עבר עלי יום משוגע ממש
אפשר להגיד שכמעט מהרגע שפתחתי את עיני, סליחה כבר בסיום שחרית עוד שהאמן האחרון של הקדיש מהדהד באוזני ואני כולי מתאווה, לוגם לגימות (קטנות) ממש לא, לגימות גדולות ואפילו ענקיות
אני משתדל לפתוח מעגל עם חבר וכך בדרך כלל שומר אותי נקי בשעות העבודה והבוקר כלום.
החבר שולח הודעה יותר מאוחר מה נשמע ?
ואני לא עונה, הרי אני כרגע בדייט עם התאווה והנשמה נעלמה לה, הלו תראי פרצוף כלום השאירה את המגרש לשליטת הבלעדית של התאווה,
יותר מאוחר אכתוב לו 'כרגיל' מה זה אומר לבורא העולם פתרונים כרגע אני עסוק נא לא להפריע לי אני באמצע ממש לוגם ולוגם עובר מחבית אחת לשניה לוקח כוסית אם טעים מסמן אותה שיהיה לימים קשים שאז לא אצטרך לעבור חבית חבית אלא ארוץ ישר לחביות האיכותיות וכך אני ממש עובר ורושם בפנקס:
- חבית א מעולה
- ב' מגעילה
- ג' דוחה
- ד' רק אם אין משהו אחר
- ה' עסיסית
- ו' רק מהריח אתה בורח
- ז מדהימה
אוכל תוך כדי הלגימות חבל על הזמן אני צריך לעבור את כל החביות במזקקה אל תתבלבלו אני עובר רק על הויסקי המשובח בטעם האהוב עלי אני לא פוזל כרגע לטעמים אחרים אין זמן,
טוב חבר מתקשר אני לא עונה הרי הוא רוצה לדבר על התוכנית ואני לוגם אי אפשר כרגע הלוגם עסוק נא לא להפריע שכחתי להשאיר הודעה במשיבון ולשנות את הסטטוס בוואטס אפ
אחרי כמה דקות אני מתאפס וחוזר אליו תן לי 5 דקות וכולי אוזן
מסיים רץ למנחה ועולה לשיחה הטלפונית משתף שעשיתי הכל ממש הכל היום כל מה שידעתי שיכול למנוע ממני את מסע הלגימות לא השתמשתי בו היום פשוט עשיתי כלום בהחלמה
רק להיום כמובן ומסיים
ושוב רץ להמשיך את מסע הלגימות שלי אני רץ בעמוק מחבית אחת למשניה הפינקס כבר ספוג באלכוהול שנשפך עלי תוך כדי הלגימות, איזה מסור אני אני חושב כולי חדור מוטבציה מסתער על המשימה בלי להסתכל לצדדים.
בעבודה צריכים משהו דחוף אני עוצר אין לי ברירה הם באים אלי לחדר ולא נעים שיריחו את האלכוהול, הם עוד יבקשו איזה שוט קטן,
מסיים איתם וממשיך לרוץ במזקקה אני כבר רואה שאין סיכוי שאספיק יש לי 500 חביות יין בקושי סיימתי לטעום 80 והשעון רץ לא עושה לי שום הנחה עוד מעט צריך לצאת,
אני לא יכול לאחר לאשה ולילדים, זה לא כמו פעם כשהייתי מכור והייתי נשאר עוד דקה עם התאווה שהיתה נמשכת לעוד חצי שעה במצב הטוב היום אני אדם שונה,טוב כנראה לא אספיק היום את כל המזקק אז ננסה לסיים לפחות את ה-100 חביות האחרונות אני כבר באיחור של 2 דקות ביציאה רץ למכונית מתניעה מפעיל וויז לדעת בערך מתי אגיע ומתקשר לחבר.
לפני הטלפון אני מתכנן את מחר שוב להמשיך בדיקה של החביות בשאיפה לגמור עד יום א אז מחליפים את השומר של המזקקה והוא לא מכיר אותי ולא ייתן לי להיכנס אין לי הרבה זמן יש לי עוד יום וחצי ועם הספק של 100 חביות ביום לא בטוח שאסיים לבדוק חצי מהמזקקה וחבל אני יכול לפספס ויסקי משובח שלא נפל לי בחביות שבדקתי וזה יהיה בכיה לדורות ממש,
טוב הפנקס בכיס עטוף בניילון שלא יירטב ולא אוכל לקרא מה שכתבתי
ואני מתקשר
אחרי חמש דקות משהו כזה אני מרגיש סוג של שיחרור עוברות עוד כמה שניות ואני עוצר רגע בצד לוקח את המצית לא לא לעשן את הסגריה של סוף היום, אני לא מעשן, מה השתגעתם? מה אני מכור לסגריות?
ומצית את הפנקס אני רואה תוך כמה שניות את הלהבה עולה ומתחזקת מאדי האלכוהול והפנקס נעלם לו באש, שניה אחרי זה נכנס לוויז ומוחק את המיקום של המזקקה, כך לא אדע איך להגיע אליה, והכל אני עושה בלי שהחבר ירגיש, וממשיך לדבר איתו שיחה נפלאה על החלמה ומפוקחות.
מסיים את השיחה היה מדהים ממש קבענו גם למחר.
אני יוצא מהמכונית וחושב לעצמי איפה היתה הנשמה כל היום לעזאזל, מה השאירה אותי לבד עם התאווה מה קורה לה היא הזדקנה? איך היא עשתה לי את זה בלי קרב לוותר לה להפסיד הפסד טכני אני לא מבין
לֶאֱלֹקים פִּתְרוֹנִים
והיא נשמע כאילו עכשיו התעוררה, ואומרת לי איפה הייתי יא חתיכת חוצפן, מרוכז בעצמך, איפה אני הייתי בא תראה:
- בבוקר מפגש וידאו במקום שלושת רבעי השעה היום הייתי רק שעה
- חבר חדש התקשר שיחה של 35 דקות
- הקבוצה הטלפונית כשעה וחמישה
- ושוב חבר חדש שיחה של משהו כמו 45 דקות
- אסירויות תודה 3 פעמים היום
ואיפה אני הייתי ?! החוצפן שואל משכתי אותו לאורך כל היום, והוא שואל איפה אני הייתי?
יש לזה ריח של כפיות תודה ובכל זאת היא מחייכת באהבה ואומרת סלחתי