בס"ד
חלפו להם 32 יום מאז השימוש האחרון.
ארבעה ימים לאחר השימוש האחרון, התחלתי בטיפול בעצמי בצורה רצינית, בהשקעה גדולה- הלכתי לפסיכולוג מומחה לתחום.
תהליך השינוי והשיבה לעצמי ארוכה, קשה, מאוד מבלבלת אבל גם מאוד מבררת ומחדדת.
עובדים קשה- בעבודה, בלימודים, בלמצוא דקה ללמוד תורה, המון השקעה באישה האהובה ובילדים המתוקים וממש מחפש את הזמן לבצע את המשימות שמטיל עלי המטפל.
קשה מאוד להתמודד, להכנס לתהליך ההחלמה לעומקו, כאשר ישנן התמודדויות נלוות, כאשר צריך לגייס המון כוחות נפש גם להמון דברים אחרים. מאיפה לוקחים את הכוח לתמוך באישה שעובדת כל כך קשה, שמטפלת בילדים במסירות נפש, וגם למצוא את הכוח להתמודד עם עצמך, עם ההתלבטויות שלך?
פעם למדתי אמרה חשובה מאוד, שיכולה להעיד על עצמנו ועל יכולתנו. אומנם היא לא נותנת פתרון, אבל היא נותנת את הכיוון והשאיפה של כל אחד מאיתנו, מהקהילה הגדולה והמדהימה הזו של בעלי היפר מיניות.
כותב ר' צדוק מלובלין (לא ציטוט...)- מי שמתמודד עם בעיה באישיות, הוא האדם שיכול להפוך את החיסרון הזה ליתרון הכי גדול בעולם. דהיינו, עצם זה שיש לנו בעיה היפר מינית, דווקא זה יהווה את המקפצה הכי גדולה שלנו, כי יום אחד, אנחנו נהיה המומחים הכי גדולים לנושא הזה, ולכן נהיה גם אלו שיובילו את המהלכים של גאולת עם ישראל בנושא זה.
כמה דק לפני כתיבת שורות אלו, הייתה לי נפילה חלקית, בלי אוננות ובלי סרטים פורנוגרפיים. צפיתי בתמונות עירום, שמבחינתי זו התקדמות אדירה- מצפייה בפורנו מלא, לתמונות וללא אוננות.
אני אדם שמשתדל תמיד להיות אופטימי, מה שמאוד קשה לעשות עם ההתמודדות שלנו, אבל גם בזה אני מנסה לראות את חצי הכוס המלאה והנכונה יותר- התקדמתי!!! אחרי 32 יום ללא שימוש כלל, היה שימוש מינורי יחסית שממנו אפשר להמשיך לצמוח.
חברים יקרים, אני מנסה לכתוב איזשהו יומן של שיתוף, של קבלת אהבה ונתינת אהבה.
אוהב ומעריץ כל אחד ואחד מכם , ואני בטוח שיום אחד נמצא יחד את הזמן לשבת על כוס קפה במחנה יהודה
אוהב עד אין קץ!