יש משהו בחולשה הגופנית שבאה בעקבות הצום ששולחת אותי ישר לתאווה.
פתאום נראה לי שאולי בסרטון הזה ביוטיוב יש פתרון לתחושת הרעב והעייפות שלי היום.
אז הנה אני כאן . רק להיום, משתף אותך במה שעובר עלי רק להיום.
וזה עוזר באורח פלא, פתאום הסרטון כבר לא נראה כפתרון, פתאום הרעב גם לא כלכך מציק. איך זה עובד אני לא יודע, אולי זה היציאה מריכוז עצמי, אולי ההרגשה שאני כבר לא לבד , אבל זה עובד. רק להיום. וזה העיקר.
וכשאני יוצא מהאובססיה למלא את החלל שבקרבי בעזרת תאווה, פתאום אני מגלה שתכננתי לעשות כמה דברים היום ושוב הפחד מזדחל ושוב רוצה לברוח, לא תכננתי לסיים שס או לחצות את אפריקה על קורקינט, לא היום. מדובר סה"כ בטלפון לאחי לאחל מזל טוב. ממה אני מפחד? אין לי מושג, אולי זה מעלה בי הרהורים על היחסים בנינו שהייתי רוצה שיהיו משמעותיים יותר. ומשהו בתוכי אומר לי"למה אתה צריך את ההתמודדות הזאת? יש המון דברים באינטרנט שפותרים את הבעיה הספציפית שלך בצורה קלה יותר ומהירה יותר , וכשאני כותב את זה זה אפילו נשמע לי מאוד משכנע. אבל אז אני נזכר בכאב, ברעידות, בייסורים שעברו עלי מהפתרונות הקלים ואולי רק לכמה שעות אני אוותר על הפתרונות האלו רק לכמה שעות אני יעבוד בדרך הארוכה והקשה של לעשות את הדברים שתכננתי לעשות היום בדרך שבה רגילים לעשות אותם. אני אכתוב רשימה של דברים ואעשה אותם . זה נשמע לי הזוי. למה להתעלל בעצמי כך? אבל כנראה שזה מה שיעשה לי טוב. מוזר, אבל זו כנראה האמת.
זה מקצת מה שעובר על בשעות האחרונות. אולי משעמם לקרוא, אבל לי עושה טוב לכתוב. אם בכל זאת קראת עד עכשיו תגיב איזה משהו, מה אכפת לך.
צום קל ומחובר
