב שלא האמנתי שההחלמה תדרוש שינוי כל כך משמעותי בחיים שלי. ואולי זה סתם מילים של עייפות ואני מבלבל בשכל.
מחר יום חדש. שבעזרת ה' יהיה יותר טוב ויותר מסודר

עריכה: עכשיו קראתי את התגובות. תודה על היחס. תודה על האהבה. מתרגש עד דמעות

שלום לך ג'וש חברי היקר
 חייב לשתף אותך בנימה אישית (וגם ספרותית/תוכניתית), קבלה היא המפתח להחלמה ולשינוי, ללא הקבלה של המציאות כפי שהיא, היינו לקבל את האלרגיה ולאהוב אותה, לא נוכל להתקדם בהחלמה.
אתה מדהים אותי בדרך שאתה עושה, חזק ואמץ!
אל יאוש, אתה פשוט מקסים ועושה דרך פלאית.

אוהב אוהב ה'

עוד יום נקי. לא יודע איך, לא יודע למה זה מגיע לי. אפילו שלא השקעתי מספיק, אפילו שלא הייתי מחובר מספיק, אפילו עם הגלים החזקים שהיו לי. אין מילים בפי להודות לבורא.

תודה אבא שלי. תודה. אני מבטיח להמשיך להשתדל. רק להיום

עדיין נקי ברוך ה'
חסר אונים מול כל כך הרבה דברים, בעיקר מול עצמי
רוצה להרגיש את אלוקים קרוב אלי
רוצה להיות ראוי לזה ולהתאמץ בשביל זה
רוצה לצאת מהבאסנ הזו ןהעצלות הזו ולעשות משהו בשביל ההחלמה שלי

אוהב

איתך, כמוך באותה משאלה

ברוך ה', עוד יום נקי.
אני לא כותב דרך המחשב שלי, אני יושן לא בבית. נכנסתי דרך גלישה פרטית כדי שלא יראו שגלשתי פה. מצחיק ועצוב בו זמנית, נכנסתי וכמעט מתוך אוטומט כבר באתי להקליד אתר תאווה, אבל עצרתי. אני לא שם. אני לא רוצה להיות שם.
אסירות תודה על התוכנית. אסירות תודה שבאופן לא ברור ולא מובן מאליו בכלל אני עדיין פה, עדיין עושה אותה. אחרי שכל כך הרבה פעמים אני כבר רואה את עצמי נופל, איכשהוא אלוקים שומר עלי. איכשהוא אני עדיין פה. מדהים. לא מובן מאליו בכלל.

אני צריך לקבוע לעצמי לכתוב קצת תוכנית כל יום.
חייב לעשות סדר בעבודת הצעדים
אני רוצה באמת להתחבר לאלוקים. להרגיש אותו ממש. כל כך רוצה להגיע לרגע הזה

