הלכתי עם ילדי לבחור תחפושת לפורים
נכנסנו לאולם היו שם תחפושות מכל הסוגים והמינים
שלחתי את המתוקים שיעשו סיבוב ויחזרו אם הצעות ואז נסגור למה מתחפש כל אחד
הם נעלמו לי בשניה בין שלל התחפושות אני מהרהר לרגע עם עצמי על היום שחלף ומתחיל להלך על פני שלל התחפושות לפתע אני שומע משהי קוראת בשמי, אני מסתכל לכיוון ממנו הגיע הקול זה מוזר אני רואה שם תחפושות של מכשפות אתם יודעים בגד שחור אף ושיניים עקומות התחפושת כאילו יורדת מהקולב ומתחילה ללכת לכיווני מושיטה לי יד מבקשת נדבה ובקול צרוד מצחקקת לכיווני מה לא אומרים שלום לידידה ותיקה פתאום נופל לי האסימון זו התאווה אין ספק תסתכל לה על העיניים, אני מפנה לה את הגב אני עסוק כרגע תנסי מחר, היא נעלבת אני שומע קול פיצוץ ואני רואה את התחפושת שמוטה לה על הריצפה, טוב אני ממשיך הלאה ושוב אני שומע את שמי מסתובב לקול אני רואה מלכת אסתר איזו אצילות איזו טוהר היא באה לפתוח את הפה ושוב אלו העיניים של התאווה, די אני רוצה לצעוק לה עופי ממני אבל אני חושב הרי אסור לי להילחם בה רק להיכנע כך לימדו אותי אני עוצם את עיני לרגע וכשאני פותח אותם אני רואה שהגיע אלי ליצן האמת לפי שחצאית זו ליצנית, היא מרימה את מקל הקסמים בידה, ומציירת מעגל גדול באוויר אחרי רגע זה נהפך למעגל זוהר בצבעי הקשת, וגם היא קוראת בשמי היי זו הנשמה איזה מזל שהגעת אני לוחש לה היא מושיטה לי את המעגל המצוייר ולוחשת לי כדי שתפתח אותו אני מחזיק אותו בידי מנסה לפתוח אותו ולא בדיוק מצליח הוא חזק, היא לוחשת לי תפתח עם חבר ואז נופל לי האסימון לפתוח מעגל עם חבר? אני שואל אותה כן אתה בשדה מוקשים, אני ממשיך ופיה מתעופפת לכיווני היי היא קוראת לי וזו שוב התאווה לא מניחה לי לרגע, אני עונה לה אני קצת עסוק את יודעת עם הילדים, די מה אתה לא זוכר שיצאת איתי פעם כשהיה לילד תור במרפאה וקצת איחרת אותו, נכון אני נזכר בעצב בימים עברו,ושוב אותו קול פיצוץ והיא נעלמת ושוב אני ממשיך והיא קופצת עלי, פעם בתחפושת של משה רבנו ופעם בתחפושת של סינית , פעם בפרצוף מחייך ופעם בפרצוף כועס, פעם בתחפושת של פירטית ופעם בתחפושת של שוטרת דבר והיפוכו.
וכל הזמן הליצנית הנשמה מלווה אותי ומגנה עלי, לא אל תחשבו לרגע שהיא מלחששת מילות כשפים להגנה הרי היא ליצנית לא מכשפה, וגם אתם יודעים מילות הקסם לא עוזרות מול התאווה אבל היא שולחת לי כל הזמן דברים קטנים מעגלים לפתוח, אסירויות תודה לכתוב, גם חוסרי אונים, ועוד מיני פעולות קטנות.
ואני תוהה לעצמי איך לא שמתי לב עד עכשיו שהתאווה יכולה לפשוט ולהחליף צורה בשניות ויכולה למשוך אותי בצדקותה וברשיעותה בעדינותה ובגסותה
