שלום לך יומן יקר.

לא כתבתי לך אף פעם אבל ראיתי עוד חברים שכותבים וחשבתי שאני יכתוב גם.

גם שיהיה לי לראות איך אני מתקדם להסתכל אחורה ולראות איפה הייתי גם כדי להתעודד וגם כדי להיזכר ולהזכיר איפה אני יכול להיות...

אז זהו אני מתחיל לכתוב ולפרסם את הדברים ויעזרני השם שיהיה רק בהצלחה שיהיה ממקום אמיתי של חיבור של שיתוף כנה ושל החלמה.

א-לי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.

אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי.

ואת התבונה להבחין בין השניים.

תן בי את היכולת לראות נשים כבני אדם ולא כאובייקט (מיני). כבנות שלך ולא כמושא תאווה.

רצונך ייעשה ולא רצוני.

אוהב אותך אבא. אמן.

אז קראו לי כמה דברים שהייתי רוצה לכתוב עליהם.

אחד חגגתי 90 יום בתוכנית. אומנם אני נקי שנה וחודשיים אבל רק לפני 91 יום הצטרפתי לתוכנית.

ואני ממש אסיר תודה על זה כי כל החיים שלי סבלתי מתאווה. בשנה האחרונה נלחמתי איתה נלחמתי קשה ניצחתי מלחמות אבל לא היה לי חיים טובים. לא היה לי רוגע/שלווה/מנוחה.

היה לי בלאגן היה לי פחד,לחץ,כאב,רגישות יתר,עצבות,קנאה,כפייתיות.

היה רע. פשוט רע במלוא מובן המילה.

ולא שעכשיו קל לי והכל טוב.

אבל משהו השתנה בי.

משהו נכנע בי. משהו בי מכיר בכוח עליון. שיניתי גישה. העברתי הילוך.

אני מגלה בי כוחות חדשים שלא ידעתי שהן קיימים.

אני מצליח להתחבר לדברים שלא יכלתי כל כך הרבה זמן כי פשוט הייתי כל היום ב״בלבלות״ במהירות אדירה בהסחת דעת.

הייתי על 100 קמ״ש לשעה יום ולילה. רץ מדבר לדבר, מנושא לנושא, מעניין לעניין.

ובימים האחרונים משהו השתנה.

אמרתי לחבר שאני מרגיש שירדתי ל 90 קמ״ש בשעה.

אשתי שאלה אותי איך אני מצליח. איך אני חי בלי בריחות בלי הסחות דעת. אמרתי לה  שאני באמת לא יודע. אבל זה עובד לי.

וזה טוב ויפה ונעים. ממש ממש נעים.

זה חדש לי ומוזר לי ואפילו לא נוח לפעמים.

אבל זה מרגיש טוב. מרגיש הדבר האמיתי. כי כשזה אמיתי אתה פשוט מרגיש את זה ואי אפשר להתווכח עם זה.

ואני יודע שלא יהיה תמיד קל אבל בפעם הראשונה בחיי אני שלם ושלוו עם זה.

בפעם הראשונה אני מבין שאני לא צריך להיות אחראי על הכל. ואם אני פשוט ישחרר ויתן לאלוקים לעשות את התפקיד שלו יהיה לי כל כך יותר טוב. כי הוא יודע את התפקיד שלו יותר טוב ממני.

הוא רק מחכה שאני יפסיק להפריע לו.

ואני מבקש ממך אבא. בבקשה.

תן בי את השלווה הזאת. את המנוחת הנפש הזאת (שכל כך חדשה ומוזרה אבל נעימה בטירוף).

תן בי את היכולת לקבל ולנשום עמוק. תן בי את זה. אני אוהב את זה. אני רוצה את זה. חבק אותי חזק ואל תרפה.

אף פעם.

כי זה הדבר האמיתי.

תן בי את הכח להיצמד לדבר האמיתי הזה. תן בי את הכח לשחרר את ה״ג'יימס שיודע הכללללל״. להראות לו שאפשר בלעדיו.

רק להיום.

אוהב אותך אבא.

