מזדהה, וכואב איתך
שמח שאתה איתנו,
תזכור את הרגעים האלה טוב, רק רגעים כאלה נותנים לי כוח להמשיך ולנסות כל יום מחדש, גם כשאני לא מצליח.... אני מעלה את התקופות בהם לא הבנתי מה נסגר?
את הרגעים בהם הלכתי כזומביט מנסה לנסח לי תרופה ומרגיש לבד, ובודד, ומוזר לאחי,
הרגעים האלה, שמעוררים לי את החוסר אונים, הם אלה שמשאירים לי תקווה...
כי זה או להשאר אם תקווה, או להיות תקוע ברגעים האלה.... בהם אני לא מרגיש קרבת אלוהים... בהם אני מרגיש ריק, חסר, שבור,
אנחנו נעבור את זה.... עם כנות וביחד, נעבור את זה