ברוך ה', נקי כבר כמעט 24 שעות. לא מובן מאליו. הרבה זמן לא הייתי נקי ברצף כלשהו

יש לי שאלה; מה הפעולה שלפי דעתכם הכי חשובה בהחלמה? כוונתי, אם אני רוצה להתחיל את ההחלמה לאט לאט, איזה פעולה היא הכי חשובה להתחיל איתה?

נלע"ד, שלהגיע לקבוצה חיה.

נלע"ד, שמי שרוצה להתחיל את ההחלמה לאט לאט הוא בבעיה.
ראשית כל עליך להבין כי ההחלמה קודמת לכל דבר אחר.
ותבין שאתה צריך וחייב עזרה, ובלי החלמה אין לך חיים!
ואחר כך תעשה הכל בלי שום פשרות.
בהצלחה
אוהבים.

מצטרף לדברי קודמיי, הקבוצות זה ההחלמה המאוד חשובה,
אבל אם אתה אין לך אומץ, צור קשר עם שתיים שלושה חברים מהפורום,ודבר איתם באופן יום יומי, ואני מאמין שהם יתנו לך כוח לעשות את הפעולות הבאות כדי לצאת מהתאווה.

תודה רבה לכם
עוד מעט שלשה ימי נקיות, בעזרת ה' אעבוד חזק יותר על התוכנית. אני מתחיל לקבל צורה
משימות להשבוע

• לדבר לפחות עם חבר אחד טלפונית
• לנסות ליצור קשר עם עוד שלוש חברים
• להצטרף לקבוצת הווצאפ
• לעבוד על צעד ראשון
• להתחיל לעשות רשימת אסירויות תודה באופן יום יומי

 כל הכבוד חבר, כל פעולה נחשבת.
אני מסכים עם דברי "האריה" שצריך ללכת עד הסוף. "חצאי פעולות לא הועילו לנו" (הספר הגדול אם אני לא טועה).
אבל אני מקווה שהפעולות הקטנות יפתחו את הלב לעבוד עד הסוף.
אני מקבל בקבוצה חיה את החשק להשקיע בעצמי, לעבוד צעדים, ובעיקר מקבל הרבה תקווה.
אבל צריך ליזכור שכל פעולה שעוזרת לך להיות נקי, זה מצויין וכדאי להמשיך איתו.
אתה עושה עבודה מצויינת, זה לא פשוט בכלל לעשות את הפעולות שאתה עושה.
תמשיך כך ובעז"ה תימצא הקב"ה אוהב שישאיר אותך נקי ומאושר.

הרבה זמן לא כתבתי. ברוך ה' נקי חמישה ימים
המציאות של הצבא כל כך קשה לי. אני נמצא עמוק התוך התאווה הזו גם אם אני לא מסתכל בכלל. כל הסביבה שלי עטופה בזה.
אני צריך כוחות. אלוהים, תן לי את הכח

אוהב מאוד ומקבל ממך תקווה

כככ

כותב בתקווה שיישלח. משהו שיושב עלי משום מה ולא מרפה. וזיכרון כזה צריך לשתף. התאווה אוהבת חושך, אז בואו נחשוף אותה למלא אור.

אז הייתי נקי בערך שבוע, והייתי בעננים. התקנתי חסימה לטלפון, חסימה למחשב, אני שומר על ימים של נקיות, הכל טוב

אבל.

כחלק מהותי מכור הייתי מאונן כמעט כל לילה לפני השינה. לפעמים אפילו בלי פורנו, לפעמים אפילו בלי חשק אמיתי. יותר מתוך הכרח. בלי זה היה לי מאוד קשה להירדם. וגם ככה ממש קשה לי להירדם.

