צפו בסרטון בקישור הזה, או לחילופין - קראו את הטקסט המובא בהמשך.
לאחר מכן השיבו על השאלות הבאות:

1. אלו סוגי רגשות אני מנסה לעמעם באמצעות התאווה?

2. האם אני זוכר את עצמי לפני צריכת התאווה? איך הרגשתי אז?

3. אלו נזקים נגרמים לי מצריכת דופמין (חומר עונג של המוח) בצורה לא טבעית?

***

 הסברים מדעיים להתמכרות

בסרטון הקודם דיברנו על השאלה מי אתם באמת. עכשיו, בואו נדבר קצת יותר על המקום שבו אתם נמצאים.

באחד הסרטונים הבאים, נדבר על דפוסים שונים בעולם שסביבנו, שמכשירים את הקרקע להתמכרות. כשיש מחסור בשינה, רמות גבוהות של מועקה, בעיות בריאות ומשפחה, אין זה מפתיע שרבים מאתנו מחפשים בסופו של דבר דרך לעמעם את הרגשות.

אבל מה שקצת מפתיע, הוא הקושי להתרחק מהרגלים ממכרים אחרי שכבר רוכשים אותם. מה מושך אותנו בחזרה לדברים כמו סמים, טבק, אלכוהול או פורנוגרפיה, גם כשאנחנו יודעים שהם מזיקים לנו? כפי שאמרנו זה עתה, זה לא קורה משום שאנשים טיפשים או חלשים. יש הסבר מדעי לשאלה מדוע יש התמכרות, והכול מתחיל במוח.

המוח הוא תחנת הכוח של הגוף. הוא אחד הדברים החשובים ביותר שקובעים את הזהות שלכם. הוא מאפשר לכם לבחור מה תעשו ומה לא תעשו. בסופו של דבר, הוא מעצב את הזהות שלכם כבני אדם. לכן חשוב להגן עליו.

אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים שיזיקו למוח או יפגעו בו כולנו ודאי איבדנו כמה תאי מוח בין אם זה מנפילה קשה, מהתנגשות קסדות במשחק פוטבול, מרכיבה בדרך חתחתים על אופני הרים, או מבעיטה שחטפנו בפרצוף מצ'אק נוריס (שם של אמן לחימה ידוע)... בסדר, אולי לא מזה. הייתם מתים מזה...

אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר על נזקים מסוג כזה למוח. בתכנית הזאת נסקור נזק למוח מסוג אחר, מהסוג שבא מבפנים. בדומה לנזק שנגרם משימוש בדברים כמו סמים קשים. הבה נצלול לנושא, ונדבר עליו קצת יותר.

נפתח בזה שנחזור לגיל צעיר יותר בחייכם. היזכרו בימים שהייתם צעירים יותר, לפני שראיתם פורנוגרפיה כלשהי. האם הרגשתם שהיום שלכם הרוס אם לא יכולתם לצרוך פורנוגרפיה? הרגשתם עצבנות, אי נוחות, או חוסר יכולת להתרכז כי לא הצלחתם לראות את הסרטון ההוא ?לא, ודאי שלא.

חייכם התנהלו באופן נורמלי, כאנשים שלא צופים בפורנו. הצלחתם לחיות את חייכם בלי להקדיש לפורנוגרפיה שום מחשבה. אבל אז ניסיתם את זה, וכמו אדם שמעשן או שותה אלכוהול בפעם הראשונה, הגוף קיבל הלם.

צפייה בפורנוגרפיה משחררת חומרים כימיים של עונג, כמו דופמין, למה שמכונה "נתיב הגמול" של המוח, אותו נתיב שמתעורר כאשר אתם עושים משהו טוב שמשמח אתכם, כמו לבלות עם חברים, לאכול ארוחה שאתם אוהבים, או לעלות על רכבת הרים. ההבדל כאן הוא, שבהתנהגות מזיקה משתחררים חומרים כימיים בדרכים לא טבעיות ובכמויות לא בריאות.

בתחילה המוח שלכם לא היה מוכן למכת הכימיקלים הזאת, ולכן ודאי הרגשתם בחילה, התרגשות או הלם בחשיפה הראשונה שלכם. אך עם הזמן, כשהמשכתם לצרוך, הגוף התרגל כל כך לכמויות הכימיקלים המזיקות האלה, ולכן הוא החל לתבוע עוד ועוד ממה שהתחלתם לתת לו.

