שלום לכולם, 
ברצוני לשתף בסיפור ההתחלה שלי, ולקבל עצות מכל מי שיש לו מה להוסיף. 
בתקופת ההחלמה שלי, נראה שהכל הולך לי ממש חלק, אני נקי לגמרי, ללא קושי, וכמו
 שאמר סוד, תגיד תודה ותשתוק. אני עובד את הצעדים, ההחלמה במרכז ולכאורה הכל נראה לי טוב. 
אבל!!! מאז שהתחלתי להבין מי אני באמת, אני חווה סוג של "דיכאון" כיוון שנתמלאתי רחמים על אישתי, מתוך העבודה הבנתי כמה בנאדם רשע אני. כמה אני מתעלל בה כבר שנים, שאני בכלל לא איתה, ומעולם לא הייתי. חייתי רק עם המחלה, לא ראיתי אותה, פשוט אכזרי. 
מאז הגילוי על העצמי, אני חווה ניתוק רגשי ממנה ומפחד להמשיך לפגוע בה. באופן ניסי לפני שבוע במהלך שיחת חולין, כאשר הקשתי עליה בשאלה "מה פתאום את חושבת ללכת לשבת אצל אמא שלך, הרי מחללים שם שבת" היא התפרצה עליי והפכה עליי קיטונות של מילים על כמה אני אדם נורא... וכו', מצד אחד עניתי לה באותו מטבע, אך מצד שני התביישתי כ"כ כי היא צודקת. ואני לא מסוגל להסתכל עליה מרוב בושה. 
כבר חשבתי להציע לה שאם אני כ"כ נורא, אני מוכן לתת לה גט ולשחרר אותה מה"מפלצת", אבל אני חושש שזו הדרך הקלה והטיפשית . 
מה גם ששנינו נשואים פעם שנייה. 
אני מתוסכל, וחסר אונים, ולא מסוגל לשוחח איתה כלל. 
אשמח לעזרתכם. 
עכשיו אני פשוט קפוא מרוב פחד.

אוהבים אותך אח יקר
נשמע שאתה עובר תקופה לא קלה, מתפלל שאבינו האוהב ישלח לך כח ותבונה, ושהשלווה תחזור לשכון בביתכם.
כל הכבוד לך על מסע ההחלמה שאתה עושה, אשריך על כל יום נקי שאתה אוסף.

יש שתי נקודות חשובות שחוזרים עליהם הרבה מאד בתכנית שמאד עזרו לי ואולי הן יעזרו גם לך:
1. אנחנו לא חוטאים ולא רשעים, אנחנו אנשים טובים עם מחלה של ריכוז עצמי שגורמת לנו להתנהג באופן לא ראוי כלפי  האנשים הכי יקרים לליבנו. 
2. קבלה של המציאות כפי שה' החליט היא תיראה כרגע היא המפתח לחיות בשלווה בכל סיטואציה שלא תהיה, ואני אומר את זה ממקום של מישהו שלא ממש מצליח לעשות את זה כראוי, כשאני נתקל בקושי משמעותי בזוגיות או עם ילדיי אני לא תמיד מצליח לשחרר את הפחדים והכעסים ולומר לאבי האוהב "אבא אוהב שלי, אני מקבל את מה שהחלטת ליצור בעבורי כרגע בעולמך, אנא היה בעזרי לחוש שלווה למרות כל הכאב והסבל שאני חווה, רצונך ייעשה ולא רצוני.אמן" אבל זה הכיוון שאליו לימדו אותי לשאוף. רק להיום.

באופן כללי אשתף שאשתי לימדה אותי שהדבר שהכי מחבר בזוגיות זה הדיבור, לי עוזר אחרי מריבות כאסח להמתין שהאוירה קצת יותר תשתחרר ולשבת יחד ולדבר ממקום של כנות ושיתוף ורצון להקשיב ולתקן, ולשמוע איך אני יכול לשפר את התחושה שלה. ויש מקרים כמו שהיה אצלי שיש מקום ללכת לייעוץ והכוונה מקצועית.

מתפלל שתמצא יחד עם רעיתך שלווה וזוגיות שמחה. אמן.
ליל מנוחה

ורק להוסיף על דברי פנימה עוד נקודה אחת. שהרבה חברים בצעד 4 מרגישים נורא רע עם עצמם, אחרי הכל לא נעים לעשות בדק בית... והעצה היא לעשות רשימה של כל הדברים הטובים/המעלות שלך. זה שאתה עובד על עצמך לא אומר שאתה אדם רע. 
מזדהה עם ההרגשה. תכתוב תשתף ותתפלל למי שהכל שלו. 
אוהבים אותך. 

אני לא יגיב באריכות, מצטרף לדברי קודמיי,
אבל כמה יותר שתקבל את המחלה שלך, ותבין שזה מחלה, וזה מעבר ליכולת שלנו להביא יום נקי, וצריך צעדים ופעולות כדי שאלוקים ייתן לנו עוד יום אחד, ככה השינוי יקרה בבית, זה תהליך, אבל יש תקווה, שתף ושתף ותנסה להיות קשוב אליה ותראה ניסים.