אז בלילה כזה אני מתהפך במיטה שעות ולא נרדם. ואני מנסה, באמת מנסה, כי אני יודע שמחר יום חדש ועוד יום מצטרף לימי נקיות שצברתי. אני לא רוצה ליפול. לא רוצה ליפול. אני יודע שאם אני אפול זה יוביל לעוד מסכת שלמה של נפילות ואפאטיות והתרכזות רק בזה. אני לא רוצה ליפול, אבל התאווה דורשת את שלה.. ואני כבר לא מסוגל. בהתחלה דרך קליפים של שירים, מה שהחסימה של הפלאפון עוד מתיקה, וככל שהעיניים רואות הלב רוצה יותר.. כמובן שזה לא מספיק למכור כמוני..

אז אני בורח מהחדר אם כולם ומוצא בבסיס חדר אחר, ריק מאדם, אני מחבר את התקע למחשב ומתחיל לחפש דרך לעקוף את החסימה. את החסימה של הפלאפון ידעתי שאני לא אצליח, אבל עם המחשב.. אולי אם אני אנסה את זה.. ואוריד את זה.. יש סיכוי כלשהו שאני אפיל אותה.

ומאז אני באמוק, יצר כלשהו בי צועק לי להפסיק אבל אני מתעלם ממנו לחלוטין. מהרגע שאני מנסה אני יודע שאני אהיה חייב להצליח ואני לא אעזוב את זה עד שאני אצליח..

גיליתי את השיטה.. 50%.. 70%.. 100%.. אני תוהה לעצמי אם באמת הצלחתי.. מקליד כתובת אתר

והנה הזיכרון שחקוק לי בראש, שמפחיד אותי יותר מהכל

הצלחתי. והאנחת רווחה לא רצונית בכלל פשוט נפלאה ממני, כל כך בערגה, באושר של אסיר שהשתחרר מצינוק, בתאוותנות.. כאילו כל חיי חיכיתי לרגע הזה

הסוף כבר ברור כמובן, נפלתי באותו לילה ונפלתי עוד כל כך הרבה בימים הבאים עד שהתאזנתי.

אבל זה לא הטריד אותי כמו אותה אנחה

כאילו התאווה הייתה ממש אני.. כאילו היא חלק ממני, שולטת על כל גופי, ולעולם לא תיפרד ממני.. זה מפחיד.. אני יודע שזה לא באמת ככה, וברוך ה' מחר בבוקר אתחיל את היום התשיעי לנקיות. אבל זה כל כך מטריד.. כמה היא גדולה עלי ואני קטן. כמה, כמו שדיברו היום בקבוצה, אני חסר אונים..

אוהב אותכם כל כך,תודה על השותפות למסע

גוש, אנחנו איתך, מזדהה עם כל מילה, תמשיך לשתף ולחזק.

האמת שקצת נסחפתי עם השעה שאני הולך בה לישון, מקווה שזה לא ישפיע עלי יותר מדי מחר.. לא אוהב ע"כברים..

חסדי ה', עוד יום עבר. הימים האחרונים היו מעצימים וממלאים. ככל שאני מדבר טלפונית עם יותר חברים, אני מגלה כמה אהבה וכמה החלמה יש פה. כמה יש סיכוי, יש תקווה ויש אור. ואני אסיר  תודה על כל רגע כזה..

אני צריך לעשות יותרפעולות. או יותר נכון, אפילו לפני, להגיע להחלטה של איזה פעולות אני עוה. להציב לעצמי משהו. כרגע מרוב שאני רוצה לבלוע הכל אני לא עושה כלום. התחלתי עם האסירויות תודה, מקווה להתמיד בזה. אבל זה לא מספיק. בלי נדר אני אוסיף גם את המשימה היומית של סוד. ובעזרת בורא עולם נמשיך להתקדם

אני רוצה לשתף כאן בהתמודדות שהייתה לי היום
אנחנו עוברים דירה ברוך ה', והנה בחלק מהאריזות נמצאה באחת המגירות עיתון אופנה של הלבשה תחתונה.. הראיה שלי הייתה באונס גמור (העיתון לא היה שלי) וישר רצתי לזרוק אותו (וניסיתי להפוך לצד השני כדי לא לראות את התמונה וצא שגם שם הייתה עוד הפתעה..) אבל הרושם שהתמונה השאירה עלי הפחיד אותי.. ברוך ה', אני בנקיות כבר 11 יום, ומאותו רגע היה לי קשה להוציא את התמונה מהראש.. להוציא החוצה את ההרגשה הרעה והתאווה שהתחילו לשבת אצלי בלב.. במשך השעתיים הבאות של האריזה הרגשתי על הפנים.. חסר אונים ממש מול התמונה שהייתה ומול ההרגשה שזה עשה לי..