אסירות תודה על שעה ו13 דקות של חיים
***
כשאני משומש קשה לי לכתוב, הכל מתבלבל והכל נהיה עייף יותר ומבולבל יותר ומגעיל יותר. אבל צריך לנסות, ומה שייצא בידיים של א.לוהים.
***
אין לי את הכאב בנפילות. אין לי את הצער על הימים שנאבדו, אין לי יותר מדי תחושה רעה. מנקה עקבות וממשיך הלאה. בתקופות היותר שחורות של המחלה, שעוד הייתי בישיבה, הייתי משתמש ואחר כך יכול ללכת להתפלל בלי שזה היה מפריע לי יותר מדי. כולם מדברים על הכאב הגדול שאחרי הנפילה ואני לא מבין כל כך על מה הם מדברים. אז למה אני רוצה להפסיק? כדי לחיות. שימוש מבחינתי זה באמת מוות, זה לא רק סיסמא. אולי זה לא מוות פיזי, אבלמכל הבחינות האחרות זה מוות לכל דבר. מוות נפשי, מוות רוחני, מוות מנטלי, מוות של המוטיביציה, מוות של כל מה שאי פעם רציתי להיות. ואני כל כך כל כך רוצה לחיות.
***
מצחיק, הדבר שנותן חיים לעולם מביא לי מוות ומרחיק אותי ממי שאני. אותה הפעולה יכולה להביא חיים ויכולה להרוס חיים, והכל תלוי בכוונה שלנו.
כשהייתי קטן הייתי מאוד רגיש, מאוד סקרן. היה לי חוש צדק ילדותי ותמימם שכזה, לא יכולתי לסבול רוע. יצאתי נגד כל דבר לא צודק. כמה בכיתי... כמה כעסתי...
בהמשך החיים זה נשאר לי. אולי לא באותה דרך ילדותית, אבל הרגש הפשוט והטהור הזה תמיד היה שם. לא יכולתי לסבול דברים לא טובים. לא יכולתי לראות בכי של מישהו אחר בלי לבכות מבפנים גם אני. כל כך *הרגשתי* הכל.
אני גר בעיר דיי אמידה ומאוד פלסטיקץ עיר שהכל ניראה בה נקי ויפה ומלאכותי וכל כך נוצץ. אבל האמת.. מבפנים.. זו עיר שהילדים בה הם "ילדי מפתח". עיר של ילגים שגודלים ללא הורים בבית. ההרים בהייטק, ההורים גרושים, ההורים לא שם למעט באספות הורים. אתם יודעים איך זה גורם לילדים להיות? ככה שזה לא עיר של פשע וונדליזם, אבל הדימוי העצמי... הפגיעה העצמית... מחלות כמו אנורקסיה.. סמים..
הכל היה שם. ואני ספגתי את כלהכאב הזה. בהתחלה אפילו מרצון, חיפשתי את הדברים האלה כי ניסיתי לעזור כמהשאני יכול. אבל לאחר מכן, האירועים האלה פשוט התחילו להגיע אליי. אני אפילו לא יודע למה. אבל ניסיתי להיות שם עם הכאב שלהם, ניסיתי לעזור במה שאני יכול, ניסיתי להקשיב ולהיות שםבשבילם בכל מה שהם היו צריכים תמיד...
כל כך הרגשתי את הכאב של כל אחד מהם, ואת השמחה מתי שהצלחתי לעשות להם טוב.
איך כל זה קשור להחלמה?
***
הבנתי שיש לי בעיה ששמתי לב שאני מרגיש פחות ופחות. אני פחות מרגיש אותםת פחות מרגיש את אלוקים, פחות מרגיש את הרגשות הפשוטים והכנים שלי.
הדברים החשובי באמת בחיים דורשים השקעה וזמן עד שרואים את האור. תהליכים רוחניים, למידת תורה, למידת נפש של האדם, לראות איך אדם קם מאשפתות ומתחיל לראות את האור, לראות איך שרירים מתחזקים לאט לאט, איך המקצוע נרכש עם הניסיון, איך אהבה מתפתחת ומתגברת. זה רגש שנבנה עם הזמן, רגש שעובר תהפוכות, רגש שמשתנה וזז אבל בסופו של דבר הוא מתעצם מעבר לכל דבר אחר. אבל, כאמור זה דורש השקעה וזמן. והתאווה מספקת סוג אחר של רגש. רגש אינסטנט, רגש שמעלים הכל לזמן שלה. רגש שנותן את המנה ואחרי זה נשכח. רגש לעצלנים כמוני . ורדפתי אחרי זה. החיות הזאתי של התאווה, אפילו שזה חיות של טומאה, שבתה אותי. זה היה להרגיש חי, להרגיש פרץ של אנרגיה, בכל הכח. בלי להתאמץ.
אבל.. זה רגש ממכר מדי. זה רגש מזוייף
שרק נכנסתי לפורום, החתימה שלי הייתה "להמשיך לשאוף, להמשיך לחלום, להמשיך לחיות בכל הכח" וזה מה שמצאתי בתאווה, מצאתי ואיבדתי בו זמנית.
***
אתמול דיברתי עם חברים על מה יהיה אחרי הצבא והישיבה. שאלו אותי מה אני רוצה ללמוד. אני רוצה ללמוד מדעי המחשב ולהתגייס למשטרה. שאלו אותי מה אני רוצה לעשות במשטרה. הדבר שאני הכי רוצה זה לתפוס עברייני מין ופדופילים. זה מצחיק, עצוב ואבסורדי בו זמנית. ג'וש, חובב הפורמט הנודע, רוצה למגר את תופעת האונס. זה רק מראה לי כמה התאווה בסופו של דבר לא אני. ראיתי כל כך הרבה רוע בא ממיניות לא בריאה. רק הדברים האלה היו יכולים לרסק לי את הלב. נסו פעם להגיע לתחנת משטרה לדווח על אונס. זה היה חוויה כל כך כואבת.
ואני רוצה להחיות. אני רוצה לחיות ולהחיות. ואני יודע שאני לא אוכל לחיות לבד, כל שכן לא להחיות.
זה הכל הוא למעלה. אתה עדיין זוכר אותי? אתה עדיין איתי?
פעם הייתי מחובר אליו בכל נימי נפשי, פעם הוא היה התשובה לכל, והשאלה של הכל, והכח והאמונה והאהבה והכל. גם היום. אבל זנחתי את  הקשר איתו. השטחיות של התאווה רצחה לי את האפשרות לעומק אמיתי.
אני רוצה לחיות בורא עולם. אני רוצה להיות קרוב אליך באמת. ואני רוצה להחיות
אני מבקש, מתחנן, תזכיר לי את זה כל הזמן שהתאווה באה ותוקפת אותי. תנקה אותי ממנה, תטהר אותי ממנה. אני רוצה להרגיש שוב. אני רוצה לאהוב שוב. אני רוצה שוב לתת את כוחי לעוד אדם שבור. אני רוצה את האמונה שהייתה לי פעם.
שווה יותר מכל רגע של תאווה. תעזור לי בבקשה לזכור את זה.
***
אוהב אותך, ג'וש

"לא אמות כי אחיה
   ואספר מעשי י-ה
      ייסור ייסרני י-ה
        ולמוות לא נתנני״

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב פה שוב. אני רואה שהפורום דיי דומם. חבל. לאן עברה כל הפעילות?

כל כך הרבה להגיד אבל לחזור זה הצעד הראשון
מקווה לשוטט פה גם מחר

ג׳וש

אח יקר !
ברוך הבא !
איך אתה מרגיש היום ? כבר שנה שלא שיתפת ? ממשיך בצעדים ?
אוהבים אותך !

הי ג'וש ברוך השב .
כן זה נכון מה שכתבת די דומם , אבל קומץ חברים עדיין כאן משתפים וזה מה שחשוב. 
אוהבים אותך ושמח שאתה כאן .

מחכים לך פה,
אל תתסכל על אחרים שעזבו,
תתסכל על מי שכאן.

אח שלי - מתגעגע אליך.
מה איתך? 
איך מרגיש?

אוהב. נתן.

ושוב מנסה לעלות על דרך
משומש עד היסוד
אבל אבא, אני פה, אני מנסה

אני לא יודע אם זה שווה את זה בכלל, אני כניראה לא אתמיד בתוכנית כמו שצריך ולפעמים כל המחשבה הזו של לחזור ולשתף ולהיכנס לקיקשע של זה עושה לי רע על הנשמה
אבל אולי טוב יום בחצריך מאלף, ואם כל כך הרבה שהצליחו, למה שזה לא יתאים גם לי

לא יודע
אני מבולבל
אבל זו התחלה.
זו התחלה?