הבנתי לאחרונה שאני פשוט נהנה מלהתאוות אני לא מחפש את התוצאה הסופית אני פשוט נהנה מכל הריגוש והתהליך והדימיונות האלו .
חחח אני חושב שכולנו פשוט נהנים להתאוות זה ממש לא רק אתה.
וגם יצא לי לחשוב ואולי יש למישהו כאן תשובה טובה לשאלה הזו - אנחנו יודעים וכולנו שמענו כמה נורא הפגם הזה של הברית והעיניים וכמה זה נורא , אבל מצד שני הרבה אנשים אומרים פה וגם אני קצת מרגיש את זה שהקב"ה דואג לנו ואוהב אותנו כמו אבא שדואג לבנו החולה . אז איך שני הדברים האלה מסתדרים ?
האמת היא, שגם כאשר אומרים לנו שפגם העיניים ופגם הברית וכל מה שקשור לעריות/לניאוף/זנות וכו' הם פגמים קשים מאוד, זה בכלל לא סותר את זה שיש לנו אבא שאוהב אותנו ותומך ידינו ושולח לנו הרבה סייעתא דשמיא, מהסיבה הפשוטה שהבורא אוהב את כל נבראיו ללא שום הבדל דת/גזע/מין וללא שום הבדל אם הבן אדם חולה במחלה או לא חולה, הוא אוהב גם את הרשע הכי גדול וכל רצונו הוא להטיב ולרחם. גם אם אתה בעל התאוה הכי גדול בעולם - הקב"ה אוהב אותך יותר מכל. אלוקים באמת באמת אוהב אותנו. רק מה? יש לנו בעיה שנקראת התמכרות. התמכרות לתאווה. אבל זה לא סותר כ-הוא זה את אהבת ה' אלינו. אלוקים תמיד איתנו ותמיד אוהב אותנו.
חוץ מזה, ממה נפשך - אם אנחנו באמת חולים במחלה ואנחנו מכורים - ה' לא מצפה מאיתנו מה שאין ביכולתנו. מה שביכולתנו זה לעבוד את 12 הצעדים ולהתחבר אליו וזה כל מה שה' דורש מאיתנו, ו"הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו".
ואם אנחנו לא חולים וזה סתם חטאים - תשובה תמיד ניתן לעשות וה' רוצה את זה. ה' רוצה שגם הרשע הכי גדול בעולם ששכב עם כל הנשים ועם כל הגויות יחזור בתשובה ויזכה לחיים טובים בזה ובבא. וכמו שיש כבר את הסיפור המפורסם על רבי אלעזר בן דורדיא שכל ימיו היה בתאווה ולבסוף עשה תשובה גדולה.
מקווה שיישבתי קצת את דעתך.. שבת שלום!