זה כמו מורגן ספרלוק, האיש שאכל מזון של מקדונלד'ס (רשת מזון מהיר של המבורגרים) במשך 30 יום בסרט התיעודי "לאכול בגדול". בתחילה הוא הרגיש רע מאוד, אבל אחרי זמן-מה הגוף שלו התרגל לכל השומן שהוא אכל, והתחיל להשתוקק לו ולדרוש אותו.

אם ביג-מק (מנה גדולה של המבורגר שמוזמנת באותה הרשת) יכול להיות תובעני, לא קשה לדמיין דפוס דומה עם דברים אחרים. כולל פורנוגרפיה. וזה מה שקורה. אנשים שלא נזקקו לפורנוגרפיה מתחילים לנסות אותה, ואז הם רוצים אותה ובסופו של דבר נזקקים לה.

אחת הסיבות העיקריות לכך שקשה מאוד להיגמל מהתמכרות, היא העובדה שהחיים לא מפסיקים להיות מאתגרים. כשאנחנו מתרגלים לברוח להתמכרות כדי להתמודד עם מצב קשה, כשקורה משהו שלילי או לא נעים, כמו אכזבה, מועקה או בדידות, אנחנו מאלפים את המוח, כמו כלבלב, לראות בסמים, באלכוהול, בפורנוגרפיה, לא משנה מה  -פיתרון.

ככל שחוזרים לחומר מזיק שוב ושוב, המוח מפתח סבילות (יכולת להכיל כמויות גדולות יותר של חומר) ותלות בהצפה הזאת של הכימיקלים, עד לשלב שבו המוח תובע כמות גדולה יותר, ולעתים קרובות יותר, רק כדי להרגיש נורמלי. וכך, ידידיי, פועלת התמכרות. היא תופסת פיקוד על הכמיהה הטבעית של המוח, ומתחילה להשתלט על החיים שלכם אט-אט, ובכך גוזלת מכם את החופש לקבל החלטות בעצמכם. לא טוב.

1. בדידות, שיעמום, עצבנות, תסכול, עייפות, בלבול.
2. אני זוכר את עצמי לפני צפייה בפורנוגרפיה, אך לא לפני אוננות ופנטנזיה. לפני שנחשפתי לפורנו הוא לא היה חסר לי, כי צפיתי בו בתוך הראש שלי. גם היום אני די מצליח להסתדר בלי פורנו, כי הדימיון שלי באמת מפותח. העניין הוא שיש הרגשה שאם נופלים אז כבר נראה פורנו ונהנה כבר עד הסוף. 
3. בדיעבד הוא בעיקר מעצים לי את כל התחושות מסעיף 1. קראתי בספר שעזר לי להפסיק לעשן, משל לסוג של פצע שיש משחה שאם מורחים עליו הוא נעלם, ומיד לאחר מכן מופיע שוב, רק גדול יותר, וכך כל פעם שמורחים.

באותו כיוון, אבל הרבה יותר מפורט ומומחש, אם כי בתחום העישון, יש את הסרטון (שעה ו-6 דקות..) של רובין היילי. לא יודע אם מותר לשים פה קישור ליוטיוב, או אם יש אותו במקום אחר. (יש לי במחשב אבל זה 340M).
הכלל, בסגנון שלו הוא: 
כשאני לא מכור - המוח שלי די רגוע (יחסית).
כשאני מכור - אני זקוק לעישון/סם/התמכרות, כדי להביא את המוח לאותו רמת רגיעה, שהלא מכור נמצא בה גם ללא העישון. ההתמכרות רק מכניסה לנו סוג של פטיש למוח, שדורש את העישון רק כדי שהוא יפסיק להרעיש. אם לא נותנים לו את מבוקשו למספיק זמן - אז הוא די נרדם ומפסיק להרעיש.
אתה באמת לא רוצה להעיר את הפטיש הזה לדפוק בראש שלך יותר ויותר חזק.

(הסרתי את הקישור ליוטיוב כי הוא בעייתי. תודה על ההבנה. סוד הכניעה)