אז והיום...
אז.... אז בעבר הלא רחוק זה היה נראה ככה
סעודת שבת אצל חמי נגמרה ועכשו זה מתחיל אני לאישתי: את יכולה להשאר פה אני ילך לנוח בבית ויבוא לקחת אותך אלרי שבת... לא בעצם בואי איתי וננוח בבית.. בעצם את תשארי ויהיה בסדר אני ילך לבד ואת תהני עם המשפחה שלך את יודעת מה בואי תשארי בואי תשארי בואי תשארי טוב תשארי אני הולך גוט שאבעס (בין לבין משפטים מבולבלים ממנה לא בטוחה מה אני רוצה ממנה)
אני יוצא לבית וכל הדרך השבוע אני לא השבוע אני יהיה חזק אני רק הולך לנוח ואני ילך למחה ואלר כך למעריב ובהרגשה יודע שזה חסר סיכוי כן אני עדיין זוכר את הקוד של הפילטר רגע איפה המחשב בכלל אה זה לא בעיה אני ימצא אותו אם לא יש לי את הטלפון אבל רגע בשביל מה אני הולך הביתה אם לא בשביל מחשב עם מסך גדול שלפחות יהיה מושלם עוד לפני שאני פותח את הדלת אני כבר יודע שהמלחמה אבודה....
נכנס בדלת נוהל בשתי מנעולים שאף אחד לא בטעות יפתיע אותי כושל בחצי השלמה לכיוון המחשב (לא אני לא רוצה אני לא רוצה אני זוכר את ההרגשה הזיפתית משבוע שעבר וזה שלפניו וזה שלפני פניו... אבל זה חזק ממני) זהו אני כבר בפנים זה כבר אבוד עכשו אני משעובד לזה אין לי סיכוי זה יקרה פעם אחת ואז שוב הסתכל עצמי במראה בתיסכול איך זה שוב קרה לי נכנס למיטה מתוסכל מתעורר עם צאת השבת זהו עכשו אני צריך למהר אבל רגע רק עוד מבט אחד לא כן לא כן לא כן בסדר רק דקה אחת... זהו נתקעתי עכשו עוד חצי שעה הלכה... טוב גמרתי אני מרגיש דפוק מאוכזב מעצמי איך עשיתי את זה לעצמי איך אני עושה את זה למשפחה שלי...
ואז ברגש של לעשות משו טוב אני מארגן קצת את הבית במהירות אישתי מחכה לי אני כבר גם ככה יחסית מאחר אבל אני גם צריך תרוץ טוב  שוטף את הכלים מליל שבתוא רץ ומרגיש הכי דפוק בעולם עם חצי תרוץ עלוב

עכשו ממש לפני כמה שעות... היום
אחרי הסעוד ה או אפילו לפני
אני לאישתי היום אם את רוצה אנחנו יכולים להשאר אצל ההורים שלך..( היא כבר יודעת)
היא:אתה בטוח?
אני: כן זה בסדר אני השאר אתכם וילך ישר למנחה..
נשארתי הלכתי למנחה בדרך אני חושב ואומר לאלוקים אני לבד לא יכול אני יבקש וימסור את זה בידיים שלך בבקשה תתן לי את המתנה הזאת ואני הולך לבית כנסת ( לא אני לא הולך עכשו הביתה!)
אחרי מנחה סעודה שלישית ערבית אני הולך הביתה לקחת את הרכב לאסוף את אישתי
בדרך אני חושב אני רק נכנס לוקח מפתח ועף אחר כך אני יכול להוריד את הכובע החליפה ואני עף
נכנסתי הביתה ואני נזכר בהכל ואז אמרתי לעצמי אני אומר תפילת צעד שלוש מוסר לאךוקים ואני הולך לשטוף כלים ולארגן את הבית הפתעה לאישתי ... ולא בגלל שאני מרגיש זבל רק בגלל שמגיעה לה לאישתי שמקבלת אותי עם כל החסרונות שלי ועושה הכל בבית מגיעה לה להגיע לבית מסודר...
זה בשבילי היה חוויה מתקנת אלוקים היה איתי אחרת (באתי לכתוב נראה לי) אני יודע שאין לי סיכוי!!!
דרך אגב זה הפעם הראשונה מאז שהגעתי להחלמה שאני מעיז להכניס את עצמי לסיטואציה הזאת... לא העזתי עד עכשו וגם עכשו אני לא מעיז רק אם אלוקים ירחם עליי יש לי סיכוי

לפעמים זה כל כך ברור שאני שוכח שאני צריך לומר

*אסירות תודה לאבא אוהב שמוליך אותי בדרך הזאת*

מדהים.
עברתי כעת על היומן שלך. מרגש מאוד לראות את הניסים הגלוים האלו קורים - אם אנחנו רק נותנים לו.

מרגש מאוד, מזדהה עם התחושות האלו,
ולדעתי צריכים לכל החיים לזכור את הלבד הזה לאיפוה זה מוביל אותנו, המון הצלחה והחלמה בהמשך הדרך.