וואו

איזה כיף לשמוע חבר. חזק ואמץ.
אני אגיד לך מהצד ואנצל את ההזדמנות לכל מי שיקרא את זה. אתה במקום מצויין. מה שתיארת שהרגשת רע בשנה הזו והיה לך קשה..אין לך מושג באיזה מקום גבוה אתה עומד במיוחד לאור התקופה הארוכה בה אתה נקי. ושתישאר שם בע"ה כל יום רק להיום. אתה יכול להשים את כל התחושות והמלחמות בצד. מבחנים רבים עברת בהצלחה ואתה נמצא במקום שמעטים מאוד עומדים בו. 
ולכלל גם אנצל ואומר...כל כך כיף להיות במקום כזה של גברים שנקיים מתאווה תקופות כל כך ארוכות. אני מעורבב בחברה חילונית ואין דברים כאלה בכלל. אתם בנבחרת הטופ של בורא עולם. כל יום רק להיום כמובן. 
המקום הזה מפיח תקווה ומפיג בי שממה ארוכת שנים לאור המציאות החדשה הזאת שלא חשבתי שבכלל קיימת בעולם מלא קשיי תאווה.
אוהב ומעריך

מרתק. אז בעצם הצלחת לבד להחזיק שנה?

אסיר יצרי כתב on 17 פבר' 2017 05:51:

כן ״הצלחתי״. 
בהנחה שאפשר לקרוא לזה הצלחה...
כמעט הכל היה מפחד ולא מהחלמה. הייתי מכור יבש. טכנית לא נפלתי אבל לא הייתי מפוכח. לא יכלתי להסתכל על מין בצורה בריאה.
אפילו שהיו לי תקופות ממש טובות של שמירת עיניים ברמה מצוינת וממש ממש חייתי בלי תאווה זה לא נעשה בצורה בריאה.
היה מעורב בזה ריצוי פחד וזה לא היה לצערי גם מספיק כנה.
יש לי שרירים חזקים אפילו מאוד מאוד חזקים מול התאווה אבל גם הכחשה בכמויות. 
ובאמת היום אני יודע שברגע של חולשה אני יכול ליפול לגמרי. שאני כן חסר אונים אל מול התאווה. ושהתרופה מנהלת אותי בכל מיני צורות ואופנים.
ואני מבקש מאלוקים לשחרר אותי מזה. 
רק להיום. אמן.

שלום חברים. שלום אבא. שלום אלוקים.

השבת הייתה לי שבת קשה רגשית. קשה מאוד מאוד.

ופתאום איך שאני אוחז כמה שאני מלא בפגמי אופי ריכוז עצמי ונכות רגשית אמרתי מתוך כעס ״אני שונא אותך אלוקים״.

אני לא שונא אותך אבל אני רוצה

שתסלח לי על זה שאמרתי לך היום (לראשונה בחיי!!!) שאני שונא אותך.

אני לא שונא אותך אבא. אני אוהב אותך באמת. בכנות .

אבל עם דמעות בעיניים אני רוצה לספר לך שכואב לי. כואב לי מאוד. רע לי. אני מיום ליום מבין כמה אני צריך לעבוד רק כדי להיות נורמלי-רגיל-שפוי.

אני עדיין ילד קטן ומפוחד בעולם גדול ואכזרי ומתחת לכל השכבות של ההדחקה שלי אני בוכה. סובל. משתולל.

ופוחד. הרבה פוחד. ואני פונה אליך כי אתה האבא שלי ואתה עושה הכל בעולם.

ואני כותב לך את זה כדי שלא תגיד שלא אמרתי.

אני אמרתי ועכשיו אני ויושב ובוכה וכותב לך. בחיים לא ראיתי אותך אבל הרגשתי אותך הרבה פעמים.

תן לי להרגיש אותך שוב. אבל בצורה נעימה.

אתה רואה אבא? אני בוכה. כי עצוב לי.

כי אני לא קמתי יום אחד והחלטתי להיות מכור אבסולוטי למין. לא קמתי והחלטתי שהדרך היחידה שלי להרגיש טוב עם עצמי זה יהיה על ידי מין. לא. לא לא לא.

אתה עשיתי אותי ככה. וככה זה. זה לא ישתנה. ולא על הכל יש תשובות. כי אני מבין שאנחנו חיים בהסתרה.

