קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'
קמתי המפגש היה נפלא עם הרבה תובנות, אחר כך שיחה עם חבר בזמן הנכון ובמקום הנכון כך אני מקווה
והלכתי לישון
לא נרדם שעה, שעתים בראש רצים המחשבות, איך אפשר להוסיף החלמה
הנשמה, תשחרר אתה כבר חייב לישון
והתאווה, שוב את מציקה את רואה שהוא כולו אש להבה איך הוא מציל את העולם
תאווה יקרה, אולי לא למדו אותך אבל בהחלמה דבר ראשון דואגים להחלמה שלך
נו באמת איזה ריכוז עצמי מטורף, תסתכלי על עצמך, מה עם עם ישראל אני לא מאמינה עליך
די תאווה תשחררי תני למנהל העולם לנהל כאן
ואני לא מצליח להרדם, הבן שלי מתעורר אני קם אליו נותן שרות, עדין לא מגיע לשלב של פעולות הפוכות
לבסוף נרדם
מתעורר בבוקר בשעה הרגילה, יש לי היום מטלה נוספת נסיעה מחוץ לעיר
ואז זה מתחיל בקטנה ממש
ב-שְׁמַע קולֵנוּ אני מתחיל את אסירויות התודה לאחר הבקשה מריבונו של עולם שישמור עלי עד תפילת המנחה ואז זה מגיע הרהור ראשון ממש בעמידה
חסד אלוקים עלי הוא עובר
מסיים את התפילה מתחיל את הלימוד היומי ואני מרגיש עייפות
חוזר הביתה מארגן את הילדים ויוצא לדרך
יש לי שעה נסיעה, מתחיל שיחה עם חבר מלאה החלמה הדדית, אני יודע שעוד מאט חבר נוסף יתקשר לעוד חיבור של החלמה ואכן ממשיך לשיחה השניה כולה החלמה
אני שם לב שאני לא ממש מאופס לא ממש מחובר ואני כבר אחרי 3 חיבורים נפלאים היום
אני צריך לעשות לפנות בכביש אני שם לב לבחורה שעומדת ברמזור לא מסתכל פעם נוספת אבל מרגיש שהחומה נסדקת ואחרי כמה דקות זה קורה שוב
מסיים את המטלה נכנס לרכב מתקשר לחבר ומשתף, אני לא לוגם אבל לא מאופס
אני מתחיל להבין, הלילה יצאתי מהסדר, במקום לישון בזמן אני פעלתי בלי להתייעץ, שכחתי שהתאווה יש לה סבלנות והיא צדיקה ממש אוספת לי מצוות לאורך כל הדרך
הולך למנחה, ושוב מנסה ללמוד והפעם כבר מנקר ,בחסד ה' עלי מסרתי את הלימוד לבורא העולם והצלחתי להחזיק ראש בדף האחרון
חוזר הביתה
כולם נחים
מבין שזה הזמן לכתוב בפורום, להזכיר לי לא לצאת מהסדר שעות השינה חשובות, הרי הם פותחים את אל תהי עכבר
אני פותח את המחשב
התאווה תבדוק רגע יוטיוב אולי יש משהו, כאילו יוטיוב זה הדבר הכי מחלים עבורי
הנשמה לא, ממש לא, תסגור את המחשב ותוותר על הפוסט
אולי אפילו לך לישון
די הוא מחלים קצת ללגום לא יזיק משיבה לה התאווה
אני עכשיו כותב די בסוף
מסיים וסוגר
שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֵת לְבֵיתוֹ, אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע.
וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמָצָא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מֻצַּעַת, מַלְאָךְ טוֹב אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כָּךְ שכך יהיה גם בשבת הבאה , וּמַלְאָךְ רַע עוֹנֶה אָמֵן