אהבתי לקרוא את ההבדל בין שטיפת כלים במחלה לבין שטיפת כלים בהחלמה... אפשר לשטוף כלים בגלל רגשות אשמה, מתוך ניסיון לשטוף את עצמנו, ואפשר לשטוף כלים מתוך שירות ונתינה, בהרגשה טובה.

תודה ששיתפת אותנו בתהליך שלך, תמשיך להתקדם ותמשיך להיות חלק מהמקום הנפלא הזה.

אז זהו אני יושב על הכרוסה עוד יום עבר אני מרגיש מותש יומיים שאני לא יושן נורמלי הבת שלי עם חום והוא עושה סרנדות לתוך הלילה ואז לתול הבוקר העבוד כרגיל לא מבינים למה אני נעלם כשהכי זקוקים לי קניתי אוטו ביומיים הגעתי לאסוף אותו באיחור למוחרת תיכננתי ללכת למשרד הרישומ המקומי להעביר בעלות אבל לעשות את זה הייתי צריך ללכת בשושו כי אישתי מסכנה בבית עם שתי ילדים צורחים בכל כוחם אז כן הלכתי בדרך מהעבודה לבית  למזלי זה לקח דק הבוקר קיבלתי טקסט שאולי הטיסה המתוכננת שלי לא תוכל לצאת לפועל בגלל מזג אויר סוער בדרך ככה שאני צריך אולי לבטל את התוכניות שלי לשבוע הקרוב
בקיצור זה תמצית שמאוד לא משקפת עד כמה לחץ יש לי על הראש ואני לוקח את הזמן להבין מה ולמה מה פחד מה עייפות מפחד שמגיע מהעייפות מה פחד אמיתי מהקרה למסירת החיים שלי לאלוקים עם מסרתי לו את חיי אז מה הבעיה בכל מה שקורה או לא קורה אם קורה טוב אם לא קורה גם טוב 
למה זה עדיין מנהל אותי בצורה כזאת שאני מרגיש מותש לא רק פיזית גם נפשית כבד כמו פיל 
האמת שאני קורא את הכותרת שנתתי לשרשור הזה רק להיום לחיות את ההווה מחר עוד לא פה מה לי דואג ממנו מחר נראה לא היום אז היום אני צריך להשתחרר מכל מה שקשור למחר 
(אני כותב מה שעובר לי בראש אז מקווה שהסלט יצא טוב)

אלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי 
וא התבונה להבחין בין השניים 

אתה עושה דרך מציונת,
רק לכתוב אוהבים, ותמשיך איתנו.

ליש סיכוי 
יש סרט שניקרא נפלאות התבונה שממש מזכיר את הסיפור שלך
וגם יכול לתת עוד כלים להתמודד ביום יום
ויש גם ספר לחובבי הספרים לא קראתי את הספר 

מסתבר שוב שזה עובד
לפני שבועיים בערך הגעתי למסקנה שיש לי את האפשרות מבחינת הזמן לטוס לחתונה של אחותי והתחלתי להתעייץ האם זה הדבר הנכון לי עכשו(מאז שהגעתי לתוכנית אני משתדל לקבל החלטות רק אחרי שאני מתייעץ זה שינה לי את החיים) הגיע יום חמישי החלטתי בהתייעצות שכן אני יטוס ל 6 ימים זאת אומרת ממתי שאני יוצא עד שאני חוזר ומדובר בדרך ארוכה יומיים וחצי בדרך ולטוס עם תינוקת בת שנה, כן אני עם תינוקת בת שנה... יום שישי הזמנתי כרטיסים ליום רביעי... יום שלישי אני מקבל טקסט מחברת התעופה שהטיסה עלולה להדחות עקב מזג אויר קשה שצפוי למחרת שאני יהיה ערוך 
טוב נסיתי להתקשר לסוכן הוא שלח אותי לחברת תעופה והם חזרה אליו החלטתי שאני מוסר את זה לאלוקים ועושה את שאני יכול ולחיות רק להיום והיום עשיתי את מה שאני יכול וכנראה שאני ידע רק למוחרת עם אני טס...
בלילה אחרי תפילת השלווה ותפילת צעד 3 ישנתי רוב הלילה בשלווה נרדמתי מיד רק בהשוואה לעבר שבקושי הייתי ישן שעה בלילה לפני הטיסה   בבוקר קמתי הלכתי לעבודה לשעה ואז כבר קיבלתי הודעה שהטיסה שלי תיהיה בסדר חזרתי הביתה יצאתי רגוע לשדה פתחתי מעגל עם חבר הדרך כמובן הייתה עם נסיונת אבל מכיוון שאני יודעתי שאני לסר אונים מול זה נאלצתי לוותר עליהם ולא להתעסק איתם בכלל זאת אומרת ישב לפני מישו שראה סרט וזה כבר היה לקראת הנחיתה האחרונה סרט שלא עושה לי טוב בלשון המעטה מיד בראש תפילת השלווה ואני מדבר עם אלוקים ואומר לו אני לא יכול מול זה כי אני ילחם בזה וזה חזק ממני וזה ינצח אותי לכן אני עושה עכשו פעולה ומוסר את זה לאלוקים... והיו עוד נסיונת לכל אורך הדרך אבל לא לא עמדתי בהם בגבורה... כי אני חסר אונים לכן המעשה שאני עושה זה לוותר ולמסור לקל 
הגעתי לארץ רגוע וזה נס טיסה ארוכה בדרך כלל אצלי מלווה בחוסר שלווה ובריחה מתמדת מתי שאני רק יכול והפעם ממתי שחשבתי על זה עד עכשו רגוע וזה כולל את הדרך חזור הכל עם מעגלים במקומוץ רגישים יותר אני מתעצל לכתוב הכל אבל בסופו של יום זה עובד 

