מתחבר מאד למה שכתבת.
הפחד מהכשלון הוא בעייתי כי בקלות הוא מתורגם להתחלת נפילה ואז אתה אומר לעצמך שאני כבר באמצע נפילה כשבאמת אתה עדיין רק מפחד ליפול.
חייבים להתחכם לזה ולא להגיע לפחד או לכל הפחות להפחית את ההשפעה הרגשית שלו.
הצעד השלישי כשהוא מופנם היטב מאפשר החלשה משמעותית של הפחד.
צדיק יודע נפש בהמתו - כל אחד יודע כמה לתחזוקה יומית ואפילו שעתית נפשו זקוקה על מנת לשמור על איזון רגשי.
דבר אל עצמך וטפל בעצמך בעדינות ובכבוד.
באהבה

הלוואי היקר. כל מילה זהב. ממש מתחבר למה שכתבת.
אנחנו לא רוצים רק לא ליפול. כי בתוכנית למדנו שיש לנו עד הרבה בעיות והרבה פגמי אופי. כשאנחנו משנים גישה ומוסרים את חיינו לאלוקים אז אנחנו יכולים להיול גם מפוכחים ולא רק נקיים. 
אוהבים. 

באמת זה עבודה של החיים. ויש תמיד התמודדויות אבל יש גם אלוקים וכשעובדים את התוכנית אז קורים לנו ניסים. 
אפשר להשתחרר! 
בהצלחה רבה! אוהבים.

יום 72.

זמן רב לא כתבתי, 
אנסה לתאר כמה מחשבות ותהליכים שעוברים עלי בימים האחרונים.

מחשבה אחת היא מחשבה מקנטרת, שמנקרת לפעמים וטוענת שאם במהלך ימי הנקיות עד כה לא הגיע משהו שהפיל אותי, אז אולי אני סתם מתבכיין. אני לא מכור, סתם חלש אופי. ואם כך, אולי המצב לא כ"כ חמור ואפשר לגשת למחשב ולפתוח את גוגל...
מצד שני, קצת בניגוד למחשבה הזו, אני מוצא את עצמי ביותר פעמים בדפוסי מחשבה מסוכנים "רגילים", מהתקופה שלפני שמור עיניך. דפוסים שבהתלהבות של תחילת התהליך זיהיתי והתרחקתי מהם בזריזות, עכשיו דורשים זמן רב יותר, ועולים בפיכחון.
הצד השווה בשניהם, הוא ששניהם מגיעים מאותו מקום ששואף למשוך אותי בחזרה תהומה.

דבר נוסף, שאירע לפני כמה זמן הוא 'נפילה' בחלום. חלום מאוד גרפי ומפורט. ואני זוכר שלפני הנפילה היתה לי התלבטות האם זה שווה... ולאפס את הספירה, ולהתאכזב מעצמי שוב... ובכל זאת נפלתי. איני יודע מה ואם זה אומר על התמודדות ברמה כזו שתהיה במציאות, אבל זה הותיר אותי נסער.

אסירות תודה (איזה כיף להשתמש בשפה הזו) לאלוהים ולאתר על שבעים ושניים ימים של ניקיון. כולי תקווה שבאמת מטרת האתגר, להשיב קצת יותר את הבחירה החופשית לחיים, תמשוך אותי הלאה.

כבר לפני הרבה זמן רציתי להתחיל את התכנית. הכנות ואופי הדיבור וההתמודדויות של החברים בפורום קנה אותי. אבל בקריאה ראשונית של הצעדים, היא נראתה לי קצת באויר, וקשה לי עם דברים באויר.
שאלתי היא תכל'ס, איך מתחילים?
"הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה, שאבדה לנו השליטה על חיינו."

 קיץ חי ומפוכח

שלום דוד
המשפט אחד איך מתחילים?
יש קבוצה טלפונית כל יום 1:30 תתקשר תקשיב ואחר כך גם תשתף 
תשאל שאלות ותשמע את הניסים שקורים שם
אני היום חוגג חצי שנה של נקיות  (175 ימים) עדין לא מפוקחות 
אם משהו בעולם כולל ריבונו של עולם היה מספר לי לפני כב בתמוז שאני אצליח לשמור שבוע לא יותר לא הייתי מאמין לו
ובכל זאת כל יום שעובר נכנס לבלון ההליום שאני אוחז בידי ועוזר לי להתרומם אט אט למעלה

חוסר אונים. חוסר אונים. חוסר אונים חוסר אונים חוסרונים. אני יושב על המחשב. למדתי, ראיתי פרק מסדרה שחבר המליץ עליו. ופתאום האפשרות, האפשרות המפתה, הכל כך מזמינה, של לפתוח גוגל ולצפות בפורנו. פשוט כך. זה לוקח בדיוק עשרים שניות ואתה בפנים. אלוהים, זה עדיין אופציה. והמחשבה הזו. הרי היא יכולה לתקוף בכל רגע, בדיוק כמו שקרה שלשום. אמנם בלי מחשב, אבל נפילה, בהחלט נפילה. ומה אני יכול לעשות? הרי עשיתי. נרשמתי לאתר, הייתי נקי שמונים יום, לעזאזל.
אז הנה לך, רצית חוסר אונים, קיבלת. אתה הרי לא שולט בזה, לא. ואתה אפילו לא צריך מחשב זמין כדי להתרסק. וזה הרי כל כך מפתה. אולי תחזור להתייחס לזה כמו פעם? בהשלמה פשוטה ומקבלת, באדישות. כן, זה עדיין נשמע הגיוני...
הנה, מתחיל להיכנס לראש. חוסר אונים חוסר אונים. אבדה לנו השליטה על חיינו. בהחלט. אני הרי יודע לאן זה מוביל. הייתי שם, לילות שלמים, ושוב, ושוב. ואותו דפוס מחשבה לפני, ואחרי, ואותה תחושת כלום. ושוב. ובכל זאת, אני שוקל את זה ברצינות אפילו עכשיו. 
רצית חוסר אונים, קיבלת. אבל זה לא מרגיש כמו החלמה. הו, לא. זה מתסכל. ההבנה שזה לא הולך לשום מקום. לא אחרי שמונים יום כמו שנוכחתי, ולא אחרי שנים, כמו שמעידים חברים ותיקים. וזה מתסכל, כמעט מלכוד 22 - אינך יכול להיכנס לתוכנית אם אינך נכנע. אם אתה לא יכול יותר. וכדי להיכנע אתה צריך ליפול, ואז אתה כבר חצי רגל בחזרה לשם, ואתה לא רוצה להיכנס לתוכנית. אז אני יודע, אני יודע שיש מוצא. 
רק להגיע לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו, ולמסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו.
אבל לפחות אני חסר אונים.

מזדהה ממש. התיסבוך, הבילבול, הכאב, הריקנות, קח את זה לצעד ראשון שלך... תתקדם עם זה הלאה... אחרי צעד 1 יש שנים ושלוש, רק אם נתקדם בעבודה אז באמת נצליח לעלות. 
וזה קורה לכולם, לא מחלימים ביום, אבל זה יקרה. וחוצמזה סתם נקודה למחשבה ה80 יום שלך לא נעלמו לשום מקום, היה לך שם מן הסתם הרבה החלמה. תמשיך עם העבודה שלך והשאר אלוקים יעשה. 
אוהבים.