וכבר בא לי לאונן
ברור שהרשמה לאתר לא תעשה את זה אבל ציפיתי לכמה שעות של שקט
אחרי שבוע (ואולי יותר) של בין פעם לשלוש פעמים ביום אוננות מול סרטי פורנו קשה לי לחשוב על כל דבר אחר.
זה מדהים שאתה מסתכל על המסך ובמקום קוד שאתה רושם אתה רואה סרט, כמובן שההקרנה היא בתוך הראש אבל זה יוצר את אותן הפעולות של רצון לשלוח יד לגמור עם העניין (תרתי משמע).
עייפות זה גם קטלייזר (רץ לי ברקע "... אל תהייה עכב"ר...") כן בתקופה האחרונה אני נאלץ לקום שעה יותר מוקדם בבוקר (מסיבות אישיות שלא קשורות לאוננות) ולהגיע לעבודה מאוחר יותר כך שאני גם יוצא מהעבודה מאוחר יותר ואז פחות זמן עם האישה, אין זמן עם הילדים, ועם האנשים שיש פה בעבודה חברים אין לי.
אז אני עייף יותר, ממש נסגרות לי העיניים ואני יודע בוודאות שאם אני אקח את הטלפון ואלך לשרותים כל העייפות הזו תתפוגג, לפחות עד הסיום, שאז העייפות תנחת עליי כמו בלטה שנזרקה מקומה עשירית.
לא לאונן, לא לאונן...מה עושים?
תשתה מים, תשיר שירים, תקפוץ 10 פעמים במקום
היום אלך לישון מוקדם....בלי נדר,
נספר סיפור, אחת המתנות שקיבלתי מהתוכנית היא ביטול הרגשות אשמה,
בעבר כשהייתי מאונן אחרי זה היה נזק משני שנבע מרגשות אשמה ואם כבר נכשלתי אז מה זה משנה.
בנוסף גם הייתי מתאר את אלוקים בתור "אל קנא ונוקם" תמיד אחרי אוננות הייתי מחכה למכה, והיא לא איחרה לבוא,
הייתי מקשר אוננות למחלה של הילד או לעצבים של אישתי או לפיטורין מהעבודה או להתקלקלות של האוטו או כל דבר רע שקרה לי בחיים.
התוכנית שינתה אצלי תפיסה, אלוקים לא מחכה לי מעבר לפינה להעניש אותי, ודברים שקורים, קורים בלי קשר אליי...אני לא מרכז העולם, ורגשות אשמה לא יועילו לי בשום צורה שהיא עם הבעיה הזו...זה לא שלא איכפת לי שאני מאונן... עובדה אני מנסה להפסיק, אבל אני לא מרגיש אשם,
בתקופה האחרונה יש לנו בעיות עם הפרנסה, וזה הגביר אצלי את הצורך ב"לברוח" מהמצב, אני משתדל שלא לשתות אלכוהול אז מה נשאר לי? שינה ואוננות....ואם אני ישן יותר מידי אז מתחילים כאבי ראש ועייפות כרונית.
וגיליתי שלמרות שבאוננות שיחררתי את האשמה, בפרנסה לא...אני, מנהל הכספים של העולם, לא קצבתי לי מספיק, ולכן בגלל חוסר אחריות שלי המצב הכלכלי בבית על הפנים.
אני מנסה לשחרר את האשמה שם, אני לא מנהל את העולם, ואני אחראי לא להוציא את כל הכסף על שוקולדים אבל מעבר לזה מי שמחליט כמה כסף יהיה זה לא אני...אני עושה השתדלות, עובד בשתי עבודות ואם באמצע החודש לא נשאר כסף למרות שהתנהגתי באחריות עם הכסף שניתן לי אז זה לא בידיים שלי.
כל החיים אבא שלי טחן לי שאם אני מרוויח 2 שקל לחיות עם שקל אחד ואת השני לשמור ליום סגריר, הבעיה שאני מרוויח שקל וההוצאות שלי הן 2 מה לעשותאין לי אפשרות אפילו להוציא 1.99 .
אני לא מנהל את העולם... למה באוננות אני מבין שאין לי שליטה אבל בתחום שהוא חיצוני לי אני לא מצליח לשחרר?
בנוסף המצב הרפואי של אשתי לא משהו, ואנחנו רוצים עוד ילדים וכרגע אי אפשר (כאילו שיש לנו כסף להחזיק עוד ילדים).
קראתי לא מזמן סיפור על מישהי שהרופאים הודיעו לה שיש לה כמה חודשים לחיות, גילו אצלה את המחלה, והיא החליטה לא להיכנע, עשתה טיפולים אלטרנטיביים, שינתה את אורח חייה אבל בכתבה כששאלו אותה מה הסיבה העיקרית שהחלמת היא אמרה - הכרת תודה, כל יום היא חיפשה 3 דברים עוצמתיים להגיד עליהם תודה והם ליוו אותה כל היום, היא גילתה שהיא אוהבת את הילדים שלה יותר ממה שחשבה והשקיעה בהם ובבעלה עד שאחרי כמה חודשים לא נשאר זכר למחלה.
אז בתור בנאדם (שמנסה להיות) דתי יש את ברכות השחר, לא צריך לחשוב, סידרו לך על מה אתה צריך להגיד תודה, אבל מה שמתואר בכתבה היה שונה לגמרי לא לקרוא מהדף תודות על מה להגיד תודה אלא לחפש בתוכך על מה אתה באמת אסיר תודה...זה הזכיר לי קצת את התוכנית (תכתוב 10 דברים שאתה אסיר תודה עליהם....ואם יש לי רק 3? ואם הלב שלי אטום ואני שקוע כל כך בכאב האישי שלי שאני לא רואה טוב אלא רק רע?).
הבעיה שאני בנאדם מאוד רגשי...אני יכול להיות חולה פיזית עם סימנים רפואיים של חום כאבי ראש בחילות והקאות וכל זה בגלל הרגשה רעה, הבעיה שני לא מצליח לפעמים עם השכל להניע את הלב, כאילו הכל ננעל...וככה זה גם עם האשמה, זה דורש עבודה ולא תמיד אני מצליח לנווט את הרגשות שלי, וזה לא עוזר לי שאשתי נוחה לכעוס , ולהרגיש רע...מהסיבות שלה ואז היא מוסרת לי עוד כמה כוסות אשמה לשתות.
העייפות קצת חלפה, מרגיש תשוש אבל מסוגל לתפקד, רק לפעם הקרובה אני הולך לשרותים בלי הטלפון.