מסע
יומן מסע.
והיום במהלך הבוקר חשבתי על זה
שמצד אחד המסע הזה מאוד מתסכל אותי. מתסכל אותי שאני לא יודע, ושיש לי מיליון שאלות, ושאני תוהה אם אני עושה נכון או לו, מתקדם או לא, עושה מספיק או לא עושה מספיק. באיזהשהוא מקום אני מחפש דרך מאוד מאוד ברורה, כמו כדור שלוקחים פעמיים ביום. אבל אין כזו.
גם התוכנית עצמה, היא מסע. אפילו יותר ממה שהיא טיפול. היא מסע אל עצמנו ואל כל מה שמסתתר בנפש שלנו. היא מסע אל העולם. מסע אל אלוקים.
ואני צריך ללמוד איך להנות מהצעדים במסע הזה. בהתקרבות האיטית אל אלוהים ואל עצמי. בלמידה של הטרמינולוגיה של התוכנית והחברים, בלמידה של הצעדים. בלמידה של המחלה עצמה, שאני חושב שיש מקום ללמוד עליה גם, גם על ההשפעות הפיזיות וגם על ההשפעות הפסיכולוגיות שלה. להנות מהחברים שאני אוסף במסע הזה. בחוויות שמגיעות איתו.
צריך להתרגל ללמידה הספירלית הזאת. הכל תוך כדי תנועה. כמו החיים עצמם. או מו בלימוד תורה שתמיד יש עוד עומק ולאחריו עוד עומק ועוד אחד
כי הרי אין יעד. היעד הוא היום, ולמחריו היום הבא. תוכנית היא בעצם מסע שלא נגמר, ואולי גם על זה אני צריך לעבוד: להבין שהדרך הזאתי היא מסע. כל החים שלי מחולקים למשימות והישגים, ופה אני צריך להיות ברגע ולחוות אותו.
תודה על הפלטפורמה לשיתוף. סליחה שזה קצת מבולבל חח
אוהב וצריך