אסירות תודה על היום העשירי שבו אני נקי. עדיין לא מעדכן זאת. מחכה ללילה לפני השינה שאהיה יותר בוודאות לגבי היום בשביל לעדכן. לא רוצה לעדכן שאני נקי ואז מסתבר שלא..
כמובן שלא מובן מאליו כלל ואכן מדובר בהישג ומתנת חינם, במיוחד לאור כך שאני מכור. אך עדיין הקול המבקר שבי עולה ונותן דעתו. אני נקי 10 ימים מתוך כך שכואב לי, שאני לא רוצה להוסיף עוד כאב על הכאב העצום שאני חווה, ולכן קצת יותר קל לי מהרגיל לא ליפול. אני מייחל ליום שאהיה נקי יום אחד מתוך הרגשה טובה ואז אדע שהנה הישועה באה. למרות שכבר עכשו אין לי צל של ספק בעוצם הישועה עצם המפגש שלי באתר..אך עדיין מחכה לתחושה הטובה שאני אצליח להיות נקי מבחירה, מה שלא קרה עד כה.
יצא לי לחשוב על כל העניין של "רק להיום". מכיוון שאני כרגע ברמת תפקוד מינימלי, נמצא תחת הרבה רעשים פסיכולוגיים שצצו לי בחיים ומנוגדים למי שהיתי, לא תורמים לי בכלל ורק יוצרים אצלי מצב של תקיעות. חשבתי לעצמי אולי רק להיום אחזור סוף סוף ללמוד? אולי רק העניין של רק להיום יהיה טוב בשבילי גם בלימודים? עדיין מחכה לנס שאולי לא כל הסמסטר הלך לפח.
עם הזמן נהייתי בן אדם מאוד פסימי. בעבר חשבתי שאני אופטימי. איך לא - התפללתי נעניתי בחיוב ושמחתי. האופטימיות ירדה כאשר הגעתי למצב של חוסר יכולת לפנות לאלוקים ולהתפלל כבעבר. הפסימיות נכנסה לחיי כשהתחילו הקשיים. שפתאום הדברים לא הלכו בכלל לפי איך שרציתי. שהפכתי להיות "אנוס" תחת התאווה ותחת מאורעות חיים קצת יותר מאתגרים. שלא תוכננו כפי שרציתי.
וכך אני היום - בן אדם פסימי. מתעצבן על אחרים ומאשים שהם מונעים ממני את ההצלחה, מחפש תירוצים על כמה אני חלש וכמה עלי להתחזק לפני שאחזור לשגרה. קשה לי להגיע לאמונה שאני יכול לצאת בקרוב מהמצב אליו נכנסתי אבל אני יודע בשכל שזה אפשרי. מלא פחדים שהמצב רק יחמיר עם הזמן ושכל מה שיש לי זה מכה משמיים. לא כל כך נותן אמון בכלים פסיכולוגיים שיכולים לעזור לי ולהחזיר אותי כפי שהיתי בעבר, ומאוד חושש שכל מה שעובר עלי זה גזרה משמיים ואבא לא הולך לתת לזה לחלוף בקרוב.
אבל למרות שכך פני הדברים. אני יודע שזה כתוצאה ממצב של חולשה שלי, ומנסה לעשות הפרדה בין מה שנכון לבין מה שרק בראש שלי. עמוק בפנים יש בי נקודה אופטימית שעדיין לא נכבתה ומקווה שתאיר את כל החושך - אני מצפה ומייחל לישועה אמיתית, ויודע שהיא יכולה להיות ברגע. השם נתן לי הרבה ישועות במהלך החיים ולכן מניסיון העבר אני יודע שזה באמת יכול לקרות למרות כל התסביכים הפסיכולוגיים אליהם נקלעתי. תסביכים שנמצאים גם בלי שאחפור הרבה במחשבות. סתם דכדוך שעופף אותי.
מתיש אותי כל הקטע של לחפש פתרונות - מה בדיוק הבעיה שלי איני באמת יודע. כל מה שאני יודע שהתאווה וההתמכרות עשו מאוד רע לחיי. אבל מה הגורמים אחד לאחד שדחקו אותי למצבי איני בטוח שמסוגל לפרט נכון. מרוב שחיי התמלאו בטעויות שעשיתי מבחירה אני כבר ממש לא מאמין בעצמי כבעבר. פתרונות פסיכולוגיים כאלה ואחרים על מה יעשה אותי מאושר כבר לא יכולים לעבוד על מי שנכנס להתקפי חרדה, אולי כן אבל אני ממש לא חי את זה. המצב הוא יותר עמוק. אבל אני עושה צעד צעד להחלמה. חושב שעלי להתמקד באמת ברק להיום. לעזוב את העבר בעבר ואת העתיד בעתיד. לחיות את היום ואת הרגע.
לנסות לפעול וללמוד רק להיום, לנסות להישאר נקי רק להיום. המחר ישאר תמיד בידי השם, העבר כאין, אז באמת הפתרון הוא להתמקד בעכשו.
אסיים בתפילה קטנה שהשם ישמע אותי ויעזור לי להתמקד ברק לעכשו. כל הדאגות שיש לי הם דאגות מהעתיד. תמיד חששתי מהעתיד ובשנה האחרונה הדאגות האלה הפכו לחרדות לצערי. ההתמקדות בכשלונות העבר גם הזיקו לי בשנה האחרונה. הפעולות השגויות שלי מושפעות הרבה מכאבי העבר. וכך יוצא שהעבר והעתיד מנהלים את חיי בהווה. ודחקו אותי חזק לתאווה.
אבא תפקס אותי על ההווה. תן לי את היכולת לקחת אחריות על חיי, לחזור לעשייה, להשאיר את כל הכשלונות בעבר ולהאמין בעתיד טוב.
