חחח אולי אם תרצו נעשה לעצמנו קבוצה טלפונית קטנה כל יום ככה שלושתנו. פשוט כשיש לנו את אותם ימי נקיון זה הרבה יותר מחבר ועוזר, ככה נראה לי..

גם אני בתקופה לא קלה, 
הרצון כאילו נרדם לו בדרך....

אם אתם מתכוונים לפעול יחדיו קחו אותי בחשבון

זה רעיון טוב, לעשות קבוצה טלפונית שבה כל אחד משתף דקה על השעון, בכל יום בשעה קבועה. זה דורש 5 דקות ומציאותי לעמוד בזה.

אבל למרות הפתיח, אני לא בטוח שכרגע אני יכול להתחייב לזה, אולי בעתיד..
אם תעשו כזאת קבוצה אני חושב שאצטרף בימים שאוכל.

אני חושב שזה ממש יעזור אפילו כמו שאמרת 5 דקות כל יום רק לעלות לשתף לחזק קצת אחד את השני ולהמשיך את היום.
אם אתם רוצים אפשר להשתמש בקו של שמור עיניך עם אותה סיסמה והכל. (מקווה שזה בסדר). בכל מקרה אני בעד אם אתם גם בעד בואו ננסה 

פשוט שמח כתב:

פשוט שמח, גם אני הייתי ככה לפני כמה ימים, אבל בחסד אלוקים דיברתי עם חברים וזה השתנה, זה יכול להשתנות גם לך.

נחמן נתן כתב on 06 יוני 2017 19:26:

גם אני דיברתי כבר עם חברים, 
אתה יודע אצלי התאווה בתקופה של גאות, אחרי תקופה ארוכה של שפל, שנפלתי בסופה, התחילה הגאות,

לקחתי מצופים, (חברים יקרים, אתם לא באמת רק גומי מנופח באוויר) מקווה לא לטבוע, 
משתדל לעשות מה שאפשר..... ה' ית' עוד יוציא אותי מזה, אני לא דואג,
לכל גאות יש שפל....

שלום חברים, בגלל בעיה טכנית קשורה לסינון של המחשב והפלאפון שלי לא יכולתי לכתוב בחודש וחצי האחרון. 
הנה תמצות של מה שהיה:
נקי 20 ימים!
נפלתי, מתבוסס בבוץ כמה ימים.
קמתי!
נפלתי... נפלתי.. נפלתי..

קמתי.
והכי חשוב: הצטרפתי לקבוצה הטלפונית שיש בכל יום ב1 וחצי.

ברוך השב, 
כואבים איתך בנפילות,
שמח ( מקווה שאיתך) בקימה ובחזרה

בהצלחה לנו

מילה אחת, כל הכבוד שהתחברת לקבוצה טלפונית, תמשיך איתנו, ויד ביד נתקדם.

בחודשיים האחרונים נפלתי בממוצע פעם בשבוע.

מרשה לעצמי לצטט את עצמי מהפוסט הראשון שלי בשרשור הזה:
"אין לי דרישות כלפי הקב"ה, תהא עבודתי אשר תהא הנני כאן. בין אם אזכה לשליטה גבוהה יותר על יצרי ובין אם לשליטה נמוכה יותר".

אני צריך לעבוד על 12 הצעדים ברצינות גבוהה יותר, וביחד עם זאת לחזור גם לכלים הישנים כמו לכתוב בפורום.
אני צריך לחזור אליכם, לחזור להיות אתכם שוב ולא לבד.

כנות ועקשנות,
 ואנחנו בטוח נהנה משהותך כאן עימנו

נפלתי הלילה והבוקר נפילות כואבות.

אני מכור באופן וודאי, חולה ואובססיבי, ומעל לכל - מחרתיים אני הולך לשכוח את זה.

אתמול אמרתי לעצמי שזה לא מציאותי שאלך לסליחות בלילה כי זה יגרום לי להיות עייף מידי למחרת.
ומה מצאתי את עצמי עושה בדיוק ב12 ועשרים? כן, ניחשתם נכון - נופל. מייד אחרי הנפילה נכנסתי לחדר ואשתי שאלה אותי איפה הייתי. "נרדמתי על הספה" אני משקר. "מעניין חשבתי ששמעתי קולות, היא תוהה. 

רצתי לסליחות להספיק את הסוף, ועכשיו גם יש לי על מה לבקש סליחה...
בסוף הסליחות הרב אומר לי שבוע טוב ושנה טובה, והחזרתי לו איחולים בצורה מאולצת למדי. אני מבולבל וקצת סהרורי. נכנס לאוטו ומחפש בצורה נואשת תאווה ברחובות ולא מוצא.
חוזר הביתה מדבר עם אשתי והולך לישון.

קם בבוקר, ומיד מרגיש שאצטרך לשלם את המס ליצר גם הבוקר. שם את הילדים בגנים ומתפלל. רוצה ליפול בשירותים של בית הכנסת אבל (שלא כמו בפעם הקודמת שהייתי בסיטואציה דומה) מצליח לוותר על המעשה הנאצל.

מגיע הביתה, אשתי מצוברחת והתינוק בוכה. אני יודע מראש שאפסיד הבוקר במלחמה אז בוא נגמור עם זה מהר ולא נמרח את זה. - הולך לשירותים ונופל ב5 דקות, תוך כדי הצרחות העזות של התינוק.

רשמתי את הדברים כעצתו של החבר ישורון, כי אני יודע שאם לא ארשום אז אשכח את זה כאמור מחרתיים.

חושב שאלך היום לקבוצה, זה כנראה הדבר הכי הגיוני לעשות.

בעזרת ה' יהיה טוב.

ראשית כל! כל הכבוד על הכנות, זו הדרך להחלמה.
מה הלאה?
שאל את עצמך!
האם הפסקת להזין את הכפייתיות בכל צורה שהיא?
האם הפסקת להזין את התאווה דרך העיניים? דרך הפנטזיות? דרך המחשבות?
האם הפסקת לחיות באופן תמידי אך ורק בתוך הראש שלך? כלומר האם אתה שומר על המחשבות והמאבקים שלך בסוד?
איך אתה מתמודד עם הדברים שמחוץ לעצמך?
תערוך רשימה של צורות שונות של כפייתיות שאתה מזהה בעצמך.
תרשום על פנקס מהם צורות השימוש שלך.
תרשום על פנקס מהם הטריגרים הקשים ביותר שלך.
תרשום על פנקס במה אתה נעזר כדי להפסיק את הכפיתיות שלך?
תחשוב לעצמך מה אתה מוכן לעשות כדי לזכות במפוכחות מינית?
ולסיום
אוהבים אותך בכל מצב.
אלהים לא דורש ממך יותר ממה שאתה מסוגל לעשות ברגע הבא.
בהצלחה.

מתרגש על הנכונות ללכת לקבוצה, זה המהלך הכי נכון, אוהבים אותך.

כואב, מבין כל כך, ועדיין מלא תקווה איתך ביחד
כנות ועקשנות