אבל השתדלות אתה אמרת.

אבא שלי אני עושה כל מה שאני יכול ואתה יודע את זה.

אני באמת משקיע ברצינות. אני מבקש ממך דבר אחד.

נתת לי התמכרות ואני קיבלתי את זה. כי אני מאמין שאתה אוהב אותי.

אבל אל תעשה את יותר קשה ממה שזה צריך ויכול להיות.

מספיק קשה לי. מספיק רע לי. מספיק כואב לי.

אני מבקש ממך אבא. בבקשה.

קח את הבכי שלי הדמעות שלי הכאב שלי היסורים שלי למקום של החלמה. תביט בהם טוב כי הם אמיתיים. תסתכל להם ולי בעיניים ותושיע אותי. כי רק אתה יכול.

בבקשה. בבקשה קח את שלי. ותשאיר אותי ככה. בידים שלך. כי רק ככה אני יוכל להרגיש טוב.

ג'יימס.

שבוע טוב ג'יימס היקר
מזדהה עם הכאב 
שמעתי חבר תוכנית נבון מדבר על משל הפיזיותרפיסט שבספרות: לפעמים אנחנו לא מבינים את הכאבים שנצרכים כדי שנוכל לעמוד על הרגליים ואחר כך ללכת, ואחר כך לרוץ...אבל יש לנו אבא אוהב שלא מוותר עלינו, גם אם קשה להאמין בזה לפעמים. 

שאלוקים יהיה איתך
שבוע טוב

שבוע טוב גיימס האהוב ממש ריגש אותי מה 
שכתבת. מה שנאמר בכנות מהנשמה מכאב
ממש מזדהה עם ההרגשות האלה והתסכול
על המצב ......אבל אחרי הרעמים יורד גשם.
אני בטוח שאבא שבשמיים מקשיב לתפילות 
המיוחדות האלה. ישועת השם כהרף עין.
חזק ואמץ!

מזל טוב על היומן החדש.

מאוד מזדהה.
גם אני הייתי נקי שנה וחצי בערך, (אחרי החתונה)
והמחלה השתוללה במלוא עוזה, איפה שהיא רק יכלה.
כמובן שגם נפלתי אח"כ קשה וכואב, כי המחלה לא עוצרת.
אז איזה כיף לך שאתה הצטרפת לפני הנפילה הכואבת.

תודה על העידוד חברים.
מקווה שבאמת זו הדרך תוביל אותי להחלמה. למנוחה והנחלה.
מקווה שאבא קרא את המכתב. 
אני פה באמת מחכה לתגובה שלו.

ערב טוב חברים.

רציתי לשתף במשהו חדש. אני מרגיש שבפעם הראשונה נראה לי אני חסר אונים.

היו לי תקופות של חוסר אונים אבל זה לפעמים היה צריך לעבוד קשה למצוא את זה לפעמים לא התנהגתי כמי שבאמת חסר אונים לפעמים סתם אפילו לא הרגשתי חסר אונים. (אני יכול לבד ועוד כל מיני בוקי סריקי.).

אני ברוך השם נקי תקופה יפה מחלים הולך לקבוצות אבל בימים האחרונים אני מלא תאווה. כל היום חושב מפנטז מתסכל לוגם מחפש איך ללגום ואיפה אפשר ללגום.

בהתחלה זה היה סבבה מהנה אפילו. אבל אז הרגשתי רע. כי יש דבר אחד אם קשה לך לא לחשוב ויש דבר אחר של חיפוש.

בפרט מבחינת אשתי הרגשתי רע אני ממש רואה שהיא סובלת ואני יושב פה וחושב ומסתכל על מה שבא לי ברחוב.

ואמרתי לעצמי להפסיק וברוך השם עשיתי פעולות התקשרתי לחברים וקצת עבר. ואז זה חזר. ופשוט זה חוזר וחוזר כל הזמן. פתאום הרגשתי לא שפוי. כמה אפשר לפנטז ביום? כמה אפשר לחיות בדמיון? ופשוט אני מוצא את עצמי חושב ומפנטז בלי שום רצון. אני מנסה להפסיק אומר לעצמי יאללה מיצית כבר. ואני לא יכול. זה כבר כפייתי זה כבר לא מרצון. אבל זה תוקף אותי ובא עוד ועוד ובאמת כבר אני מרגיש סוג של גועל ועדיין זה מגיע בכמויות.

