היום היו כל התנאים כולם, עכב"ר, עייף, [הייתי בכותל עד 3.30 בלילה וקמתי ב7.50], כועס, האישה צעקה בבוקר כמו תמיד בימי שישי, אולי יותר מכך בערב פסח.., וגם המשמעות השנייה, כואב, הייתי כאוב ושבור בגלל הצעקות שלה, בודד, אפשר לומר, אין לי כל כך את מי לשתף עם הדברים הללו וההתמודדויות, וגם רעב...
והכל יחד הופך להיות תבערת אש אחת גדולה, וב"ה אני משתדל להישאר מפוקח, אסירותודה על כך, זה כלל לא מובן מאליו והרבה בזכות 'שמור עיניך', משתדל לשמור על פרופורציות ולא לצאת מאיזון, אך לפתח חטאת רובץ, אני בטוח שהוא מחכה לי בפינה, יושב במארב, ולהגיע למשרד, להיכנס ל'שמור עיניך', לשתף את החברים, ולזכור שוב שאני 'רוצה להשתחרר'... זה פשוט מחמם את הלב, דוחק את הלהבה הצידה, וכמובן דוחה את הנפילה בס"ד. בשם ד' נעשה ונצליח, כדי שנהיה חשוקים אצל הבורא למעלה מהכל.
כמו שאומר האור החיים הקדוש (במדבר ט"ז, כ"ב):
הדרגת החפץ שיש לבורא, האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז''ל (יבמות סב.) עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר ב' של נשמות שכבר באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד (משלי טז) כל פעל ה' למענהו. למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר והוא מונעם מהכיר ה', והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל...
אני משנן לעצמי ומנסה לזכור! מה שאנו פועלים כאן בעולם אפילו מלאכים לא יכולים, גם תנאים קדושים לא יכולים.
שתהיה לנו שבת מבורכת, ושנזכה להיפגש שוב ביום ראשון בנקיות.
תודה לך ד' על המתנה הנפלאה הזו של 'שמור עיניך'.
אוהב את כולכם.