אני פה חזרה בבית בעבודה נקי שפוי ומפוכח זה לא מובן מאליו אני כל יום אומר אסירות תודה על הנקיות וזה לא אותו דבר כי הנקיות של היום זה לא הנקיות של אתמול זה התמודדות אחרת זה ויתורים אחרים זה אומנם הודעה באותו חוסר אונים אבל ממקום אחר

הייתי חייב לשתף למרות הכתיבה הלא מוצלחת 
תודה לכל החברים שאיתי בדרך בלעדי אלוקים לא הייתי עושה את זה אבל בלי העזרה שלכם לא בטוח שהיה לי נכנות למצוא את אלוקים 

לא פשוט הדרך שעשית כדיי לשמח חתן וכלה .
כך ה' ישמח אותך גם .
אוהבים אותך. 

החלק המעניין שכל עוד זכרתי להוריד את הראש הדרך הייתה דיי פשוטה... כל עוד אני לא הייתי המנהל וידעתי בידיים של מי מסרתי את חיי הדרך הייתה פשוטה וזה ממש כך אין לי מושג איך כמה ולמה אבל זה עובד

שיתוף יפה, שמח על הדרך שלך, תמשיך ותתחזק.

ביום שלישי בבוקר הייתי סחוט היה ל י שעון מעורר מכוון לבוקר ולידו יש לי שעון רדיו דיגטלי השעון המעורר צלצל בבוקר ואני משום מה התחלתי לדפוק על השעון הדיגטלי מנסה להפסיק את הצילצול מכל כיוון ללא הצלחה עד שאישתי אומרת לי תכבה כבר את השעון מעורר נו כבר ואני בשלי מנסה לכבות את הרעש במקום הלא נכון עד שהיא קמה לקחה את השעון וכיבתה אותו...
רק אחר כך בהמשך היום קלטתי מה בכלל קרה...

היום קלטתי כמה הייתי כזה במחלה היה לי בעיה רעש משו מפריע לי מציק לי מכאיב לי גומר אותי אבל אני מנסה ללחוץ על הכל רק לו במקום הנכון מנסים לעזור לי להגיד לי הנה פה תעשה ככה תעשה ככה ואני ממשיך לדפוק לא מבין למה אין לי שקט ואין לי שלווה 

אסירות תודה לאלוקים שהיום אני כבר שומע מקשיב ומנסה לקבל את ההכוונה...

השקט שאחרי הסערה

אז זהו הייתי בסליחות 

כן סליחות הדבר הזה שכל השנה אני מעדיף להתעלם מקיומו מצד אחד ומצד שני מחכה לו...

השנה האמת די התעלמתי אבל זה בכל אופן הגיע אני עומד בבית כנסת ברגשות מעורבים לא בטוח מה אני עושה פה מפחד שכל המילים שבשנים עברו גרמו לקישקעס שלי להתהפך מה אני עושה איתם השנה? 
אז נכון השנה לא הגעתי לבית כנסת מבואס מאוד שנה שנכשלתי לחלוטין מול התאווה 
ולא נלחמתי בראש מהרגע הראשון שהשנה לפחות ביום הראשון של סליחות אני לא יפעל שוב על התאווה בידיעה שעוד באותו ערב זה יקרה... כי אני כבר למדתי להכיר במסלול הידוע לי מראש...
השנה היה לי זמן לראות את עצמי משוחרר אבל עדיין לא מוכן לכל המילים שאני עדיין לא בטוח עם הם מפחידים או רק עניין טכני שעושים כל שנה
אז נכון המילים נראים לי לפעמים מפחידים אבל אולי אני לא יודע לקרוא את המפה נכון...

אז להיום החלטתי שאני נהנה מהעובדה שהראש שלי לא עסוק בתאווה והיה לי קצת שיחרור משנים עברו... והמילים אני יגיד אותם ויהיה שם אבל להיום לא ממש ישקיע בתוכן כל עוד אני לא מרגיש מוכן להתמודד עם זה 

לבנתיים רק להיום אני אסיר תודה לאלוקים על כל אותם ימים שקיבלתי את מתנת הניקיון ואבקש רק להיום עוד יום נקי(בראש אני כבר חושב לבקש שנה נקיה ונזכר ברעל שזה בשבילי לכן התמקד בהיום גם במחיר של להפסיד את היום הזה)

אסירות תודה על המושג שלמדתי לחיות אותו רק להיום

זה נכון מאוד . למדתי להפנים את המילה הזאת רק להיום . לדעתי בלי זה לא ההיתי יכול להגיע רק להיום ל 89 תודה לה' יתברך.