ופתאום אני אוחז שזה חוסר אונים.

אני חסר אונים אל מול התאווה. אני לא יכול לראות נשים בצורה נורמלית. אני לא יכול להחליט שאני לא יפנטז ולהצליח בהחלטה הזאת. אני פשוט לא יוכל להיאבק בגלים האלה.

הם יותר חזקים ממני. ואם אני ימשיך לנסות את מה שעשיתי עד היום אני יפסיד. יפסיד במלחמה. כי אני פשוט לא יכול.

אני צריך לשנות גישה. אבל לא רק בראש. צריך גם במציאות. כי בראש זה לא מספיק צריך פעולות צריך לחיות בצורה אחרת. כי אם אני לא ישנה גישה במציאות אז אני ימשיך לנוד כמו עלה נידף עם כל רוח מצויה. הדרך היחידה שלי להצליח כן לחיות איך שאני מעוניין ולא להישלט על ידי התאווה שלי זה לשנות את הגישה.

קלי תן בי את היכולת להבין תמיד (גם כשקל לי ואני ״מתסדר לבד״...) שאני לא אדם רגיל. אני אדם שאיבד שליטה. אני אדם שבכל רגע נתון יכול לאבד שליטה. ותן בי את הכל לעשות את הפעולות הנכונות בשביל ההחלמה שלי.

רק להיום. אמן.

ווואי חזקת אותי אחי!!! 

Hey James,

Sorry to hear that you're struggling today. Go out for a run or a trip to a Mikvah and on the way there find a playlist that gets you feeling upbeat and happy.
Then dip and fight to feel the pain until you can cry about it. Let it all out.

I too feel like I'm sick inside. Need a place to vomit out of disgust that I can't do the things I want to do and instead am caught up with this BS.

What a rough day; I'm so unfocused.

BTW, I prefer writing in Hebrew but I'm at work and don't have access to a Hebrew keyboard.

Stay strong brother.

All the best!!!

ג'יימס היקר,
אני קורא את היומן שלך ולבי נקרע. אתה מתאר בצורה כ"כ מדויקת את הכאב של כולנו. מנסים להתקרב אליו ית' אבל מרגישים כוחות חזקים שדוחים אותנו. שוב ושוב.
ביקשתי את שאהבה נפשי ביקשתיו ולא מצאתיו מצאוני השומרים הסובבים בעיר היכוני פצעוני.
הרב אשלג מחלק את עבודת השם לפי מצבים של הסתרה וגילוי פניו ית'. את העבודה בתוך ההסתר הוא ממשיל למלך שהציע לכולם לבוא לשרת את פניו. אולם במקום ראיון עבודה הוא הציב שומרים סביב לארמון, חלקם גלויים וחלקם סמויים. הוסיף מכשולים ומבוכים, הטעיות ובלבולים. הרבה ניסו ונכשלו וחזרו על עקבותיהם. מתי מעט ניסו שוב ושוב, הצליחו עוד מכשול, נפלו וקמו עד שהגיעו לשער הארמון. את דלת הברזל הכבדה כבר פתח להם המלך בכבודו ובעצמו.
אבל זה רק מבחן הקבלה. אחרי שנכנסו לארמון הם כבר באו לעבוד ולשרת את המלך, כי זו המטרה. כמובן שבתוך הארמון כבר אין שומרים שמנסים להפיל ולהדיח. זו העבודה במצב של גילוי פנים.
אז דע לך אחי, שהקב"ה רוצה אותך מאוד. שאתה מיחידי הסגולה שלא התייאשו. שכל הקשיים באים כדי לקחת אותך לקצה גבול היכולת המנטלית שלך, כדי שתהיה ראוי להיכנס להיכל המלך ולעבוד אותו בלב שלם.
אל תירא ג'יימס שכרך הרבה מאוד. חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'!

אתה חזק ויש בך כוחות נפש גדולים בהרבה משנדמה לך

הרבה נקיות
רק להיום