ברוך ה' ברגע פנוי התקשרתי לחבר שעודד אותי וחיזק אותי מאוד, ומיד לאחר מכן המשכתי שוב באריזות ובתפילה.. 
==
המשך היום היה גם לא פשו, המון מחשבות בראש והמון לחצים, מנסה למצוא את הדרך מה נכון לנהוג ואיך ריבונו של עולם מצפה ממני להמשיך.. "מה ה' א.לוהיך דורש מעימך.." לפעמים כל כך קשה למצוא את הדבר הנכון לעשות במקרים אפורים, ואני מוצא את עצמי קצת במפח נפש, לא יודע מה נכון ומה לא, וכעיוור מגשש באפלה.. מקבל החלטות שמקווה שהם טובות.. וכל זה בלי קשר לתאווה בכלל..
==

מתפלל ביחד איתכם ללילה נקי ולאחריו יום מחובר לה', שינחה אותי בדרך הנכונה. מתפלל שיהיה לי את הכח להתפלל אליו, לדבר איתו ולהרגיש קרוב אליו. מתפלל שהלילה יעבור עלי בשלום, בלי לחשוב ולי להתאוות לדברים שלא עושים לי טוב. מתפלל לזכר כל הזמן שאני חסר אונים לגמרי, ושמול התאווה הזו אין לי כח, ואין אצלי רק קצת ואפילו ל לנסות ולראות..

אוהב וצריך כל כך

נפלתי. היה לי יעוד, רצון, אדיאולוגיה. רציתי להשתפר, להיות יותר טוב. להצליח להיות מישהו יותר טוב ממה שאני היום. להשתפר, להתעלות. ונפלתי. נפלתי במודע, כשכל התמרורים היו שם. נפלתי, או יותר נכון "הפלתי" את עצמי ביודעין. רציתי ליפול, רציתי להפסיק, רציתי תחושה של שחרור.

והתרסקתי. הלב שוב כבד, הזרועות שוב רפו.

מה עושים עכשיו?

חייבים להתחיל מחדש

צעדים צעדים צעדים. בלי לשקר לעצמי. להתקשר לחבר גם כשאין עוד נסיון. ספרות. להקשיב ללב שלי, לאני הפנימי שלי.
אני חייב את זה לעצמי.
התוכנית עובדת רק אם עושים אותה

אין לי מה להוסיף על מה שכתבת, תפנים ותתחבר.

פעם הייתי כותב הרבה. הייתי כותב שירים וסיפורים וקטעים. פעם אפילו הופעתי עם קטע שכתבתי. היום כל כך קשה לי  לכתוב.

אני בסחרחורת של נפילות
אין לי כח לכתוב יותר
אפילו לא התכוונתי לכתוב, הפורום קפץ לי בביקורים האחרונים

אני לא יודע
אני חייב לשקם את החיים שלי
אני יודע שזה אפשרי
אני כבר לא יודע אם זה אפשרי בשבילי

אני פשוט 
לא טוב
=====
עריכה:
אני חייב להתנקות
אפילו נקיות טכנית

חייב כמה ימים של מפוכחות ואז נוכל להתחיל מחדש טוב יותר

שלום חביבי
מבין ומזדהה עם כאבך
תמשיך לבוא 
תמשיך לכתוב
לא אצל כולם הנס קורה באותו הזמן ובאותו באופן 
אבל הוא קורה אם ממשיכים לעשות תוכנית 
אז אני מעודד אותך להמשיך
בלי ועם קשר התקופה הזו לא קלה לרבים
 תנשום עמוק 
שהשם יהיה איתך וייתן לך כוח לעשות את הפעולות הנכונות