תהיתי האם מה שאני רוצה לכתוב כאן שייך לפורום של העצות והטיפים אבל דומני שהמקום של מה שאני רוצה לכתוב הוא כאן.

במסע ההחלמה שלי אני עובד בשתי ערוצים.

ערוץ ראשון הוא האתר שהוא מעיין מעטפת חיצונית שנותנת לי כלים, שפה, תמיכה ויעד ששומר אותי ממוקד לטווח ארוך בין אם זה ה-90 יום או המייל היומי/ המדריך או הפורום הזה.

ערוץ שני הוא העבודה שלי שבעצם נוצרת/ נולדת מתוך המעטפת הזאת. עולם התובנות האישיות שעולה וצף מתוך התהליך. אני חושב שהדבר הראשון שהשתנה הוא שהבנתי שאני לא רוצה רק להפסיק (שאת זה הצלחתי בזמנו לטווחים ארוכים מאוד) אלא להחלים, לרפא את הכאב. לא שלא ידעתי את זה קודם... אבל הכלים של האתר עזרו לי להבין ולהבהיר לעצמי היטב שהמטרה היא לא להפסיק את הסממנים של ההתמכרות. אלא לטפל בשורש. 
החלטתי שאני מנסה להיות קשוב לזמנים בהם אני מרגיש כאב/ חולשה/ קושי אפילו אם הם הקטנים ביותר.
שימת הלב עשתה לי טוב. והפלא הוא שאפילו לא הרגשתי שאני כל כך צריך לטפל במקום שחש חולשה. עצם ההכרה בו עזרה לי למקד אותו.
לדבר הזה שמעתי שקוראים "מכסה לסיר" זה כלי שעוזר לגלות תלמי"ם - תגובה לא מודעת. בשבילי עצם שימת הלב ביום יום פשוט לרשום לעצמי איפה חוויתי כאב, חולשה, בדידות ובעקבות מה... בין אם זה בנסיעה באוטובוס, באמצע שיעור, תוך כדי הליכה ברחוב הביאה לי מזור. שיש בי מקומות חלשים ביום יום שלפעמים קשורים להתמכרות ולפעמים לא ואני יכול לתת להם מקום.
הדבר השני שעזר לי אחרי שגיליתי את התלמי"ם היה מה שלימדו אותי להפוך את הקושי לבקשה.
ההתמרה הזאת של להעביר את הכעס, השנאה והתיעוב ממקום של האשמה ותסכול, למקום של עדינות, של אמונה, מקום שיש בו תקווה והכרה בצורך שלי בעזרה. גם אם לעיתים הוא כואב וחשוך. עדיין יש בו מזור ומשהו שמרפא. עצם היכולת להתפלל את הקושי.

אני מבקש להביא דוגמא שעזרה לי עוזרת לי כאשר אני מרגיש כאב. המילים של רק להיום עוזרים לי:
היום ורק להיום
הרגע ורק להרגע.
אני מבקש שתעזור לי.
קשה לי. כואב לי.
אני מאמין בך שאתה יכול לעזור לי.
להאמין שיש בי יופי, שיש בי מקום טוב.
אני מבקש להאמין בך שאתה נמצא איתי.
גם שאני לבד.
אני מאמין שנתת לי חופש ויכולת לבחור.
עזור לי להאמין בעצמי להאמין שאתה עוזר לי
גם אם אני מרגיש לבד.

(בראש זה יכול לקרות תוך 4 שניות זה מרגיש ארוך יותר כאשר אתה כותב זאת)

אלה כלים שעוזרים לי לבינתיים במסע שלי.
בהצלחה חברים יקרים.

תודה 'בעטליר' יקר
רגשת אותי מאד.

שנזכה לריקוד הגואל בקרוב. אמן.

מעניין מאוד.
 אשמח לשמוע עוד דוגמאות.
תודה!

צר לי שאני מגיב כל כך מאוחר אין לי ברוב השבוע גישה וזמן נוחים לשימוש באינטרנט.

האמת היא שמן הראוי להביא דבר בשם אומרו את הכלים למדתי מהרב/ ד"ר יצחק מנדלבאום.

בקשר לדוגמאות נוספות... אני מרגיש כרגע שאין לי בשלוף (השבוע אני שם דגש על דברים קצת אחרים).

אבל את התנועה של התפילה של ההפיכה של הקושי לבקשה אני כן יכול להסביר קצת.

זה קורה מדברים קטנים, אבל שמורידים לך את המצב רוח לגמרי. סתם מישהו שלא כל כך רואה אותך... בין אם זה בשיחה בין חברים שלא כל כך מתייחסים עליך בין אם זה בשיעור שמעביר השיעור לא כל כך שם לב לאף אחד או סתם עומס כללי מהיום יום שנופל עליך כשאתה יושב באוטובוס בסוף יום מייגע ועוד ועוד...

ברגע הזה שמרגיש לי שנמאס לי ואין לי כוח, ואני מתחיל להרגיש כאב, מתחיל להרגיש כעס, להרגיש שנאה וזעם על עצמי על העולם ובו בזמן מתעצמת התחושה של חוסר האונים, של החולשה, רפיון, עייפות שרק מעצימים את הכעס.

ברגע הזה אני מרגיש שיש לי שניה של איזה חלון הזדמנויות, שניה שבה אני יכול לעצור לעצום עיניים- ולהיפתח...
לזהות שמאחורי השנאה והזעם (שלפעמים הם מוצדקים במידת מה) יש בקשה, יש תפילה... להכלה, לרחמים, לאהבה.

במקום הזה אני יכול להתפלל אפילו אם זה רק לרגע. רק לשנייה.
ובשניה הזאת קוראת ההתמרה הזאת. וכשהיא יוצאת לפעמים זה מרגיש כמעט כמו לידה.
לעבור "משבר" בשביל להיפתח למשהו חדש.

מקווה שהצלחתי להסביר קצת.

לילה אור