שלום חברים.
איבדתי הכל, את השמחה, תקווה, אושר, שלווה, ביטחון עצמי, אמונה עצמית, קשר עם הכוח עליון שלי.
אבל הכי גרוע, איבדתי את הנקיון שלי.
כבר תקופה שאני מתעצל ולא עובד את הצעדים. אני לא קורא בספרי ההחלמה, ולא מקשיב למסרים מוקלטים של חברים וותיקים. אני לא כותב. עושה טלפונים, אך לא מספיק. הולך לקבוצה פעם בשבוע, אבל אני חייב יותר.
ואני לא מדבר עם הספונסר שלי אף פעם.
אני מכיר את התוכנית של 12 הצעדים די טוב, כולל ההיסטוריה שלה והרבה יותר. אני קראתי את הספר הלבן והגדול לא פעם. ואני כבר בצעד 9.
אני אברך די רציני המלא ביראת שמיים. אני מקריב המון כדי ללמוד תורה. הרבה מתיעצים איתי בכל מיני נושאים . יש לי הרב תחביבים, וכשרונות. אני צייר לא רע בככל, מנגן בסדר גמור, וחורש ידע מכל סוג בעיקר רפואה.
עצם זה שאני דובר שני שפות, מקנה לי אפשרות לרכוש ידע רב משני עולמות.
ולמה אני אומר את כל זה ? כי כל זה לא עמד לי היום בשעה שצפיתי בפורנו ואוננתי.
ידעתי שהמוח שלי מפריש דופמין כמו שהוא בחיים לא הפריש בשביל ריגוש זמני. ידעתי שאני אתחרט על זה, ידעתי שטלפון, ירידה על ברכיי, קריאה, כתיבה, תשחרר אותי מהאובססיה. הייתי נורא רעב, והייתי צריך להתפנות, ידעתי שאני אשנא את עצמי אח"כ. אבל שום דבר לא זז. אני חסר אונים מול התאווה. ואני תמיד אהיה השבוי שלו.
ידעתי שלא צפיתי בסרטי פורנו יותר מ 7 חודשים. אבל מה אני אמור לעשות, שבעה חודשים לא הייתי לבד בבית עם מחשב בלי חסימה. מי יודע מתי הזדמנות כזאת תשוב לי.
אני הבטחתי לעצמי שלא משנה מה אני עושה מינית, אני תמיד אוהב את עצמי, ואני מסרב להתבייש במי שאני, "סקסוליסט". אבל אני חייב להודות שכרגע אני מעדיף להיות כל בן אדם אחר שיסכים להתחלף איתי.
אני מוכן לוותר על הכול כדי שלא יהיה לי את הפיגור שלי. ואני מתבייש ליכתוב כאן שנפלתי, ואני מתבייש להתקשר לספונסר שלי. בא לי לשקר לכולם שאני נקי, אבל הכאב גדול מידי בשביל להסתיר.
היום חשבתי לעצמי על כל הסבל שאישתי סובלת ממני, היא בטח מעדיפה שאקפוץ מאיזה גג. אני מעדיף ליזרוק את עצמי מאיזה גג, אחרי כל מה שאני דופק את עצמי. ואני חייב להודות שאלה מחשבות חדשות שעוד לא היו לי.
אני יודע שאני אהיה הסבא הזה שהנכדים שלו מתביישים ממנו כי הוא עוד חושב שכל בחורה דלוקה עליו.
בקיצור, נימאס לי להיות אופטימי, ולשחק אותה איזה מבין בהתמכרויות, בתוכנית. ונימאס לי להיות האחד הזה שמספר שאין לו אובססיה למין (ולא היה לי), ואז הוא נופל עמוק יותר מאי פעם. נימאס לי לחזק חברים שמתמודדים עם התאווה והבעיות שלהם בזמן שאני חולה ורקוב.
אני חוזר להתחלה. אני מתחיל להציג את ימי הנקיון שלי. ואתחיל לעבוד צעדים, וליקרוא שוב. איך אומרים "אם תעשה מה שעשית, תקבל מה שקיבלת".
די אין לי כוח ליבכות עוד. אני מרגיש שאלוקים שונא אותי חלילה, אבל מצד שני אני מרגיש שאני כועס עליו, אני לא יודע אפילו באיזה זכות.
הספונסר שלי תמיד אמר לי כשנפלתי שאיבדתי את הנקיות, לא את ההחלמה. הפעם ניראה לי שאיבדתי גם את ההחלמה. ודווקא לאחרונה הוא אמר לי שניכר שאני עובד תוכנית חזקה. הלואי.
בקיצור, מתוך בור היאוש והשינאה עצמית אני קורא אילך ה'. תעשה בשבילי משהו. לא יודע מה. תעזור לי.
אני טובע, ואין לי כוח להתחיל שוב.