חברים
העתקתי את זה מפוסט אחר שכתבתי היום, גיבשתי את זה מהמייל היומי שקיבלנו אתמול (כל הזכויות שמורות לסוד הכניעה)
אני מרגיש בדיוק את הדברים שתוארו בפוסטים הקודמים, עצבות מועקה וחוסר שקט דווקא כשאני מתחיל את התהליך, דווקא אחרי שישבתי שעה עם הספונסר או עם חבר אחר. אני אפילו לא התחלתי באמת לטפל בפתיחת הסתימה בביוב, עדיין בשלב של לקבל את עצמי עם מחלתי.
הרגשתי שאצלי הסיבה היא מאד פשוטה, אני פיתחתי פיצול אישויות נוראי בכל הקשור לתאוה, מצד אחד בנאדם מוערך ומודל לחיקוי ברוחניות. ומצד שני חיית אדם (ואני מתנצל בפני החיות...). מסתבר שעד היום רוב הדברים החיוביים שעשיתי - והיו הרבה - היו כפיצוי לאישיות השסועה שלי בשביל להניח את דעתה על ההתעללות שהתאווה - אני - גרמתי לה. אחרי נפילה מהדהדת הגיע צמיחה רוחנית ואישית בכל המישורים לשבוע שבועיים וחוזר חלילה.
היום הדלק הזה אוזל, וטוב שכך. זה מאד מבלבל וקשה ומעיק אבל אני מקווה להיבנות מחדש בעזרת ה'
(מוישי - יש סיכוי, עזרת לי גם להגיע לתובנה הזאת... תודה)